Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
"רשומות" הוא העיתון המתעד הרשמי של מדינת ישראל, בו מתפרסמות מעת לעת הודעות רשמיות שונות וכן נוסח החקיקה בישראל, עם היווצרה (בראשית ימי המדינה נקרא פרסום זה "עִתון רשמי", ובחוק המעבר, התש"ט-1949 שונה שמו ל"רשומות").
פרסום "רשומות" הוא הכלי העיקרי של מדינת ישראל למסירת הודעות לציבור. ככל שהדבר נוגע לחקיקה, משמש הפרסום ב"רשומות" גם ליישום פורמלי של כלל הפומביות, הקיים בכל שיטות המשפט, לפיו על החקיקה להיות גלויה.
קובצי ה"רשומות" מודפסים על ידי המדפיס הממשלתי, ומופצים למוסדות השלטון ולמנויים. ברב המקרים, תפוצת הרשומות היא מועטה ובין הקוראים יימצאו בדרך כלל עורכי דין, ואנשים ומוסדות שלהם עניין בפרסומים הרשמיים. אולם במקרים מיוחדים זכו כרכים מסוימים של הרשומות לתפוצה רבה בקהל הרחב, כמו העותק של התיקון לחוק הגנת הדייר בשנת 1954, שהביא על פי התיאור בעיתונות להשתרכות תורים ליד החנויות והיה לרב-מכר[1].
בשנת 2005 נחנך אתר האינטרנט של "רשומות"[2] ומאז הוא מתעדכן באופן שוטף בעותקי PDF זהים למקור של "רשומות", ומייתר, למעשה, את ההזדקקות לגרסה המודפסת. "ספר החוקים", שהוא מרכיב עיקרי של "רשומות", מוצג בשלמותו באתר הכנסת[3], אך עבור חוק שעבר תיקונים האתר לא מציג נוסח מתוקן של החוק[4], אלא את נוסח החוק המקורי ובנפרד את כל אחד מהתיקונים שחוקקו עליו. לצורך זה, האתר מקשר לעמוד החוק בספר החוקים הפתוח (אשר אינו מנוהל על ידי הכנסת), שמציג את נוסח החוק התקף כולל התיקונים[5].
הפרסום ב"רשומות" מבוסס על תיעוד שינויים באופן תוספתי (אינקרמנטלי). לפיכך, אי-אפשר למצוא ב"רשומות" את הנוסחים המלאים של חוקי המדינה, תקנות וכו', אלא רק את השינויים המצטברים כפי שהם מאושרים. רשומה טיפוסית ב"רשומות" תהיה מהצורה:
"3. בסעיף 5(א) להוראת השעה, אחרי "בגלי צה"ל" יבוא "ועל שילובם באמצעים טכנולוגיים אחרים המשמשים להעברת תוכן של גלי צה"ל כאמור בסעיף 4א"[6].
מבנה זה של מסמכי "רשומות" מקשה ואף מונע מאזרחים מן השורה לעיין באופן בהיר בחוקי המדינה ותקנותיה. גורמים מקצועיים, כגון עורכי דין, משתמשים בשירותיהן של חברות מסחריות המנהלות עדכונים של נוסחי החוקים והתקנות המעודכנים לפי רשומות העדכונים שמתפרסמות ב"רשומות".
ב"רשומות" נכללים קבצים אחדים (שני הראשונים שבהם מתפרסמים באופן שוטף גם באתר הכנסת[7]):
חוק מתחיל את חייו בצורה של הצעת חוק, המתפרסמת ב"רשומות" בקובץ "הצעות חוק". בנוסף לנוסח החוק המוצע נכללים בפרסום זה דברי הסבר המציגים את המטרות של החוק המוצע ואת העקרונות שהנחו את המציע בניסוחו. כמו כן מצוינים בהצעת החוק פרטי המציע: הצעת חוק עשויה להיות מטעם הממשלה, מטעם ועדה של הכנסת או מטעמו של חבר-כנסת יחיד (או ח"כים אחדים).
