LabLynx Wiki
תוכן עניינים
כרזת הסרט | |
מבוסס על | הרומן רבקה מאת דפנה דה מוריאה |
---|---|
בימוי | אלפרד היצ'קוק |
הופק בידי | דייוויד או. סלזניק |
תסריט | פיליפ מקדונלד ומייקל הוגאן (לפי ספרה של דפנה דה מוריאה) |
עריכה | W. Donn Hayes |
שחקנים ראשיים |
לורנס אוליבייה ג'ואן פונטיין |
מוזיקה | פרנץ וקסמן |
צילום | ג'ורג' ברנס |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | Selznick International Pictures |
חברה מפיצה | יונייטד ארטיסטס |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 12 באפריל 1940 |
משך הקרנה | 126 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט בלשי, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט דרמה, סרט רומנטי |
מקום התרחשות | קורנוול |
תקציב | 1,288,000 דולר |
פרסים |
|
דף הסרט ב־IMDb | |
רֶבֶּקָה (Rebecca) הוא סרט מתח אפל משנת 1940 בבימויו של אלפרד היצ'קוק. זהו סרטו הראשון של היצ'קוק שנוצר בארצות הברית והראשון שהופק בידי דייוויד סלזניק. התסריט מבוסס על ספרה של דפנה דה מוריאה באותו שם. הסרט מגולל את סיפורם של המיליונר האריסטוקרטי מקסים דה וינטר (בגילומו של לורנס אוליבייה), בעל אחוזה גדולה ומבודדת בשם "מנדרליי", של אשתו הצעירה (בגילומה של ג'ואן פונטיין), אותה נשא לאישה לאחר מות רעייתו הראשונה, רבּקה, ושל סוכנת הבית גברת דנברס (בגילומה של ג'ודית אנדרסון).
הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר (הסרט היחיד של היצ'קוק שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר) ובפרס אוסקר לצילום הטוב ביותר בשחור-לבן, והיה מועמד ב-9 קטגוריות נוספות, כולל לשני השחקנים בתפקידים הראשיים ולאנדרסון בתפקיד הנשי המשני. הסרט פתח את פסטיבל ברלין הראשון בשנת 1951[1].
עלילה
הסרט פותח במשפט הנאמר מפי פונטיין ב-voice over (ללא שרואים את שפתי הדובר): "Last night I dreamt I went to Manderley again" ("אמש חלמתי שאני שבה למנדרליי"), על רקע מעבר של המצלמה על בית אחוזה הרוס.
ג'ואן פונטיין מגלמת אישה צעירה, יתומה, העובדת בשירותה של אישה מבוגרת, אדית ואן הופר. שמה של הצעירה אינו ידוע ואינו מוזכר במהלך כל הסרט. בעת שהותן של גברת ואן הופר ובת לווייתה במונטה קרלו נפגשת הצעירה עם האלמן העשיר מקסים דה וינטר. השניים מתאהבים, מתחתנים אחרי זמן קצר וחוזרים לבריטניה לאחוזתו השקטה, הגדולה והמבודדת של דה וינטר.
אף שמר דה וינטר מציג את כלתו החדשה כגברת האחוזה החדשה, היא זוכה לקבלת פנים צוננת מצד המשרתים ובפרט מצידה של סוכנת הבית, גברת דנברס (ג'ודית אנדרסון). זו משווה את הכלה הצעירה כל העת לאשתו המנוחה של דה וינטר, רבּקה, שהייתה מושא הערצתה, השוואה שהיא תמיד לרעת הצעירה. נראה שדנברס עוקבת כל העת כצל אחר הגבירה החדשה, ומתגלה תמיד מתוך הצללית שבה היא מסתתרת כדי להזכיר לגברת החדשה עד כמה היא בבואה חיוורת לעומת רבּקה. מר וינטר נעדר לצורך עסקים והצעירה נותרת מבודדת בבית הגדול בחברת המשרתים וסוכנת הבית העוינים. בעת היעדרותו של בעל הבית מופיע ג'ק (ג'ורג' סנדרס), דודנה כביכול של רבקה.
הכלה הצעירה משוכנעת כי היא נופלת מרבקה המיתולוגית, וכי כולם, כולל בעלה, עדיין מאוהבים למעשה ברבקה. היא מנסה, לפיכך, בכל כוחה ללמוד את אורחותיה של רבקה ולהידמות לה. היא משכנעת את בעלה לארח מסיבה, כפי שנהגה רבקה, ומתכננת בסתר את לבושה לערב המסיבה. בעצת סוכנת הבית היא מתקינה שמלה זהה לזו שבה הופיעה רבקה. כאשר יורדת הכלה הצעירה במדרגות אל הטרקלין, לבושה בשמלתה של רבקה, מושלך הס ומר דה וינטר נתקף בהתקף זעם ומצווה על הצעירה להסיר מיד את השמלה. היא רצה במעלה המדרגות ופוגשת בחדרה בסוכנת הבית, שמשכנעת אותה שלעולם לא תתפוס את מקום המנוחה, ואף כמעט משכנעת אותה לקפוץ מהחלון ולהתאבד.
