IHE Wiki
"הדור השלישי" (3G) הוא כינוי לקבוצה של פרוטוקולי תקשורת לקשר רדיו שהוגדרו על ידי איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי (ITU) שקדמו ל-4G ול-5G. באופן רשמי התקנים נקראים "IMT-2000", כקיצור של International Mobile Telecommunications-2000, וכוללים את התקנים:
קבוצה זו של תקנים מיועדים לאפשר תקשורת אלחוטית של שיחות טלפוניה, שיחות וידאו, תקשורת נתונים - וכולם מתוך מכשירים הנמצאים בתנועה. קצב הנתונים בדור השלישי מיועד להיות עד 14.4Mbps בכיוון היורד, ועד ל-5.8Mbps בכיוון העולה ב-HSPA+. בנוסף, תקני הדור השלישי מאפשרים לחברות התקשורת, ספקיות השירות, וחברות הטלפון לספק שירותי תקשורת מגוונים יותר ושימוש יעיל יותר ברוחב הסרט המוקצה להם.
ההתפתחות מהדור השני
רשתות הדור השני תוכננו בעיקר כדי לתמוך בשיחות דיבור, ובתעבורת נתונים בקצבים נמוכים. הצעד הראשון לקראת הדור השלישי חל עם מערכות ה-GPRS, שנחשבו לדור 2.5. ה-GPRS סיפק נתונים בקצב שבין 56Kbps ל-114Kbps, ויכל לשמש לשירותי WAP, MMS, ותקשורת אינטרנטית כגון דואר אלקטרוני וגלישה ב-World Wide Web. התשלום עבור שירותי GPRS היה לרוב על פי תעבורת הנתונים (לפי קילובייט, או מגהבייט), בעוד התשלום עבור השיחות (במיתוג מעגלים) היה לפי זמן השימוש בלא קשר למידת הניצול של קיבולת הערוץ.
רשתות GPRS התפתחו לרשתות EDGE שפועלות בקידוד 8PSK. רשתות אלו תומכות לאחור בטכנולוגיות קודמות לתקשורת סלולרית ובנויות כהרחבה לרשתות ה-GSM המקוריות, כך שאפשר להעביר על אותם חריצי זמן TDM-ים פי 3 מהיכולת הקודמת, ולהעביר בה נתונים במיתוג מנות. EDGE יכול להחשב כתשתית קשר רדיו מסוג דור 3, והוא אכן חלק מהתקן של ITU לדור השלישי, אך לרוב מתייחסים אליו כדור 2.75. EDGE נפרס לראשונה בתחילת שנת 2003 על ידי רשת Cingular האמריקאית (כיום חלק מ-AT&T).
במרץ 1998 איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי קבע סט של דרישות לתקנים של הדור הבא של הרשת הסלולרית - ה-4G, כגון דרישות מהירות שיא של כ-100 מגה-ביט לשנייה לתקשורת בניידות גבוהה (למשל מרכבות ומכוניות) ו-1 ג'יגה-ביט לשנייה לתקשורת בניידות נמוכה (דוגמת הולכי רגל ומשתמשים נייחים). הפריסה בפועל של ה-4G החלה משנת 2010. בישראל החלה הרשת לפעול ב-2015.
נכון ל-2020, עדיין 46% ממשתמשי הסלולר בעולם עבדו על רשתות מהדור השני והשלישי.[1]
רשתות 3G ראשונות
בעולם
- רשת ה-3G הקדם-מסחרית הראשונה הושקה על ידי NTT DoCoMo ביפן בשנת 1998, תחת שם המותג FOMA.
- ההשקה המסחרית הראשונה של 3G הייתה גם על ידי NTT DoCoMo ביפן ב-1 באוקטובר 2001, אולם היא הושקה בהיקף מצומצם ביותר.
- הרשת הקדם-מסחרית האירופית הראשונה הייתה רשת UMTS באי מאן, בבריטניה על ידי Manx Telecom. חברה שהייתה אז בבעלות British Telecom,
- הרשת המסחרית הראשונה באירופה הושקה על ידי טלנור בנורווגיה בדצמבר 2001, אך בשלב ראשון ללא מכשירים מסחריים וללא לקוחות משלמים.
- הרשת הראשונה שהופעלה באופן מסחרי מלא הייתה של SK Telecom בדרום קוריאה בינואר 2002.
- במאי 2002, הושקה רשת ה-3G הדרום קוריאנית השנייה על ידי KT. כך הייתה דרום קוריאה למדינה הראשונה בה הייתה תחרות בין מפעילי רשתות 3G.
