HL7 Wiki

ערך זה עוסק בליגת כדורסל מקצוענית לגברים. אם התכוונתם לליגת הנשים המקבילה, ראו ליגת ה-WNBA. אם התכוונתם למשחקי וידאו, ראו NBA Live ו-NBA 2K.

NBA

עונת 2024/2025 ב-NBA
שם מלא	National Basketball Association
תחום	כדורסל
ארגון	התאחדות הכדורסל הלאומית
מדינות	ארצות הברית ארצות הברית קנדה קנדה
קבוצות	30
קומישנר	אדם סילבר
תקופת הפעילות	1946–הווה (כ־78 שנים)
שמות קודמים	מיזוג של ליגת ה-BAA וליגת ה-NBL
אלופה נוכחית	ארצות הברית בוסטון סלטיקס (2024)
מירב הזכיות	ארצות הברית בוסטון סלטיקס (18)
מפעל מקביל	ליגת ה-WNBA
מפעל נמוך	ליגת הפיתוח של ה-NBA
האתר הרשמי של ליגת ה-NBA

ליגת ה-NBA (באנגלית: National Basketball Association, בעברית: התאחדות הכדורסל הלאומית) היא ליגת הכדורסל הבכירה של ארצות הברית וקנדה, ונחשבת לליגת הכדורסל הטובה בעולם. בליגה משחקות 30 קבוצות – 29 מארצות הברית ואחת מקנדה. אלופת הליגה הנוכחית (2024) היא הקבוצה בוסטון סלטיקס.

ערך מורחב – ליגת ה-BAA

ליגת ה-BAA‏ (Basketball Association of America, התאחדות הכדורסל האמריקנית), שהפכה מאוחר יותר ל"ליגת ה-NBA", נוסדה בשנת 1946, ומוריס פודולוף, ששימש גם כנשיא ליגת ההוקי קרח AHL, מונה לנשיאה. בשונה מניסיונות קודמים להקים ליגת כדורסל ארצית, ליגת ה-BAA הייתה הראשונה שקיימה את רוב משחקיה באולמות גדולים בערים גדולות, כגון המדיסון סקוור גארדן בניו יורק והבוסטון גארדן בבוסטון. הליגה כללה 11 קבוצות ששיחקו 60 משחקים בעונה הסדירה, לפני שהתחרו בסדרות פלייאוף שקבעו את זהות האלופה. ב-1 בנובמבר 1946, במשחק הבכורה של ליגת ה-BAA, קבוצת ניו יורק ניקרבוקרס ניצחה את טורונטו האסקיז בתוצאה 68–66 בפני 7,090 צופים במייפל ליף גארדנס שבטורונטו. אוזי שכטמן מהניקרבוקרס קלע את הסל הראשון במשחק, שנחשב לסל הראשון שנקלע בתולדות ליגת ה-NBA.^[1] באליפות הראשונה בתולדות הליגה זכתה פילדלפיה ווריורס (כיום "גולדן סטייט ווריורס"), לאחר שגברה בסדרת הגמר על שיקגו סטאגס בתוצאה 4–1.^[2]

בשנותיה הראשונות, איכות הקבוצות בליגת ה-BAA לא עלתה על זו של קבוצות בליגות כדורסל מקבילות, אך הצטרפות מספר קבוצות חזקות בעונת 1948/1949 – פורט ויין פיסטונס, אינדיאנפוליס ג'טס, מיניאפוליס לייקרס ורוצ'סטר רויאלס – העלתה משמעותית את רמת המשחק והפכה את ה-BAA ליעד מועדף על שחקני מכללות שרצו להפוך למקצוענים.

בשנת 1949, בסיום עונתה השלישית, החליטה ליגת ה-BAA על מיזוג עם ליגת ה-NBL והקמת ליגת ה-NBA. הליגה החדשה קיבצה שש קבוצות מליגת ה-NBL, עשר קבוצות מה-BAA והוסיפה את קבוצת אינדיאנפוליס אולימפיאנס, ובכך מנתה הליגה 17 קבוצות בסך הכול.^[3] נכון ל-2015, פועלות בליגת ה-NBA שש קבוצות שלקחו חלק בליגת ה-BAA. לרוב, ליגת ה-NBA מחשיבה את ליגת ה-BAA כחלק מההיסטוריה שלה עצמה.^[4]

בעונת 1950/1951 הצטמצם מספר הקבוצות בליגה ל-11, במגמה שנמשכה עד עונת 1954/1955, אשר בסיומה נותרו 8 קבוצות בלבד. בתקופה זו הפכה קבוצת מיניאפוליס לייקרס, בראשות הסנטר ג'ורג' מייקן, לקבוצה הדומיננטית הראשונה ב-NBA, כשזכתה בחמש אליפויות בשש עונות (1949, 1950, 1952–1954).^[5]

במטרה להגביר את קצב המשחק ב-NBA, בעונת 1954/1955 נעשה לראשונה שימוש בשעון זריקות המחייב את קבוצת ההתקפה לזרוק לסל בתוך 24 שניות. היה זה שינוי אחד מבין מספר שינויים נוספים בחוקת הכדורסל שנכנסו לתוקף, כגון הגדרת "אזור הצבע", בו אסור לשהות יותר משלוש שניות, שיצרו מהפכה בליגת ה-NBA. ממוצע הנקודות לקבוצה בתקופה שקדמה לשעון הזריקות עמד על כ-79.5 נקודות למשחק, וכבר בעונת 1954/1955 עלה הממוצע של הקבוצות לכ-93.1 נקודות למשחק.^[6]

