Knowledge Base Wiki

השימוש בליגטורה זו נפוץ בכתבים יהודיים מימי הביניים, ובספרים מודפסים החל מתקופת ראשית הדפוס. השימוש העיקרי בליגטורה הוא בשמות הקודש המכילים את הצירוף "אל", כדי להימנע מביזוי השמות וצורך בגניזה. האות נפוצה גם בטקסטים שנכתבו בערבית יהודית, משום ש"אל" היא תחילית היידוע בשפה זו.

עיצוב

העיצוב הרגיל של הליגטורה הוא אות א', בהשמטת הרגל השמאלית, ובהוספת ראש הל' בצד שמאל למעלה. אולם, בחלק מכתבי היד מימי הביניים, וכן בכמה גופנים מודרניים, הליגטורה עוצבה כאות א' מלאה, ורק נוסף מעין "קוץ" בראשה השמאלי כדי לסמל את הל'. בדפוסים רבים, שלא הייתה בהם האפשרות להדפיס את הליגטורה כצורתה, השתמשו באות ף הפוכה כדי להדפיס את הליגטורה.^[2]

בהלכה

בהלכה נקבע כי כתיבת א-ל מחוברים כשרה בכתיבת גט אך אינה כשרה בכתיבת ספר תורה.^[3] הפוסקים דנו בדין הכותב אות זו בשבת האם חייב סקילה כדין הכותב שתי אותיות, או שפטור כדין העושה חצי שיעור.^[4] שמות הקודש שנכתבו בליגטורה זו אינם טעונים גניזה, אך אין לנהוג בהם בביזיון.^[5]

במחשב

בתוכנות אופיס הוספת התו "ﭏ" נעשית על ידי הקלדת קוד יוניקוד FB4F ולאחריו ALT+X, או הקלדת ALT+64335.

ראו גם

ﻻ

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ﭏ בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ מצפונות יהודי תימן עמוד 73
^ ראו אלי שטרן נוטריקון 7.17.12
^ ארבעה טורים, אבן העזר, סימן קכ"ו ובית יוסף שם
^ מעשה הכתב עמוד 103
^ גנזי הקודש עמוד 91

ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ו.

[1] מצפונות יהודי תימן עמוד 73

[2] ראו אלי שטרן נוטריקון 7.17.12

[3] ארבעה טורים, אבן העזר, סימן קכ"ו ובית יוסף שם

[4] מעשה הכתב עמוד 103

[5] גנזי הקודש עמוד 91

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]