LIMSwiki

ערך זה עוסק בטקס בדת הנוצרית. אם התכוונתם ליצירה מוזיקלית, ראו מיסה (מוזיקה).

סעודת האדון או המיסה (מלטינית: Missa) היא אחד הסקרמנטים של הנצרות המערבית. טקס זה מקיימים בכנסייה הקתולית ובכנסיות פרוטסטנטיות שונות (בהן כנסיות לותרניות ואנגליקניות), והוא נועד לשחזר את הסעודה האחרונה ולהטמיע את מות ישו ואת קומו מן המתים בלבם של המתפללים ולאחדם כקהילה אחת סביבו. טקס זה מזוהה עם מנהג האוכריסטיה, בו המאמינים אוכלים לחם ושותים יין המייצגים את דמו וגופו של ישו, כפי שציווה ישו על שליחיו בסעודה האחרונה.

אטימולוגיה

השם מיסה מגיע מהביטוי Ite, missa est (בלטינית: לכו, זהו סילוק).

למונח זה שתי משמעויות:

זהו הביטוי שבו שילחו את מי שלא שייך לקהילה מהמקום, על מנת לקיים את הטקס בנוכחות אנשים השייכים לקהילה בלבד
אלו המילים האחרונות בטקס המיסה, בהן הכומר משחרר את הקהל לפנות לעיסוקיו

תיאור

המיסה כוללת תפילות, קריאה בכתבי הקודש ודרשה. בחלק המרכזי של המיסה, שנקרא אוכריסטיה, בוצע הכומר למתפללים לחם וחוזר על דבריו של ישו בסעודה האחרונה: "קחו, אכלו, זהו בשרי". בכך מדמה הכומר את שבירת גופו של ישו על הצלב. כמו כן, הוא מוזג להם יין וקורא "זהו גביע דמי, דם הברית החדשה, הנשפך למחילת חטאים". במהלך הטקס המאמינים מדמים באופן דוגמתי בלבד שהלחם והיין הופכים לדמו ולגופו של ישו (טרנסובסטנציאציה), ועל ידי אכילתם עובר חסדו של ישו למאמינים, בשרו הופך לבשרם ודמו נמהל בדמם^[1].

טקס המיסה מבוסס על דברי ישו לתלמידיו בסעודה האחרונה כפי שהם מופיעים ברוב כתבי הבשורה.

"אכלו את הלחם כי זה בשרי, שתו את היין כי זהו דמי, דם הברית החדשה והניצחית הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים"

— מתי כ"ו 26

"וַיְהִי בְאָכְלָם וַיִּקַּח יֵשׁוּעַ לֶחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר קְחוּ אִכְלוּ זֶה הוּא גּוּפִי׃ וַיִּקַּח אֶת־הַכּוֹס וַיְבָרֶךְ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיִּשְׁתּוּ מִמֶּנָּה כֻּלָּם׃ וַיֹּאמֶר לָהֶם זֶה דָמִי דַּם־הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים׃"

— מרקוס יד 22-24

"ויקח את-הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו: כי-אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מפרי הגפן עד כי-תבוא מלכות האלהים: ויקח את-הלחם ויברך ויבצע ויתן להם ויאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרי: וכן גם-את-הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם:

— לוקס כב 17-20

טקס זה התפתח מנוהגם של נוצרים בכנסייה הקדומה לקיים סעודות לכל חברי הקהילה. בשל הרדיפות נגד נוצרים (אנ') הפכה הסעודה הגדולה לסעודה סמלית, וגם לאחר התנצרותה של האימפריה הרומית לא שונה הנוהג.

טקס דומה המקוים בכנסייה האורתודוקסית ובכנסיות האוריינטליות קרוי בשם הליטורגיה הקדושה ובקיצור ליטורגיה.