בעונת 1956/1957 החלה לבלוט בליגה קבוצת בוסטון סלטיקס, בעיקר בשל בחירתו בדראפט של הסנטר ביל ראסל. ראסל, יחד עם רכז הקבוצה בוב קוזי והמאמן רד אאורבך, הפכו את הסלטיקס לקבוצה הדומיננטית בליגה במהלך שנות ה-60. עד עונת 1969 זכתה בוסטון ב-11 אליפויות, מתוכן שמונה רצופות (1966-1959), שקבעו את רצף האליפויות הארוך בתולדות ה-NBA. בדראפט 1959 בחרה פילדלפיה ווריורס את הסנטר וילט צ'מברלין, שהפך לאחד השחקנים הדומיננטיים בליגה, וקבע שיאי נקודות למשחק (100) וריבאונדים למשחק (55) שלא נשברו עד היום. היריבות שהתפתחה בין ראסל וצ'מברלין, שני השחקנים הטובים באותה תקופה, אשר התמודדו זה מול זה בשמונה סדרות פלייאוף, נחשבת לאחת היריבויות הגדולות בתולדות הספורט האמריקאי.^[7] עם פרישתו של ראסל ב-1969, איבדו הסלטיקס מכוחם וחדלו לשלוט בליגה. בשנות ה-70, לראשונה מאז עונותיה הראשונות של הליגה, לא הייתה אף קבוצה דומיננטית במיוחד ושמונה קבוצות שונות זכו באליפות באותו העשור. במהלך אותה תקופה התרחבה הליגה בצורה משמעותית: בין עונות 1961 ל-1971 הצטרפו 9 קבוצות חדשות, ובכך הגיע מספר הקבוצות ב-NBA ל-17.

בשנת 1967 הוקמה ליגת ה-ABA, שהיוותה ליגה מקבילה ומתחרה ל-NBA. התחרות בין הליגות על צופים וחוזי שידור הובילה למאבק על גיוס מיטב הכדורסלנים. כוכב התיכונים הגדול של התקופה, לו אלסינדור (שנודע לימים כ"כרים עבדול-ג'באר"), אמנם בחר להצטרף ל-NBA, אך ליגת ה-ABA משכה אליה שחקנים מובילים רבים, כגון ג'וליוס ארווינג, ג'ורג' גרווין, ריק בארי ומוזס מלון. המאבק בין הליגות על גיוס שחקנים סייע להגדלת התחרותיות בענף, והוביל בסופו של דבר לשיפור ניכר בתנאי העסקה של הסגל המקצועי בענף, כולל השופטים. בשנת 1971, כחלק מחגיגות 25 השנים לייסוד ליגת ה-NBA, הציגה הליגה לוגו חדש, שעוצב בהשראת הלוגו של ליגת הבייסבול האמריקאית. דמותו של כוכב הלייקרס, ג'רי וסט, שימשה כמודל ללוגו המציג צללית לבנה של שחקן כדורסל על רקע אדום וכחול. ב-1976, בשל מחסור בחוזי שידור טלוויזיוניים והפסדים כספיים כבדים, חדלה ליגת ה-ABA להתקיים כגוף עצמאי והיא התמזגה לתוך ה-NBA. ארבע מקבוצות ה-ABA - סן אנטוניו ספרס, דנוור נאגטס, אינדיאנה פייסרס וניו יורק נטס - הצטרפו ל-NBA, שכללה 22 קבוצות לאחר המיזוג. בסוף שנות ה-70, הפופולריות של ה-NBA הייתה בשפל, שהתבטא באחוזי רייטינג נמוכים ותפוסת אולמות נמוכה, בין היתר בשל פרשיות סמים רבות שהעמידו את הליגה באור שלילי.

עונת 1979/1980 נחשבת בעיני רבים כתחילתו של הכדורסל המודרני - המאופיין במשחק מהיר ומהנה לצפייה - בעקבות כניסתם לליגה של שניים מגדולי השחקנים בתולדות ה-NBA – מג'יק ג'ונסון ולארי בירד. ג'ונסון ובירד נודעו ביריבות הגדולה ביניהם, שהחלה עוד כאשר נפגשו בגמר טורניר אליפות המכללות ב-1979, ונמשכה כשהשניים הובילו את קבוצותיהם פעם-אחר-פעם להתמודדויות בסדרת הגמר של ה-NBA. במהלך שנות ה-80 הוביל ג'ונסון את הלייקרס, יחד עם כרים עבדול ג'באר, לחמש אליפויות, בעוד בירד זכה בשלוש אליפויות עם הסלטיקס. הצטרפותם של בירד וג'ונסון ל-NBA תרמה רבות לצמיחה בפופולריות של הליגה: לאחר עשור בו סבלה הליגה מרמת עניין נמוכה ומירידה באחוזי הרייטינג, צמח דור אוהדים חדש בעקבות הגעתם לליגה והיריבות, שהתפתחה ביניהם.^[8] גורם נוסף שהגביר את הפופולריות של הליגה בתקופה זו היה הוספת קשת השלוש, דהיינו, זריקה ממרחק המזכה בשלוש נקודות, שהייתה נהוגה בליגת ה-ABA, במטרה לעזור לשחקנים הנמוכים לקלוע יותר, לרווח את משחק ההגנה ולעודד משחק מהנה יותר לצפייה.