פרסום הצעת החוק ודברי ההסבר לה הם עניין שבנוהג. ניסיון להפיכת נוהג זה לחובה מכוח חוק נכלל בהצעת חוק הליכי חקיקה, התשנ"ג-1993, אך לא צלח עד כה.
פרסום הצעת החוק מאפשר לציבור להשמיע את דעתו במהלך החקיקה, ובכך מגביר את השקיפות (כלל בסיסי בדמוקרטיה) של תהליך החקיקה. בנוסף, חשיבות רבה יש לפרסום דברי ההסבר שיחד עם הצעת החוק מכיוון שהחוק עצמו מתפרסם ללא כל דברי הסבר, ופעמים רבות, כאשר לאחר קבלת החוק מתעוררת מחלוקת אודות הפרשנות הנכונה שיש לתת לו, עשויים דברי ההסבר לסייע בהבנת כוונתו של המחוקק.
מאז שנת תשס"ג (אוקטובר 2002) פוצל הקובץ לשניים: "הצעות חוק – הכנסת" ו"הצעות חוק – הממשלה", ומאז אלו שני קבצים נפרדים הנערכים וממוספרים בנפרד.
לאחר שהצעת חוק אושרה על ידי הכנסת, מתפרסם נוסח החוק בקובץ "ספר החוקים" שב"רשומות" (סעיף 2(ד) לחוק המעבר, תש"ט-1949, קובע: "כל חוק יפורסם ברשומות תוך עשרה ימים מיום קבלתו בכנסת"). בדרך כלל, נוסח החוק שנתקבל, שונה במעט או בהרבה מהנוסח המקורי שהוגש לכנסת והתפרסם ב"הצעות חוק", וזאת כתוצאה מהשינויים שהוכנסו בחוק במהלך הדיון בו בכנסת ובוועדות הכנסת.
לנוסח החוק חשיבות ראשונה במעלה ביישום החוק. הפרשנות המשפטית לחוק, על אף שהיא אמורה להסתמך גם על "כוונת המחוקק", נסמכת דרך כלל בעיקר על לשון החוק, לעיתים בדקדקנות.
חקיקת משנה המלווה את החוק מתפרסמת אף היא ב"רשומות" (סעיף 17 לפקודת הפרשנות, קובע: "תקנות בנות פעל תחיקתי יפורסמו ברשומות, ותחילת תקפן ביום פרסומן, אם אין הוראה אחרת בעניין זה"). רובה (תקנות, צווים וכללים) מתפרסם בקובץ "קובץ התקנות", ומיעוטה בקובץ "ילקוט הפרסומים". תקנות העוסקות בשיעורי מכס, מס קנייה ובלו, וכן חיקוקי השלטון המקומי מתפרסמים במסגרת סדרות "קובץ תקנות" נפרדות משל שאר התקנות.
שלא כמו חקיקה ראשית, שהכוונה לחוקקה מתפרסמת בקובץ "הצעות חוק", אין פרסום מסודר על כוונה להתקין חקיקת משנה. אף שניתן להצדיק מצב זה בצורך שלא לעכב את תהליך החקיקה, שהרי המהירות היא מיתרונותיה של חקיקת המשנה, כתב על כך פרופ' יצחק זמיר:
חשוב העקרון הדורש כי החקיקה המינהלית לא תיעשה בחשאי בין החומות של המינהל הציבורי, כאילו מדובר בתוכנית סודית אשר המטה הכללי של הצבא מכין לשם התקפה על אויב, אלא בגלוי ואגב שיתופו של הציבור אליו תתייחס החקיקה.
— יצחק זמיר, חקיקה מינהלית: מחיר היעילות, משפטים ד', תשל"ג, עמ' 70
חקיקת משנה שיש להביאה לידיעת הציבור קודם להתקנתה קיימת בדיני העבודה. שר העבודה מוסמך להוציא צו הרחבה בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, אך סעיף 26 לחוק מחייב לפרסם ב"רשומות" הודעה על כוונה לתת צו הרחבה.