- רשת ה-3G המסחרית הראשונה של ארצות הברית הייתה של Monet Mobile Networks, אך ספק הרשת סגר מאוחר יותר את הפעילות. מפעיל רשת 3G השני בארצות הברית היה Verizon Wireless ביולי 2002. רשת 3G השלישית הייתה של AT&T Mobility.
- רשת ה-3G המסחרית הראשונה של בריטניה הוקמה על ידי Hutchison Telecom בשנת 2003.
- רשת ההדגמה הקדם-מסחרית הראשונה באוסטרליה נבנתה באדלייד, דרום אוסטרליה, על ידי m.Net Corporation בפברואר 2002. זו הייתה רשת הדגמה לקונגרס ה-IT העולמי ב-2002. רשת ה-3G המסחרית הראשונה הושקה על ידי Hutchison Telecommunications והיא מותגה בשם Three או "3" ביוני 2003.
- רשת 3G הראשונה באפריקה הוקמה על ידי Emtel בשנת 2004.
בישראל
- חברת פרטנר החלה לפרוס רשתות 3G בישראל בשנת 2004.
- בתחילת שנת 2006 סלקום החלה להפעיל את רשת הדור השלישי UMTS בפריסה ארצית.
- פלאפון החלה לפרוס רשת דור 3 בשנת 2009.
סגירת רשתות 3G בישראל
משרד התקשורת החליט כי רשתות דור 2 (GSM) ודור 3 בסלולר (UMTS) ייסגרו בהליך מדורג שיימשך חמש שנים ויסתיים בתאריך 31 בדצמבר 2025. לאחר תאריך זה יפעלו בישראל רק טכנולוגיות דור 4 (LTE) ודור 5 (5G).[2]
מאפיינים עיקריים
נהוג להתייחס לדור השלישי כמספק מהירות של 2Mbps עד 14.4Mbps עבור מכשירים שאינם בתנועה, או 348Kbps עבור מכשירים בתנועה. הגדרה זו לא נמצאת באופן מפורש בתקני הדור השלישי, אך היא מצוינת בפרסומים אחרים של ה-ITU. כמו כן, לא נקבעו קצבים ממוצעים או אילו שיטות תקשורת נחשבות כדור שלישי, ולכן מוצרים ושירותים רבים משווקים בתור דור שלישי, ונרכשים על ידי לקוחות מתוך ציפייה לקבל שירותי תקשורת בפס רחב.
רשתות הדור השלישי מאפשרות אבטחת מידע טובה יותר מקודמותיהן. מכשירי הדור השלישי יכולים לאמת את זהות הרשת שאליה הם מתחברים, ובכך להיות בטוחים שהם מתחברים לרשת הרצויה ולא לרשת מתחזה.
שיחות סלולריות מהדור השלישי מוצפנות על ידי צופן A5/3 המבוסס על צופן הבלוקים KASUMI שפותח במיוחד עבור GSM. מחקרים הראו שהצופן אינו חזק כפי הצהרת המפתחים. חוקרים ישראלים הראו שאפשר לפרוץ את הצופן בסיטואציה מסוימת די בקלות אולם הם הצביעו על כך שבאופן כללי אופן יישום GSM אינו בהכרח לא בטוח עקב כך, אלא רק במצב ספציפי המאפשר את ההתקפה שלהם.
מכשולים ואתגרים
אמנם הדור השלישי נחל הצלחה ברחבי העולם, אך ישנם מספר מכשולים ואתגרים שהקשו על הרחבת תפוצתו:
- עלויות רישיון גבוהות לפריסת רשתות דור 3 במקומות שונים בעולם
- תנאי רישיון שונים במדינות שונות בעולם
- בעיות כלכליות קודמות אצל חברות סלולריות
- למכשירי הדור השלישי עלות גבוהה
- לרשתות הדור השלישי עדיין אין כיסוי מלא כמו לדור השני (בין השאר בגלל צורך במספר רב יותר של תחנות בסיס)
- עלויות שימוש גבוהות בשירותי הדור השלישי
- עומסים ברשתות, בגלל דרישה רבה של המשתמשים
- אורך חיים קצר לסוללות של מכשירי הדור השלישי
ראו גם
קישורים חיצוניים
- עופר שמואלי, אז מה זה בכלל הדור השלישי?, באתר ynet, 3 ביוני 2004
הערות שוליים
- ^ Recent Reports Show That 46 Percent of Global Mobile Users Use 2G and 3G
- ^ מירב קריסטל, רשתות דור 2 ו-3 בסלולר ייסגרו עד 2025, באתר YNET, 27 ביוני 2021