בשנת 1984 הצטרפו ל-NBA עוד שתיים מהדמויות הבולטות והמשפיעות ביותר בתולדות הליגה - הקומישינר הנכנס דייוויד סטרן, וכוכב השיקגו בולס מייקל ג'ורדן, שנחשב לשחקן הכדורסל הטוב בכל הזמנים.^[9] ג'ורדן אמנם כשל בניסיונו להוביל את הבולס לאליפות בשנותיו הראשונות בליגה, אך יכולותיו האתלטיות והווירטואוזיות הגבירו את העניין ב-NBA ברחבי אמריקה ואף מחוצה לה. דייוויד סטרן, במסגרת תפקידו כמנכ"ל הליגה החדש, החל במהפכה שיווקית וניהולית שכללה מספר יוזמות מוצלחות, כגון קביעת תקרת שכר לליגה (על מנת להגביר את השוויון בין הקבוצות), החלת בדיקות סמים נוקשות לשחקני הליגה, וקידומי מכירות אינטנסיביים בשיתוף עם חברות מסחריות.

בשנים 1988–1989 נוספו לליגה קבוצות שארלוט הורנטס, מיאמי היט, אורלנדו מג'יק ומינסוטה טימברוולבס, עובדה שהגדילה את מספר קבוצות ה-NBA ל-27 בסך הכול.

בתחילת עונת 1991/1992 חשף מג'יק ג'ונסון במפתיע כי הוא נשא של נגיף ה-HIV, הגורם למחלת האיידס, והודיע על פרישה ממשחק.^[10] פרישתו של ג'ונסון, יחד עם זו של בירד בסיום אותה עונה, השאירה את ה"שליטה" בליגה בידי ג'ורדן והבולס, שזכו בשש אליפויות תוך שמונה שנים (1991–1993, 1996–1998). את פרישתו הזמנית של ג'ורדן בין עונות 1993 ל-1995 ניצלה קבוצת יוסטון רוקטס, בהובלת הסנטר האקים אולאג'ואן, לזכייה בשתי אליפויות (1994–1995). בשנת 1996, כחלק מחגיגות יובל ה-50 לליגת ה-NBA, נבחרה רשימת 50 השחקנים הטובים בתולדות הליגה עד לשנה זו שנקראו "50 האגדות".^[11]

לאחר פרישתו השנייה של ג'ורדן ופירוק סגל הקבוצה של הבולס בסוף עונת 1998, חזרה לוס אנג'לס לייקרס להיות אחת הקבוצות המובילות בליגה וזכתה בשלוש אליפויות רצופות (2000–2002). השחקנים הבולטים בשורותיה היו הסנטר שאקיל אוניל והקלע קובי בראיינט, ומאמנה היה פיל ג'קסון, שהיה מאמנה של שיקגו בולס בשנים בהם זכתה בכל האליפויות שלה.^[12] לאחר עזיבתו של אוניל וצירופו לקבוצה של הפורוורד הספרדי פאו גאסול, זכו הלייקרס בשתי אליפויות נוספות בעונות 2009–2010.^[13] קבוצה בולטת נוספת בתקופה זו הייתה סן אנטוניו ספרס, שזכתה בחמש אליפויות (1999, 2003, 2005, 2007, 2014) תחת הדרכתו של המאמן גרג פופוביץ' ובהובלתו של הפורוורד טים דאנקן.^[14] בסך הכול, הלייקרס והספרס חלקו ביניהן 10 אליפויות בין עונת 1999 ל-2014, ומלבדן, הקבוצה היחידה שזכתה ביותר מאליפות אחת בתקופה זו הייתה מיאמי היט, שזכתה בתואר שלוש פעמים: בעונת 2005/2006 הובילו דוויין וייד ושאקיל אוניל את ההיט לאליפות הראשונה בתולדותיה, ובעונת 2010/2011 חברו אל וייד צמד הכוכבים לברון ג'יימס וכריס בוש, שעזרו למועדון לזכות בשתי אליפויות נוספות בעונות 2012–2013ׂׂׂׂ.^[15]

קבוצות נוספות שזכו באליפות בשנות ה-2000 הן דטרויט פיסטונס המאוזנת (2004), בוסטון סלטיקס של "שלושת הגדולים" – פול פירס, קווין גארנט וריי אלן (2008), ודאלאס מאבריקס בהובלת הפורוורד הגרמני דירק נוביצקי (2011).

בעונת 2014/2015 זכתה באליפות גולדן סטייט ווריורס, בהובלת ה-MVP של הליגה סטפן קרי, ובעונה העוקבת המשיכה להפגין דומיננטיות כשרשמה את מאזן העונה הסדירה הטוב בתולדות הליגה - 73–9.^[16] מאזן היסטורי זה לא סייע לה לזכות באליפות באותה עונה, שבה נוצחה בסדרת הגמר על ידי קליבלנד קאבלירס בהנהגת לברון ג'יימס וקיירי אירווינג. בעונות 2017 ו-2018 המשיכו לבלוט בליגה גולדן סטייט, אשר זכתה בשתי אליפויות נוספות, וקליבלנד, אשר התמודדה מולה בסדרות הגמר בפעם השלישית והרביעית ברציפות.

