במבט על ההומונקולוס התחושתי (ראו תמונה) ניתן לראות כי ללשון יש ייצוג גדול יחסית לשאר איברי הגוף. לעומת זאת, בייצוג התנועתי, כמעט ואין ביטוי ללשון.
המילה 'לשון' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה, אך כיום המין הנהוג הוא נקבה[1].
תפקידי הלשון
הלשון היא איבר הטעם העיקרי. פקעיות טעם מכסות את רוב שטחה של הלשון, קולטות מולקולות מסוימות מהמזון ושולחות מידע למוח, המפרש אותו כ"טעם".
אצל האדם קיימות בלשון כ-10,000 פקעיות; מספר זה משתנה ממין למין. פקעיות הטעם קולטות נוזלים בלבד; הרוק עוזר להמיס מזונות מוצקים ולפרק תרכובות שונות הנמצאות במזון. פקעיות הטעם אינן קובעות לבדן את חוויית האכילה; לשאר החושים, ובעיקר לחוש הריח, תפקיד חשוב בעיצוב החוויה.
הלשון משמשת בולם נוסף לאזור הפה בעת חבטה או טראומה (במקרים רבים מונעת שבירה של השיניים בעת קרב לדוגמה).
הלשון משמשת למניפולציה והנעה של מזון בפה.
בבני אדם משמשת הלשון ליצירת חלק גדול מהצלילים המופקים בדיבור. את העיצורים ל', ס', צ', ד', ת', ז', ט' ו-נ' לא ניתן לבטא ללא הלשון. לאור תפקידה החשוב בדיבור משמש המושג לשון בהשאלה לציון שפת דיבור, וכן - לציון שפת אם, בתרגום האנגלי של המונח (mother tongue). גם במספר קטן של בעלי חיים, כגון תוכים, משמשת הלשון לדיבור; לשונם הבשרנית והעבה של חלק מהתוכים היא אחד הגורמים העיקריים המאפשרים להם להגות מילים.
בבעלי חיים מסוימים, כגון כלב, משמשת הלשון להורדת חום הגוף באמצעות אידוי מים ממנה, בדומה לפעולת ההזעה. פעולה זו נקראת הלחתה ומבוצעת על ידי הלשון יחד עם חלל הפה והלוע.
בבעלי חיים מסוימים, כגון צפרדעים, משמשת הלשון לציד בעלי חיים אחרים. לשון הצפרדע מכוסה חומר דביק, ולחרקים שונים הנלכדים בה אין סיכוי רב להשתחרר.
בבעלי חיים מסוימים, כגון חתול, משמשת הלשון לניקוי הגוף. חתולים נרתעים ממים ולא מקובל לרחוץ אותם; החתולים שומרים על ניקיון גופם בעצמם בעזרת הלשון, שמלאה בזיזים זעירים המנקים מהפרווה את השומן המגן עליה שבו מצטברים אבק ולכלוך.