Search for LIMS content across all our Wiki Knowledge Bases.
Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
האלבום היה האלבום הראשון שהלהקה הפיקה באופן עצמאי, לאחר שיתוף פעולה ממושך עם מפיקים אחרים, כגון רוי תומאס בייקר וג'ון אנתוני.
בדומה לאלבום הקודם שיצא כשנה קודם לכן, A Night at the Opera (לילה באופרה), שם האלבום נשאל מסרט של האחים מרקס. כמו כן, עטיפות האלבומים כמעט זהות.
לאחר ההצלחה הרבה של אלבומם הקודם הכולל את הלהיט Bohemian Rhapsody, הלהקה קבלה חופש יצירתי באלבומם הבא, שהמשיך באותו הקו כמו באלבומים הקודמים. בעוד שבאלבומם הקודם ניתן היה לראות שילוב מאוד רב גוני ורחב בין סגנונות מוזיקה שונים, באלבום זה חברי הלהקה שמרו על קו אחיד בין מוזיקת הארד רוק ומוזיקה קלאסית. השירים באלבום מסודרים לרוב בצורה בה מופיע שיר בעל פן של רוק ולאחריו שיר המייצג את הצד הקלאסי בלהקה. לרוב, ברצף זה נוצר מצב בו מופיע שיר הארד רוק שנכתב על ידי הגיטריסט בריאן מיי ולאחריו שיר קלאסי שנכתב על ידי פרדי מרקיורי, הסולן והפסנתרן.
האלבום עצמו נפתח בקטע אינסטרומנטלי בהרמוניום ממנו מתפתחים שאר השירים, ולאחר השיר האחרון באלבום – Teo Toriatte, חוזרת על עצמה אותה מנגינה מהפתיחה שסוגרת את האלבום. בריאן מיי אמר על כך כי באופן זה האלבום הופך ליצירה אחת שחוזרת על עצמה בלי לעצור, ללא התחלה או סוף. טכניקה זו נקראת "Bookends".
בשיר- Teo Toriatte, שרים חברי הלהקה ביפנית, כהוקרה למעריציהם הרבים ביפן.