בעונת 2018/2019 זכתה טורונטו ראפטורס באליפות הראשונה בתולדותיה, לאחר שגברה בסדרת הגמר על הווריורס בהופעתם החמישית ברציפות בגמר.^[17]

ב-11 במרץ 2020 הודיעה הליגה על השבתת יתר המשחקים בעונת 2019/2020 עד להודעה חדשה, בעקבות הידבקותו של שחקן יוטה ג'אז, רודי גובר, בנגיף הקורונה.^[18] ב-30 ביולי חודשה הליגה, כאשר 22 הקבוצות בעלות הסיכוי להעפלה לפלייאוף ה-NBA השתתפו בשמונה משחקי עונה סדירה נוספים ב"בועה" אשר פעלה בדיסניוורלד שבאורלנדו. ב-17 באוגוסט החלו משחקי הפלייאוף, אשר נערכו אף הם בבועה שבדיסניוורלד, ובתום משחקי הפלייאוף לוס אנג'לס לייקרס זכתה באליפות ה-17 בתולדותיה בהובלת לברון ג'יימס ואנתוני דייוויס.

בעונת 2020/2021 זכתה מילווקי באקס באליפות השנייה בתולדותיה, והראשונה מאז 1971, לאחר שגברה על פיניקס סאנס בסדרת הגמר. בעונה הבאה העפילה גולדן סטייט לסדרת הגמר בפעם השישית בשמונה העונות האחרונות, וגברה בסדרת הגמר על בוסטון סלטיקס בדרך לזכייה השביעית בתולדותיה באליפות ה-NBA.

בעונת 2022/2023 הוביל ניקולה יוקיץ' את דנוור נאגטס לזכייתה הראשונה באליפות ה-NBA, לאחר שגברה בסדרת הגמר על מיאמי היט.

בעונת 2023/2024 הוביל ג'ייסון טייטום את בוסטון סלטיקס לזכייתה השמונה עשר באליפות ה-NBA, לאחר שגברה בסדרת הגמר על דאלאס מאבריקס. זכייה זו מחזירה את בוסטון לקבוצה עם הכי הרבה אליפויות ב-NBA.

ערך מורחב – מבנה ה-NBA

כיום, בליגה יש בסך הכל 30 קבוצות המחולקות לשני מחוזות של שלושה בתים, כאשר בכל בית יש חמש קבוצות. בעונה הסדירה כל קבוצה משחקת 82 משחקים, 41 בבית ו-41 בחוץ. כל קבוצה משחקת 4 פעמים נגד כל קבוצה המשתייכת לבית שלה (16 משחקים מול ארבע קבוצות), נגד שאר הקבוצות מהאזור הראשי שלה - 3 פעמים (12 משחקים מול ארבע קבוצות) או 4 פעמים (24 משחקים מול שש קבוצות), ופעמיים נגד כל הקבוצות מהאזור הראשי האחר (30 משחקים מול 15 קבוצות).

בסיום העונה הסדירה, מכל מחוז מעפילות למשחקי הפלייאוף שש הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר, ושתיים נוספות לאחר משחקי ה"פליי-אין".

