Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
| מקרא | שמות, כ"א, י"ח–י"ט |
|---|---|
| משנה תורה | ספר נזיקין, הלכות חובל ומזיק |
| שולחן ערוך | חושן משפט, סימנים ת"כ-תכ"ד |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה רל"ו ספר החינוך, מצווה מ"ט |
  | |
קנס הוא תשלום (בדרך כלל ממוני) שמוטל על האדם לשלם שלא כפיצוי ישיר לניזק על נזק אלא כעונש או כהרתעה למזיק. למרות גורם הענישה שבקנס, חיוב קנס אינו רק במזיד, אלא גם בשוגג ניתן להתחייב על קנס[1].
הרמב"ם במשנה תורה כתב להגדיר מהו קנס:
"זה הכלל, כל המשלם מה שהזיק, הרי זה ממון (דהיינו פיצוי מלא על הקרן); וכל המשלם יתר או פחות כגון תשלומי כפל או חצי נזק, הרי היתר על הקרן או הפחות קנס".
בהיות וקנס עיקרו הוא עונש קנס חל רק על ידי פסק בית דין ועל כן אין חובה לשלם את הקנס אלא אם כן חייבוהו בית דין לשלם, בשונה משאר דיני ממונות שבהם תפקיד בית הדין הוא רק בירור המציאות. ועל כן ישנם מספר הבדלים בין חיוב קנס לחיוב לממון.
מעשה באחד שהפיל שינו של חבירו ונידהו מר רב צדוק גאון, וא"ל לך ופייסו או בדברים או בממון. רב נטרונאי גאון השיב: כך המנהג בשתי הישיבות, שכל מי שחובל בחבירו מנדים אותו עד שיפייס אותו בין במועט בין בהרבה[10]. אם ראו בית דין כי לצורך שעה הוא, שהעם פרוצים בעבירות, היו מטילים עונשים שונים, ויש להם כוח להפקיר ממון כראות עיניהם, לקנוס עבריינים, לנדותם, להכותם ולאוסרם בבית האסורים. ודווקא גדול הדור או טובי העיר על פי בית דין[11].
ערך מורחב – תשלומי כפלתשלומי כפל הם תשלום קנס בו מחויב גנב. תשלומי כפל הם לגנב, ולא לגזלן (שודד שזהותו ידועה וגונב בגלוי) שמשלם רק את הקרן. תשלומי כפל חלים על כל סוגי הגנבה לעומת תשלומי ארבעה וחמישה שחלים רק בגנבת שור ושה וטביחתם או מכירתם.
ערך מורחב – תשלומי ארבעה וחמישהתשלומי ארבעה וחמישה הם תשלומי קנס המושתים על מי שגנב שור או שה, וטבח או מכר את הגנבה לפני שנתפס. כפי שכותב הרמב"ם (היד החזקה ספר נזקים, הלכות גניבה, פרק א', הלכה ו'): "תשלומי כפל נוהגין בכול, חוץ משה ושור: שהגונב את השה או את השור, וטבח או מכר--משלם על השה תשלומי ארבעה, ועל השור תשלומי חמישה". אם הגנבה עודה תחת יד הגנב, משלם הגנב תשלומי כפל. בחוקי חמורבי מופיע עונש דומה על גנבה שור, שה, חמור, חזיר או אניה. לפי המדרש, הקנס על גנבת השה נמוך יותר מזה של גנבת השור, משום שהתורה חסה על הגנב שנאלץ מן הסתם לשאת את השה על כתפיו, ולהתבזות בכך.
ערך מורחב – אונס נערה (הלכה)האונס נערה בתולה – מתחייב לשלם חמישים שקל כסף לאבי הנערה (זאת מלבד תשלומי צער ובושת כשאר המזיקים), בנוסף חייב לשאת אותה (בתנאי שהיא ואביה רוצים בכך), ואינו רשאי לגרשה לעולם - אלא לרצונה[12].
