Wikiversity
 | |
| תמונת לוויין של הים הצפוני | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
צפון, מערב, שבטים גרמאניים  |
| מיקום | צפון אירופה, מחובר לאוקיינוס האטלנטי מדרום-מערב בתעלת למאנש |
| סוג | ים שולי |
| ים של | האוקיינוס האטלנטי |
| מידות | |
| שטח | 575,000 קמ"ר |
| נפח | 94,000 קמ"ק |
| אורך מרבי | 970 ק"מ |
| אורך | 960 קילומטר |
| רוחב מרבי | 560 ק"מ |
| רוחב ממוצע |
580 ק"מ |
| עומק מרבי | 660 מטר |
| עומק ממוצע | 94 מטר |
| מידע נוסף | |
| מליחות | 3.5% |
| נהר מזין |
איידר, River Alde, Oosterschelde, Numedalslågen, River Aln, River Crouch, River Burn, River Deben, River Eden, תעלת הים הצפוני, Neuharlingersiel Tief, Husumer Mühlenau, Hooksieler Tief, Harle, Nieuwe Waterweg, Kongeå, Leysiel, Leopold Canal, Minsmere River, Haringvliet, River Glaven, River Lymn, סכלדה, River Wansbeck, River Ugie, River Tyne, Skjern River, Vidå, Varde River, Wangertief, River Hun, River Stiffkey, River Shin, River Mun, River Lyne, River Spey, River North Esk, River Orwell, River Ore, River Oykel, Western Scheldt, Hååna, Great Eau, River Don, די, River Coquet, River Colne, River Nene, River Stour, River South Esk, River Tees, טוויד, River Blackwater, האמבר, ריין, מז, אלבה, אודה ריין, נהר אוז הגדול, וזר, תמזה, Aa River, Gypsey Race, טיין, River Yare, Chelmer and Blackwater Navigation, Canal of Blankenberge, Canal Dunkerque-Escaut, Bytham River, Cowie Water, Figgjoelva, Elliot Water, Godel, River Wear, Brielse Maas, Bervie Water, Yser, River Ythan, Boudewijnkanaal, Arlau, Barry Burn, Asheldham Brook, Benser Tief, Winschoterdiep, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| מדינות באגן הניקוז |
נורווגיה, בלגיה, צרפת, ממלכת ארצות השפלה, דנמרק, גרמניה, הממלכה המאוחדת |
| ערים | אנטוורפן, המבורג ורוטרדם |
| קואורדינטות | 56°N 03°E / 56°N 3°E |
 | |
  | |
הים הצפוני הוא ים שולי של האוקיינוס האטלנטי, הגובל בממלכה המאוחדת, בנורווגיה, בדנמרק, בגרמניה, בהולנד ובבלגיה. אין להתבלבל בינו לבין ים הקרח הצפוני המכונה גם הוא לעיתים "הים הצפוני".
גאוגרפיה
הים הצפוני גובל באיי אורקני ובחוף המזרחי של בריטניה במערב, בצפון אירופה ובמרכזה במזרח ובדרום, ובדרום מערב, מעבר למיצרי דובר, הים הצפוני מתחבר לתעלת למאנש המתחברת לאוקיינוס האטלנטי. במזרח, הים מתחבר לים הבלטי דרך סקאגרק וקטגט, מיצרים צרים המפרידים בין דנמרק לנורווגיה ושוודיה. מצפון, הוא גובל באיי שטלנד ומתחבר לים הנורווגי, ים שולי באוקיינוס הקרח הצפוני.
שטחו של הים הוא כ-430,000 קמ"ר. עומקו הממוצע הא כ-94 מ' ועומקו המרבי הוא 660 מטר. אורכו הממוצע הוא יותר מ-970 ק"מ ורוחבו הממוצע 580 ק"מ. מסביב לשולי הים הצפוני נמצאים ארכיפלגים גדולים, כולל שטלנד, אורקני ואיי פריז.
גאולוגיה
בתקופות קדומות היווה חלק מאדן היבשה שחיבר את בריטניה עם יבשת אירופה. הים הצפוני הנוכחי נוצר לפני כ-12,000 שנה, כאשר עם תום עידן הקרח האחרון עלה מפלס פני הים באופן משמעותי.
היסטוריה
מעגן סקפה פלו, המקושר לים הצפוני, שימש כבסיס הצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה.
בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 התגלו בים הצפוני עתודות גדולות של נפט וגז טבעי[1]. מדינות אירופה החלו, לאחר משבר האנרגיה העולמי של שנות ה-70 של המאה ה-20, להפיק בים נפט וגז למרות העלות הגבוהה, כדי להפחית את תלותן באופ"ק[2]. במשך השנים, נורווגיה היא מפיקת הנפט העיקרית בים הצפוני[3][4], ואחר כך הממלכה המאוחדת שכילתה את רוב עתודות הנפט שלה בים עד שנות ה-2000[5].
החל משנת 2001, קבוצת דלק הישראלית, מעורבת בהפקת נפט בים הצפוני[6]. בשנת 2018 הפיקה כ-80,000 חביות ביום[7].
ראו גם
קישורים חיצוניים
אקונומיסט, הים הצפוני יכול להיהפך למנוע הצמיחה הכלכלי החדש של אירופה — ובדרך ירוקה, באתר TheMarker, 26 בינואר 2023- הים הצפוני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מאגרים נוספים של גז טבעי בים ליד בריטניה, למרחב, 7 בפברואר 1967
- ^ משלימים תוכנית להפקת גז בם הצפוני, דבר, 15 בדצמבר 1977
- ^ בלומברג, לנורווגיה יש מיליארדי חביות נפט וגז – אך היא מוותרת עליהן, באתר TheMarker, 9 באפריל 2019
- ^ הדי כהן, השיעור הנורבגי שישראל יכולה לקבל בתחום הגז, באתר גלובס, 11 ביוני 2015
- ^ פייננשל טיימס, הרנסנס של הים הצפוני, באתר גלובס, 4 באוקטובר 2010
- ^ שלומי גולובינסקי, תשובה נכנס לחיפושי נפט בים הצפוני: דלק רכשה 17% ממיזם חיפושים מול חופי סקוטלנד, באתר TheMarker, 10 באפריל 2001
- ^ עומרי כהן, לאחר הירידות החדות במניה: קבוצת דלק תנסה לצרף שותף להשקעה באיתקה לקראת הנפקתה בלונדון, באתר גלובס, 21 ביולי 2019