בית	קבוצה	עיר	אולם	תכולה	נוסדה	הצטרפה לליגה
האזור המזרחי
אטלנטי	בוסטון סלטיקס	ארצות הברית בוסטון, מסצ'וסטס	TD גארדן	19,156	1946
	ברוקלין נטס	ארצות הברית ברוקלין, ניו יורק, ניו יורק	ברקליס סנטר	17,732	1967*	1976
	ניו יורק ניקס	ארצות הברית מנהטן, ניו יורק, ניו יורק	מדיסון סקוור גארדן	19,812	1946
	פילדלפיה 76'	ארצות הברית פילדלפיה, פנסילבניה	ולס פארגו סנטר	20,478	1946*	1949
	טורונטו ראפטורס	קנדה טורונטו, אונטריו	סקוטיה-בנק ארנה	19,800	1995
מרכזי	שיקגו בולס	ארצות הברית שיקגו, אילינוי	יונייטד סנטר	20,917	1966
	קליבלנד קאבלירס	ארצות הברית קליבלנד, אוהיו	רוקט מורגג' פילדהאוס	19,432	1970
	דטרויט פיסטונס	ארצות הברית דטרויט, מישיגן	ליטל סיזרס ארנה	20,332	1941*	1948
	אינדיאנה פייסרס	ארצות הברית אינדיאנפוליס, אינדיאנה	גיינברידג' פילדהאוס	17,923	1967	1976
	מילווקי באקס	ארצות הברית מילווקי, ויסקונסין	פייסרב פורום	17,341	1968
דרום-מזרחי	אטלנטה הוקס	ארצות הברית אטלנטה, ג'ורג'יה	סטייט פארם ארנה	16,600	1946*	1949
	שארלוט הורנטס	ארצות הברית שארלוט, קרוליינה הצפונית	ספקטרום סנטר	19,077	2004
	מיאמי היט	ארצות הברית מיאמי, פלורידה	קסייה סנטר	19,600	1988
	אורלנדו מג'יק	ארצות הברית אורלנדו, פלורידה	קיה סנטר	18,846	1989
	וושינגטון ויזארדס	ארצות הברית וושינגטון די. סי.	קפיטל ואן ארנה	20,356	1961*
האזור המערבי
צפון-מערבי	דנוור נאגטס	ארצות הברית דנוור, קולורדו	בול ארנה	19,520	1967	1976
	מינסוטה טימברוולבס	ארצות הברית מיניאפוליס, מינסוטה	טארגט סנטר	18,798	1989
	אוקלהומה סיטי ת'אנדר	ארצות הברית אוקלהומה סיטי, אוקלהומה	פייקום סנטר	18,203	1967*
	פורטלנד טרייל בלייזרס	ארצות הברית פורטלנד, אורגון	מודה סנטר	19,393	1970
	יוטה ג'אז	ארצות הברית סולט לייק סיטי, יוטה	דלתא סנטר	18,306	1974*
פאסיפי	גולדן סטייט ווריורס	ארצות הברית סן פרנסיסקו, קליפורניה	צ'ייס סנטר	18,064	1946*
	לוס אנג'לס קליפרס	ארצות הברית לוס אנג'לס, קליפורניה	אינטואיט דום	19,079	1970*
	לוס אנג'לס לייקרס	ארצות הברית לוס אנג'לס, קליפורניה	קריפטו.קום ארנה	18,000	1947*	1948
	פיניקס סאנס	ארצות הברית פיניקס, אריזונה	פוטפרינט סנטר	16,645	1968
	סקרמנטו קינגס	ארצות הברית סקרמנטו, קליפורניה	גולדן ואן סנטר	17,608	1923*	1948
דרום-מערבי	דאלאס מאבריקס	ארצות הברית דאלאס, טקסס	אמריקן איירליינס סנטר	19,200	1980
	יוסטון רוקטס	ארצות הברית יוסטון, טקסס	טויוטה סנטר	18,055	1967*
	ממפיס גריזליס	ארצות הברית ממפיס, טנסי	פדקס פורום	18,119	1995*
	ניו אורלינס פליקנס	ארצות הברית ניו אורלינס, לואיזיאנה	סמות'י קינג סנטר	16,867	1988*
	סן אנטוניו ספרס	ארצות הברית סן אנטוניו, טקסס	פרוסט בנק סנטר	18,418	1967*	1976

הערות

רשימת נציבי הליגה לאורך השנים^[19]:

• מוריס פודולוף (בשנים 1956–1963)
• ג'יי. וולטר קנדי (בשנים 1963–1975)
• לארי אובריאן (בשנים 1975–1984)
• דייוויד סטרן (בשנים 1984–2014)
• אדם סילבר (בתפקיד מאז 2014)

ערך מורחב – דראפט ה-NBA

לפני תחילת כל עונה נערך הדראפט, הליך שבמסגרתו בוחרות קבוצות הליגה שחקני כדורסל שאינם משחקים בליגה. אלו בעיקר שחקנים מליגת המכללות שגמרו ללמוד או החליטו להפסיק את לימודיהם, אך גם שחקנים אירופיים. במשך תקופה מסוימת היו מספר שחקנים, כמו קובי בראיינט וקווין גארנט, שהגישו את עצמם לבחירה בדראפט מייד לאחר התיכון. נוהג זה בוטל על ידי הקומישינר של ה-NBA, דייוויד סטרן, שחייב "שנת צינון" לפיה שחקן חייב לחכות שנה אחת לכל הפחות בין סיום התיכון לבין הצגת מועמדותו בדראפט. בעקבות ביטול נוהג זה רוב השחקנים הולכים למכללה למשך שנה אחת לפחות לפני שהם ניגשים לדראפט אך יש יוצאי דופן: ברנדון ג'נינגס, משחקני הכדורסל הצעירים המבטיחים ביותר בארצות הברית, כשל במבחני הכניסה לאוניברסיטת אריזונה ובחר לעבור לשחק באירופה ככדורסלן מקצועני בקבוצת לוטומטיקה רומא למשך שנה לפני שהגיש את עצמו לבחירה בדראפט. סדר הבחירה נקבע לפי מאזן הקבוצה בעונה הקודמת כאשר הקבוצות בעלות המאזן הגרוע ביותר עורכות הגרלה מי תבחר ראשונה. קבוצות יכולות להעביר את זכות הבחירה שלהן לקבוצה אחרת בתמורה לשחקנים. כיוון שהקבוצות שסיימו במאזן גרוע הן אלו שבדרך כלל בוחרות ראשונות, השחקנים המצטיינים בליגת המכללות מגיעים אליהן בדרך כלל.

כל קבוצה בליגה משחקת במהלך העונה 82 משחקים, המחולקים שווה בשווה בין משחקי בית למשחקי חוץ:

כל קבוצה משחקת 4 פעמים נגד הקבוצות מהבית שלה (סה"כ 16 משחקים), 4 פעמים נגד שש קבוצות מאותו אזור, מבתים אחרים (נקבעות ע"פ הגרלה, סה"כ 24 משחקים), 3 פעמים נגד שאר ארבע הקבוצות מאותו האזור (סה"כ 12 משחקים) ושתי פעמים נגד כל קבוצה מהאזור השני (30 משחקים).

