The US FDA’s proposed rule on laboratory-developed tests: Impacts on clinical laboratory testing

אדרנלין

מבנה מולקולת האפינפרין
תכונות
נוסחה אמפירית	C9H13NO3
משקל מולקולרי	183.2
מטבוליזם	סינפסה אדרנרגית (MAO ו-COMT)

אדרנלין (Adrenaline; קרוי גם אפינפרין, Epinephrine^[1]) הוא הורמון הנוצר ומופרש על ידי ליבת בלוטת יותרת הכליה^[2]. האדרנלין הוא נגזרת של חומצות האמינו טירוזין ופנילאלנין, ומשתייך למשפחת הקטכולאמינים. הוא מכיל טבעת בנזן ארומטית ושלוש קבוצות הידרוקסיל (OH).

אפינפרין משמש גם מוליך עצבי מעורר במערכת העצבים. כמוליך עצבי הוא נקלט באותם קולטנים כמו נוראפינפרין, ממנו הוא נגזר. היות שאדרנלין מופרש (בין היתר), במצבי לחץ ומצוקה, משמש המושג אדרנלין בהשאלה לציון מצבים אלו; לדוגמה: "הוא מכור לאדרנלין", כשהכוונה היא "הוא נהנה ממצבי לחץ".

האפינפרין התגלה בפולין בשנת 1895 בידי החוקר נפוליאון ציבולסקי, והיה ההורמון הראשון שהתגלה. ב-1901 התגלה ההורמון גם ביפן (מבלי לדעת שהוא התגלה שש שנים לפני כן), שם כונה אדרנלין.

הפרשת ההורמון למספר תופעות פיזיולוגיות הקשורות לתגובת הילחם או ברח - מנגנונים פיזיולוגיים להתמודדות עם איום או סכנה מיידית, בהם:

• הגברת קצב פעימות הלב (הדופק), אשר מובילה לדפיקת לב מהירה וחזקה^[2].
• עליית לחץ הדם - בזמן פעולת האדרנלין נדחף הדם בעיקר דרך השרירים והמוח, ולא דרך העור והקרביים^[2].
• עלייה ברמת הסוכר בדם - על ידי שחרור הגליקוגן שנאצר בכבד^[2].
• הרחבת כלי דם המובילים דם אל שרירים מסוימים.
• התכווצות כלי הדם של העור והמעיים.
• עצירת הפעילות של הקיבה והמעיים^[2].
• התרחבות של מעברי האוויר בריאות^[2].
• הרחבת האישונים^[2].
• הסתמרות שערות.
• הזעה מרובה^[2].
• דחיית עייפותם של השרירים^[2].
• המרצת מערכת העצבים הסימפתטית (פעולה זו גורמת בעקיפין לחלק מהתופעות שלעיל).

השינויים הפיזיולוגיים המתרחשים בעקבות הפרשת האדרנלין, נגרמים גם על ידי מערכת העצבים הסימפתטית. עם זאת, בעוד שהעצבים הסימפתטיים גורמים לתוצאות אלה במהירות במשך זמן קצר, האדרנלין מעורר אותן ביתר איטיות ובמשך תקופות ארוכות יותר. באופן זה הליבה של יותרת הכליות, שממנה מופרש האדרנלין לדם, מהווה תוספת לפעילותם של העצבים הסימפתטיים^[2].

אדרנלין ונוראדרנלין פועלים באמצעות קולטנים הקרויים "קולטנים אדרנרגיים":

• קולטני אלפא (α receptors)
  • קולטני אלפא-1 (α₁ receptors) - פועלים על שרירים חלקים. גורמים לכיווץ כלי דם בעיקר בעור ובמערכת העיכול, ולהרפיית מערכת העיכול. כיווץ כלי הדם בפריפריה מעלה את לחץ הדם בעורקים הגדולים וכך מגביר את הזרימה בכלי הדם הכליליים ובמח. לכן הפעלת קולטנים אלו משמעותית בהחייאה.
  • קולטני אלפא-2 (α₂ receptors) - פועלים על הסינפסות במערכת העצבים הסימפתטית.
• קולטני בטא (β receptors)
  • קולטני בטא-1 (β₁ receptors) - הגברת קצב הלב ותפוקת הלב ושיפור ההולכה החשמלית בלב, הגברת שחרור האנזים דמוי-ההורמון רנין מהכליות - המעלה את לחץ הדם.
  • קולטני בטא-2 (β₂ receptors) - הרחבת סמפונות בריאות, הרפיית שריר חלק, הרפיית הרחם, עידוד הפרשת גלוקגון.
  • קולטני בטא-3 (β₃ receptors) - פירוק שומנים מרקמות השומן.

• אדרנלין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)