"ילקוט הפרסומים" הוא קובץ שבו מתפרסמות הודעות מנהליות שונות של מוסדות המדינה, בהתאם לסמכויות שהוענקו להם בחקיקה ובחקיקת משנה. מבחינת נפחו זהו הקובץ הגדול ביותר מבין הקבצים המרכיבים את "רשומות".
המשפטן חיים כהן עמד על מהותו המיוחדת של הפרסום ב"רשומות":
הפרסום ב'רשומות' סגולה מיוחדת נודעת לו, שמה שנתפרסם שם, ורק שם, רואים כמפורסם הלכה ולמעשה: אף על פי שאדם מן היישוב אינו קורא לעולם את ה'רשומות', אין שום אדם יכול להישמע בטענה שמה שפורסם שם לא הגיע לידיעתו; או, לפחות, מעמידים כל אדם בחזקתו שמה שפורסם שם הגיע לידיעתו – אם משום שמעמידים את כלי-התקשורת ההמוניים בחזקתם שהם מביאים לידיעת הציבור הרחב כל דבר הנוגע לציבור, ובפרט דבר חקיקה שהתפרסם ב'רשומות'; אם משום שהרשומות מגיעות לידיעתם של כל היועצים המקצועיים למיניהם אשר מהם האזרח יכול להשיג את המידע הדרוש לו; ואם אך בדרך הפיקציה המשפטית בלבד, לאמור: אנו יודעים שהאזרח לא קרא את הרשומות, אבל אנו רואים אותו כאילו קרא וזכר ויודע כל מה שהתפרסם שם.
— חיים ה' כהן, המשפט, מוסד ביאליק, 1991
סעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] קובע חובת פרסום ברשומות של "תקנות בנות-פועל תחיקתי". בעבר רווחה התפיסה שתקנות שלא פורסמו אין להן תוקף, אולם כיום נוהג מבחן של "בטלות יחסית", וכל מקרה נדון לגופו[8][9]. על מנת להחשב "תקנה בת פועל תחיקתי" על התקנה לצאת מכח החוק, ליצור נורמה משפטית ולהיות מופנית אל הציבור כולו או אל חלק בלתי מסוים ממנו. על כן, הנחיות מנהליות, אשר מותר לרשות לקובען אך היא אינה נדרשת לעשות זאת, ולא נהוג לראותן כקובעות נורמה משפטית המשנה את המשפט הנוהג במדינה, אינן נחשבות תקנות בנות פועל תחיקתי המצריכות פרסום ברשומות. יש אף הסוברים שמבחינת הדין הרצוי פרסום ברשומות אינה הדרך המתאימה לפרסומן של הנחיות פנימיות[10]. גם אמנה בין מדינות אינה נחשבת "תקנה בת פועל תחיקתי" ועל כן אינה מחייבת פרסום ברשומות[11]. השאלה האם צריך לפרסם ברשומות תקנות הנוגעות ישירות למספר מוגבל של גופים, אך ייתכן ויש בהם גם עניין באופן עקיף לציבור הרבה יותר רחב, נתונה במחלוקת ולא הוכרעה לאור מבחן הבטלות היחסית שמייתר את ההכרעה בסוגיה[12]. לעומת זאת, תקנות שקבעו כללים להנחות בארנונה נקבעו כחסרות תוקף מאחר שלא פורסמו ברשומות[13].
התקנות דורשות שהודעות שונות יפורסמו ברשומות. למשל, בהתייחס לבחירות לרב עיר קובעת תקנה 15 לתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר), תשס"ז-2007: "ועדת הבחירות תקבע מועד לעריכת הבחירות ומקום לכך, תודיע עליהם ברשומות, תפרסם הודעה בעיתון...". השאלה האם ניתן לקיים את הבחירות כאשר הודעה על הבחירות לא פורסמה כנדרש לא הוכרעה[14].
 |
לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו פורטל חוק ומשפט. |
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
LIMS forum content by LIMS forum members is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License. Based on a work at www.limsforum.com.