בסוף כל עונה סדירה הקבוצות יוצאות לפגרה עד לחודש אוקטובר, שבו הן מתחילות במחנות אימונים. המחנות מאפשרים לצוות המקצועי של כל קבוצה להעריך שחקנים שנבחנים בה, לאתר את נקודות החוזק והתורפה של הקבוצה, להכין את השחקנים לעונה הבאה ולגבש את 12 השחקנים שיהיו בסגל הפעיל שישחק במהלך העונה. בנוסף, בכל קבוצה יכולים להיות עד 3 שחקנים לא פעילים. לאחר שהקבוצות מסיימות את מחנות האימונים הן נוהגות לשחק ביניהן במשחקי אימון ולעיתים נגד יריבות שלא שייכות לליגה. משחקי האימון מסתיימים מספר ימים לפני תחילת העונה הסדירה בנובמבר.

ערך מורחב – משחק האולסטאר של ה-NBA

משחק האולסטאר של ה-NBA מתקיים באמצע כל עונה, לרוב בחודש פברואר. במשחק זה משתתפים טובי שחקני הליגה. עשרת השחקנים הפותחים במשחק נבחרים על פי שקלול קולות של אוהדים, שחקני הליגה ופרשנים, ואת 14 השחקנים המחליפים בוחרים מאמני הליגה (5 שחקני חמישייה ו-7 מחליפים מכל אזור). החל מעונת 2017/2018 המשחק אינו מפגיש בין "נבחרת המזרח" לבין "נבחרת המערב" כפי שהיה נהוג בעבר, אלא שני השחקנים בעלי מספר הקולות הרב ביותר לפתוח בחמישיות (אחד מהמזרח ואחד מהמערב) משמשים כ"קפטנים" של קבוצתם, ומרכיבים אותה מתוך יתר השחקנים שנבחרו להשתתף במשחק, במהלך "דראפט" בין הקפטנים שבו הם בוחרים את השחקנים לסירוגין.

בנוסף למשחק המרכזי מתקיימות תחרויות שונות במספר תחומים בין שחקני הליגה. האירועים והתחרויות, כגון תחרות ההטבעות ותחרות השלשות, נמשכים שלושה ימים. הנהלת הליגה קובעת בכל שנה באיזו עיר הם ייערכו.

בסיום כל עונה מחולקים ב-NBA מספר פרסים, שנקבעים על ידי צוות בחירה המורכב מכתבי ספורט ושדרי ספורט בארצות הברית ובקנדה. הפרס שנחשב לחשוב ביותר הוא פרס ה-MVP של העונה הסדירה (למעשה, השחקן המצטיין). כמו כן מחולקים פרסים ל-MVP של סדרת הגמר, ה-MVP של סדרות הגמרים האזוריים, רוקי העונה, שחקן ההגנה, השחקן השישי, השחקן המשתפר, שחקן הקלאץ', ה-MVP של משחק האולסטאר, מאמן השנה, מנהל השנה, גביע האזרחות של ג. וולטר קנדי, פרס הספורטיביות והפרס לחבר הקבוצה של השנה על שם טוויימן-סטוקס. בנוסף מוכרזות בסיום העונה חמישיות העונה, המורכבות מהשחקנים המצטיינים: חמישייה ראשונה, שנייה ושלישית של כלל השחקנים המצטיינים ב-NBA; חמישייה ראשונה ושנייה של השחקנים שהצטיינו בהגנה; וחמישייה ראשונה ושנייה של רוקיז (השחקנים שזוהי להם השנה הראשונה בה הם משחקים ב-NBA).

בנוסף לפרסים המחולקים בסיום העונה, מחולקים לאורך העונה מדי שבוע תואר שחקן השבוע, אחד במזרח ואחד במערב, וכן בסיום כל חודש מחולק תואר שחקן החודש, אחד במזרח ואחד במערב. מחולקים בטקס חלוקת הפרסים גם פרסים של מהלכי העונה (כגון אסיסט העונה, הטבעת העונה, זריקת הניצחון של העונה, מהלך העונה ועוד).

ערך מורחב – פלייאוף ה-NBA

פלייאוף ה-NBA הוא טורניר המתקיים בסיום כל עונה של ליגת ה-NBA, בו נקבעת אלופת הליגה.

כל עונה בליגת ה-NBA מחולקת לשני שלבים: העונה הסדירה וטורניר הפלייאוף. במהלך העונה הסדירה משחקת כל קבוצה ב-82 משחקים, ובסיומה מעפילות 8 הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר בכל אחד מהאזורים – המזרחי והמערבי – אל שלב הפלייאוף. יתרון הביתיות בכל אחת מסדרות הפלייאוף שייך לקבוצה בעלת המאזן הטוב יותר בעונה הסדירה. כל אחת מסדרות הפלייאוף – רבע גמר אזורי, חצי גמר אזורי, גמר אזורי וגמר הליגה – נערכת בשיטת "הטוב משבעה משחקים", כלומר שתי הקבוצות משחקות ביניהן עד שאחת מהן מנצחת ארבעה משחקים, ובכך מעפילה לסיבוב הבא. בסדרת הגמר מתמודדות ביניהן "אלופת המזרח" ו"אלופת המערב", והמנצחת ביניהן מוכתרת כאלופת ה-NBA.