ערך מורחב – פיתוי (הלכה)המפתה נערה בתולה – מתחייב לשלם חמישים שקל כסף לאבי הנערה (זאת מלבד תשלומי צער ובושת כשאר המזיקים) או לשאת אותה (בתנאי שהיא ואביה רוצים בכך) כמו כן, בעל המוציא שם רע על אשתו שזנתה בעודה נערה בתולה מאורסת – מתחייב מאה שקל כסף לאביה.
ערך מורחב – שלושים של עבדאדם ששורו נגח עבד כנעני והרגו צריך לשלם שלושים שקלים לבעל העבד. מחיר זה הוא קבוע ואינו משתנה לפי שוויו של העבד.
ערך מורחב – נזקי_בהמה#תשלום_הכופרקנס מסוג מיוחד הוא הכופר המוטל על מי שהשור שלו נגח אדם אחר והרג אותו. הכופר נחשב לתחליף לעונש מיתה בידי שמים שראוי לחול על בעליו של השור אם לא ישלם את הכופר[13]. בתלמוד נחלקו התנאים האם כופר זה הוא תשלום בגובה שוויו של האדם שנהרג או תשלום בגובה שווי האדם בעל השור[14].
ישנם מספר מצבים שבהם אדם משלם חצי נזק:
בגמרא יש מחלוקת האם חצי נזק נחשב קנס או תשלום ממון רגיל. רב פפא סבר כי חצי נזק הוא תשלום ממון, רב הונא סבר שהוא נחשב כקנס, ונפסק כמותו להלכה[16]
ערך מורחב – עדים זוממיםעדים שעדותם התגלתה כעדות שקר, בעקבות עדות אחרת המעידה עליהם שהיו במקום אחר בזמן האירוע שהעידו עליו, וממילא לא יכלו להיות שם, נגזר עליהם אותו גזר הדין שאמור היה להגזר על מי שניסו להפליל.
בגמרא במסכת מכות ישנה מחלוקת תנאים, האם תשלומי עדים זוממים נחשב קנס או תשלום רגיל[17]. לפי רבי עקיבא תשלום זה הוא קנס ואילו לפי ר' יהודה התשלום הוא תשלום ממון רגיל. להלכה נפסק כר' עקיבא, שחיוב עדים זוממים הוא קנס.[18]
ערך מורחב – איסור והיתרבהלכה ישנם מקרים בהם חז"ל אסרו דברים עקב פעולה אסורה שנעשית בהם. הקנס במקרה זה אינו קנס כספי ישיר, אלא איסור הדבר בו נעשית העברה, ובעקבות כך הפסד כספי עקיף. דוגמה לדבר זה היא תערובת איסור אותה ניסו לבטל באמצעות הוספת מרכיב היתר לתערובת על מנת להביא לביטול ברוב, תוך עבירה על הכלל אין מבטלים איסור לכתחילה. במקרה ונעשה ניסיון כזה, חז"ל אסרו את כל התערובת באופן גורף, ללא תלות ביחס בין מרכיב האיסור למרכיב ההיתר.
ערך מורחב – חמץ שעבר עליו הפסחישראל שהשהה חמץ בביתו באחד מימי הפסח, קנסו חכמים שחמץ זה אסור באכילה והנאה, מאחר שעבר על איסור של בל יראה ובל ימצא[19].
ערך מורחב – מעשה שבתמעשה שבת הוא מאכל או מעשה אחר שנוצר במהלך השבת תוך כדי חילול שבת. ההלכה אוסרת בעיקרון על יהודי ליהנות מתוצר של חילול שבת, אולם בתנאים מסוימים ניתן ליהנות מן האיסור באופן מלא או חלקי. איסור זה הוא מדברי חכמים וענינו קנס על האדם שלא יהנה ממעשה עבירה שעשה הוא או אחר[20].
LIMS forum content by LIMS forum members is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License. Based on a work at www.limsforum.com.