במקביל, מתרחש על חוף הים הצמוד לבית חילוץ של סירה טבועה. לצעירה נודע כי במהלך החילוץ מתגלה גופתה של רבקה בסירה הטבועה. היא שמה לב כי בבקתה שבחוף דולק אור. היא נכנסת לבקתה ופוגשת במר דה וינטר. הוא מספר לה כי הוא ורבקה שנאו זה את זה כמעט מראשית נישואיהם. ההסכם ביניהם היה כי רבקה תנהג כרעיה מושלמת על מנת שלא לפגוע בכבודו, והוא, מצדו, יעלים עין מיחסיה עם גברים אחרים. אולם ערב אחד היא מודיעה לו שהיא בהריון מג'ק, ומתחולל בניהם ריב שבמהלכו היא נופלת ומתה. דה ווינטר שמבין שיאשימו אותו במותה, מטמין את גופתה בסירה ודואג לכך שהסירה תטבע. הכלה הצעירה, לאחר שנודע לה הדבר, ממהרת לרקום תוכנית כיצד להסתיר את האמת מהרשויות.
פעולת המשטרה עם גילוי הסירה ובה גופת רבקה מכוונת לחקירת התאבדותה, אך ג'ק מראה למר דה וינטר מכתב שכתבה לו רבקה ובו היא קוראת לג'ק להיפגש עמה במהירות האפשרית, ואשר שולל נטייה להתאבדות. ג'ק מנסה לסחוט כספית את מר דה וינטר תמורת אי חשיפת המכתב המפליל. חוקר מקרי מוות מגיע לרופא בלונדון (לאו ג. קרול) אותו ביקרה רבקה, דבר שלפי דעתו של מר דה וינטר רמז על היותה בהיריון, אך הרופא מגלה בחקירתו שרבקה הייתה חולה בסרטן סופני, ולא הייתה בהריון. הגילוי מצביע על האפשרות שרבקה אכן התאבדה, והחשד ברצח מוסר מעל מר דה וינטר. דה וינטר וכלתו הצעירה מבינים את אשר קרה: רבקה, שרצתה לשים קץ לחייה בשל מחלת הסרטן, הביאה את דה וינטר למצב שבו יאמין שהיא בהיריון מגבר אחר, ביודעה שהדבר יעלה את חמתו ויאלץ אותו לרצוח אותה, כיוון שלא יכלה להתאבד בכוחות עצמה.
במקביל, מעלה סוכנת הבית את כל אחוזת מנדרליי באש, והיא עצמה נספית באש.
פרסים ומועמדויות
הסרט זכה בפרסי האוסקר:
- פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר
- צילום בסרט שחור-לבן - ג'ורג' ברנס
הסרט היה מועמד לפרסי האוסקר הבאים:
- פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר - לורנס אוליביה
- פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר - ג'ואן פונטיין
- פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר - ג'ודית' אנדרסון
- פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר - אלפרד היצ'קוק
- מוזיקה מקורית - פרנץ וקסמן
- תסריט מעובד - פיליפ מקדונלד ומייקל הוגאן
- עריכה
- עיצוב בסרט שחור-לבן
- פעלולים מיוחדים
מכון הסרטים האמריקאי מנה את הסרט בשנת 2001 במקום 80 מבין 100 סרטי המתח הגדולים של כל הזמנים. גברת דנברס, סוכנת הבית, נמנתה במקום ה-31 בין 100 הנבלים הגדולים בכל הזמנים.
האתר Rotten Tomatoes מציין 100% ביקורות חיוביות לסרט.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- "רבקה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "רבקה", באתר נטפליקס
- "רבקה", באתר AllMovie (באנגלית)
- "רבקה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "רבקה", באתר Metacritic (באנגלית)
- "רבקה", באתר אידיבי
- "רבקה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- דף הסרט ב-TCM
- ג'ואן פונטיין באתר מקגאפין (בעברית)
הערות שוליים
אלפרד היצ'קוק | ||
---|---|---|
סרטים שביים | גן התענוגות (1925) • נשר ההר (1927) • הדייר (1927) • הטבעת (1927) • במורד הגבעה (1927) • אשת החקלאי (1928) • קלת דעת (1928) • השמפניה (1928) • תושב האי מאן (1929) • סחיטה (1929) ג'ונו והפייקוק (1930) • רצח! (1930) • אלסטרי מתקשרת (1930) • משחק העור (1931) • מארי (1931) • עשיר וזר (1931) • מספר 17 (1932) • וולטרס מוינה (1934) • האיש שידע יותר מדי (1934) • 39 המדרגות (1935) סוכן חשאי (1936) • סבוטז' (1936) • צעירים ותמימים (1937) • הגברת הנעלמת (1938) • ג'מייקה אין (1939) רבקה (1940) כתב חוץ (1940) • מר וגברת סמית' (1941) • חשד (1941) • חבלן (1942) • צל של ספק (1943) • סירת הצלה (1944) • בכבלי השכחה (1945) • נודעת (1946) • משפט פאראדין (1947) • החבל (1948) • תחת חוג הגדי (1949) פחד במה (1950) זרים ברכבת (1951) • אני מתוודה (1953) • אליבי (1954) • חלון אחורי (1954) • לתפוס גנב (1955) • מי רצח את הארי? (1955) • האיש שידע יותר מדי (1956) • הנאשם (1956) • ורטיגו (1958) • מזימות בינלאומיות (1959) פסיכו (1960) הציפורים (1963) • מארני (1964) • המסך הקרוע (1966) • טופז (1969) | |
ראו גם אלפרד היצ'קוק מגיש • היצ'קוק • עלמה רוויל • בייטס מוטל |