להלן שיאים שונים מליגת ה-NBA: ^[20]

ערך מורחב – שיאי העונה הסדירה ב-NBA

• שיא נקודות: דטרויט פיסטונס, 186 נקודות מול דנוור נאגטס ב-13 בדצמבר 1983 (לאחר שלוש הארכות).
• שיא נקודות של שתי הקבוצות: דטרויט פיסטונס ודנוור נאגטס, 370 נקודות ב-13 בדצמבר 1983 (לאחר שלוש הארכות).
• שיא הפרש נקודות: ממפיס גריזליס, 73 נקודות מול אוקלהומה סיטי ת'אנדר ב-2 בדצמבר 2021.
• שיא ריבאונדים: בוסטון סלטיקס, 109 ריבאונדים מול פורט ויין פיסטונס ב-24 בדצמבר 1960.
• שיא ריבאונדים של שתי הקבוצות: לוס אנג'לס לייקרס וסירקיוז נאשיונלס, 188 ריבאונדים ב-24 בדצמבר 1960 (לאחר 3 הארכות).
• שיא אסיסטים: מילווקי באקס, 53 אסיסטים מול דטרויט פיסטונס ב-26 בדצמבר 1978.
• שיא אסיסטים של שתי הקבוצות: דטרויט פיסטונס ודנוור נאגטס, 93 אסיסטים ב-13 בדצמבר 1983 (לאחר 3 הארכות).
• שיא חטיפות: סיאטל סופרסוניקס, 27 חטיפות מול טורונטו ראפטורס ב-15 בינואר 1997.
• שיא חטיפות של שתי הקבוצות: גולדן סטייט ווריורס ודנוור נאגטס ב-21 בינואר 1974, פילדלפיה 76' ודטרויט פיסטונס ב-11 בנובמבר 1978, גולדן סטייט ווריורס וסן אנטוניו ספרס ב-15 בפברואר 1989, עם 40 חטיפות בכל משחק.
• שיא חסימות: טורונטו ראפטורס, 24 חסימות מול גולדן סטייט ווריורס ב-7 בנובמבר 2001.
• שיא חסימות של שתי הקבוצות: דטרויט פיסטונס ווושינגטון בולטס, 34 חסימות ב-19 בנובמבר 1981.
• שיא שלשות: מילווקי באקס, 29 שלשות מול מיאמי היט ב-29 בדצמבר 2020.
• שיא שלשות של שתי הקבוצות: גולדן סטייט ווריורס וניו אורלינס פליקנס, 43 שלשות ב-13 בינואר 2019.

• רצף הניצחונות הארוך ביותר: לוס אנג'לס לייקרס בעונת 1971/1972, עם 33 ניצחונות רצופים.
• רצף ההפסדים הארוך ביותר: פילדלפיה 76' בין עונות 2015-2016, עם 28 הפסדים רצופים.
• רצף ההפסדים הגדול ביותר בעונה אחת: דטרויט פיסטונס בעונת 2023/2024 עם 28 הפסדים רצופים.
• פתיחת העונה הטובה ביותר: גולדן סטייט ווריורס בעונת 2015/2016, עם מאזן של 24–0 (24 ניצחונות, 0 הפסדים).
• פתיחת העונה הגרועה ביותר: ניו ג'רזי נטס בעונת 2009/2010 ופילדלפיה 76' בעונת 2015/2016, עם מאזן של 0–18 (0 ניצחונות, 18 הפסדים).
• מספר הניצחונות הגבוה ביותר: 73 ניצחונות – גולדן סטייט ווריורס בעונת 2015/2016 (73 ניצחונות, 9 הפסדים).
• מספר הניצחונות הנמוך ביותר: 7 ניצחונות – שארלוט בובקאטס בעונת 2011/2012 (7 ניצחונות, 59 הפסדים). (העונה הייתה מקוצרת בשל שביתת השחקנים)

• שיא דקות משחק: דייל אליס, 69 דקות במדי סיאטל סופרסוניקס מול מילווקי באקס ב-9 בנובמבר 1989.
• שיא נקודות: וילט צ'מברלין, 100 נקודות במדי פילדלפיה ווריורס מול ניו יורק ניקס ב-2 במרץ 1962 (משחק שהסתיים בתוצאה 169-147 לזכות הניקס).
• שיא ריבאונדים: וילט צ'מברלין, 55 ריבאונדים במדי פילדלפיה ווריורס מול בוסטון סלטיקס ב-24 בנובמבר 1960.
• שיא אסיסטים: סקוט סקיילס, 30 אסיסטים במדי אורלנדו מג'יק מול דנוור נאגטס ב-30 בדצמבר 1990.
• שיא חטיפות: לארי קינון במדי סן אנטוניו ספרס מול קנזס סיטי קינגס ב-26 בדצמבר 1976 וקנדל גיל במדי ניו ג'רזי נטס מול מיאמי היט ב-3 באפריל 1999, עם 11 חטיפות כל אחד.
• שיא חסימות: אלמור סמית', 17 חסימות במדי לוס אנג'לס לייקרס מול פורטלנד טרייל בלייזרס ב-28 באוקטובר 1973.
• שיא שלשות: קליי תומפסון במדי גולדן סטייט ווריורס מול שיקגו בולס ב-29 באוקטובר 2018, עם 14 שלשות.

• שיא משחקים: וולט בלאמי עם 88 משחקים בעונת 1968/1969
• שיא דקות למשחק: וילט צ'מברלין עם 3882 דקות עונת 1961/1962 ב-NBA
• שיא נקודות: וילט צ'מברלין עם 4029 נקודות עונת 1961/1962 ב-NBA
• שיא ריבאונדים: וילט צ'מברלין עם 2149 ריבאונדים עונת 1961/1962 ב-NBA
• שיא אסיסטים: ג'ון סטוקטון עם 1164 אסיסטים עונת 1990/1991 ב-NBA
• שיא איבודים: ג'יימס הארדן עם 464 איבודים בעונת 2016/2017.
• שיא חטיפות: אלווין רוברטסון עם 301 חטיפות עונת 1985/1986 ב-NBA
• שיא חסימות: מארק איטון עם 456 חסימות עונת 1984/1985 ב-NBA
• שיא שלשות: סטפן קרי עם 402 שלשות בעונת 2015/2016.

• שיא משחקים (אנ'): רוברט פאריש, 1,611 משחקים.
• שיא דקות משחק (אנ'): כרים עבדול-ג'באר, 57,446 דקות.
• שיא נקודות: לברון ג׳יימס, 40,000 נקודות.
• שיא ריבאונדים: וילט צ'מברלין, 23,924 ריבאונדים.
• שיא אסיסטים: ג'ון סטוקטון, 15,806 אסיסטים.
• שיא חטיפות: ג'ון סטוקטון 3,265 חטיפות.
• שיא חסימות: האקים אולאג'ואן, 3,830 חסימות.
• שיא שלשות: סטפן קרי, 3,557 שלשות.

• שיא דקות משחק: רד רוצ'ה ופול סימור, במדי סירקיוז נאשיונלס מול בוסטון סלטיקס ב-21 במרץ 1953, עם 67 דקות כל אחד (לאחר 4 הארכות).
• שיא נקודות: מייקל ג'ורדן, 63 נקודות במדי שיקגו בולס מול בוסטון סלטיקס ב-20 באפריל 1986 (לאחר 2 הארכות).
• שיא ריבאונדים: וילט צ'מברלין, 41 ריבאונדים במדי פילדלפיה 76' מול בוסטון סלטיקס ב-5 באפריל 1967.
• שיא אסיסטים: מג'יק ג'ונסון במדי לוס אנג'לס לייקרס מול פיניקס סאנס ב-15 במאי 1984 וג'ון סטוקטון במדי יוטה ג'אז מול לוס אנג'לס לייקרס ב-17 במאי 1988, עם 24 אסיסטים כל אחד.
• שיא חטיפות: אלן אייברסון, 10 חטיפות במדי פילדלפיה 76' מול אורלנדו מג'יק ב-13 במאי 1999.
• שיא חסימות: מארק איטון (1985), האקים אולאג'ואן (1990), ואנדרו ביינום (2012) עם 10 חסימות כל אחד
• שיא שלשות: קליי תומפסון, עם 11 שלשות במדי גולדן סטייט ווריורס מול אוקלהומה סיטי ת'אנדר ב-29 במאי 2016. (שיא שלשות במשחק גמר על אזורי הוא 9 של סטף קרי ב-3 ביוני 2018)
• שיא נקודות בהארכה: סטפן קרי, 17 נקודות במדי גולדן סטייט ווריורס מול פורטלנד טרייל בלייזרס ב-9 במאי 2016.

• שיא משחקים: לברון ג'יימס, עם 266 משחקים
• שיא דקות משחק: לברון ג'יימס, עם 11,035 דקות.
• שיא נקודות: לברון ג'יימס, עם 7,631 נקודות.
• שיא ריבאונדים: ביל ראסל, עם 4,104 ריבאונדים.
• שיא אסיסטים: מג'יק ג'ונסון, עם 2,346 אסיסטים.
• שיא חטיפות: לברון ג'יימס, עם 454 חטיפות.
• שיא חסימות: טים דאנקן, עם 568 חסימות.
• שיא שלשות: סטפן קרי, עם 470 שלשות.

עיינו גם בפורטל:
	פורטל כדורסל

	ספר: ליגת ה-NBA
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

• ליגת הקיץ של ה-NBA
• ליגת הפיתוח של ה-NBA
• ליגת ה-WNBA
• רשימת שחקני NBA זרים
• קבוצות ה-NBA לפי שווי

• אתר האינטרנט הרשמי של NBA (באנגלית)
• NBA, ברשת החברתית פייסבוק
• NBA, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• NBA, ברשת החברתית אינסטגרם
• NBA, ברשת החברתית טיקטוק
• NBA, סרטונים בערוץ היוטיוב
• NBA, ערוץ באתר Twitch.tv
• NBA, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ציפי שמילוביץ', המשחק האחרון, באתר כלכליסט, 17 בנובמבר 2011
• אסף שלו, ‏הידעתם? האמת שמאחורי שמות הקבוצות ב-NBA, באתר ONE‏, 2 במרץ 2013
• טל וולק, ‏ליגה משלהם: כך הפכה ליגת ה-NBA להשקעה משתלמת פי 3 מהנאסד"ק, באתר גלובס, 14 באוקטובר 2018
• ערן רותם, בן 50 ועדיין קורע רשתות - סיפורו של אחד מהלוגואים הטובים והידועים בעולם, לוגו ה-NBA, באתר איגוד השיווק הישראלי‏, 4 בנובמבר 2018
• סרטון תדמיתי לרגל חגיגות 75 שנה לליגה, פורסם ב-SBJ (מגזין העסקים בספורט), 10 באוקטובר 2021