Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
קנאביס או קנבוס הוא סם פסיכואקטיבי, המופק מחלקים שונים של צמח הקנאביס. הקנאביס מכונה גם גראס, ירוק, ויד (מאנגלית: grass, weed – דשא, עשב), מריחואנה (מספרדית מקסיקנית: Marijuana), או גנג'ה (מהינדית: Ganja, गांजा) כאשר הכוונה היא בדרך כלל לפרחי הצמח. סם הקנאביס קיים בצורות עיבוד שונות, וצריכתו מתבצעת בדרך של עישון ושאיפה, אידוי או אכילה (לאחר עיבוד). השפעתו נמשכת לרוב מספר שעות, והיא מתוארת לעיתים קרובות כמעצימת תחושות (לטוב ולרע) ומעוררת דמיון. תחת השפעת קנאביס מצטמצם תחום התודעה – המושפע עשוי להתרכז בדבר מה ולשכוח לחלוטין מן העולם שסביבו[1][2]. מנגד רבים טוענים שמה שמצוי במוקד התודעה – בין אם מדובר בתחושה פיזית ובין אם מדובר בחוויה רגשית – מועצם במידה רבה.
החומרים הפעילים בסם הם חומרים ממשפחת הקנבינואידים, ובעיקר THC ו-CBD. לחומרים אלו השפעות פסיכואקטיביות ופיזיולוגיות שונות.
השימוש בקנאביס ידוע עוד מהעת העתיקה, אך בתחילת המאה ה-20 חלה עלייה משמעותית בשימוש בו למטרות הנאה ולמטרות רפואיות. כיום, הקנאביס נצרך כסם למטרות הנאה וכתרופה למספר מחלות ותסמינים.
הקנאביס הוא הסם הבלתי-חוקי הנפוץ בעולם (נפוצים ממנו רק הסמים החוקיים – קפאין, ניקוטין ואתנול)[3]. הוא מוגדר ברוב מדינות העולם כסם שייצורו, מכירתו וצריכתו בלתי חוקיים; באמנות בין-לאומיות המקובלות על רוב מדינות העולם נקבע שאספקת קנאביס איננה חוקית, אך בתחילת המאה ה-21 כ-40 מדינות החלו במדיניות רשמית של אי-הפללה או לגליזציה חלקית של צריכתו, בדרך כלל תחת הגבלות על הכמות המותרת.
בישראל, השימוש בסם למטרות רפואיות מוסדר באמצעות נוהל 106[4] של משרד הבריאות, והגוף המפקח על כך הוא היחידה לקנאביס רפואי (היק"ר)[5]
ערך מורחב – השפעות של קנאביסלצד ההשפעות המשכרות של סם הקנאביס, יש לו השפעות פיזיולוגיות רבות, מהן הגורמות נזק, ומהן חיוביות. שימוש קבוע בסם כרוך בהגברת הסיכון לבעיות בריאותיות שונות, כמו דלקת סימפונות כרונית או ירידה ביכולות קוגניטיביות, וכן סכנת התמכרות פסיכולוגית, אף על פי שמחקרים שונים מראים שהתמכרות זו נמוכה ופחותה משמעותית מזו הנגרמת בעקבות שימוש בסיגריות ובאלכוהול, בין היתר, מפני שאלו האחרונים ממכרים גם פיזית. לקנאביס השפעות פיזיולוגיות חיוביות כסם נוגד הקאות וכסם להרגעת השרירים, ואף נעשה בו שימוש בכמה יישומים רפואיים.
עובדות אלו, יחד עם ההיבטים החוקיים הנוגעים לאיסור על השימוש בסם, וההתנגדות הקיימת לאיסור זה, הביאו לעריכת מחקרים רבים בנושא. הנטייה של מרבית צרכני הקנאביס להשתמש במקביל בסמים אחרים (כגון אלכוהול וטבק) מסבכת את עריכת המחקרים, הנדרשים לבודד את הקנאביס מגורמי נזק אפשריים אחרים. במדינות שבהן השימוש בקנאביס אסור, יש גם קשיים פוליטיים וחוקיים לערוך מחקרים מסודרים. על זאת יש להוסיף את האינטרסים של המעורבים בסוגיה, מצד התנועות הקוראות ללגליזציה של השימוש בסם, ומצד חברות התרופות הפועלות לצמצום צריכתו וגורמי אכיפת החוק, המקשים על שקלול הנתונים.
בשנים האחרונות חלה עליה במעשנים, בפרט בני נוער, שחוו בהשפעת הקנאביס מאפיינים פסיכוטיים לטווח קצר וארוך, כולל הזיות והקאות כרוניות. לרוב השפעה זו תהייה זמנית ולא תישאר לצמיתות. מומחים תולים זאת בכך שיצרני הקנאביס העלו את רמת החוזק שלו. מחקרים רבים מצאו קשר בין שימוש כבד במריחואנה חזקה לבין התפתחות של הפרעות פסיכולוגיות, כולל סזיכופרניה, אם כי לא הוכח קשר סיבתי[6].
טבען וחוזקן של ההשפעות המיידיות של צריכת קנאביס משתנות בהתאם לכמות, הזן, ההרכבה ומקור הצמח, שיטת הצריכה, תכונותיו הנפשיות והפיזיות של המשתמש (כמו סבילות אפשרית), וסביבת המשתמש בזמן הצריכה וההשפעה[7].
בהתאם לכך, אדם הצורך כמות סטנדרטית של קנאביס עשוי לחוות חלק מההשפעות הבאות (אך ייתכן שלא יחווה אותן)[7]:
אנשים שצורכים כמות גדולה של קנאביס עלולים לחוות חוסר התמצאות ודליריום, ועלולים לא לדעת היכן הם נמצאים, או באיזו שעה. בנוסף, מינונים גבוהים של קנאביס עשויים לגרום גם לתנודות חדות במצב הרוח, מחשבות מקוטעות, פרנויה, התקפי פאניקה, ורגשות של חוסר מציאות[7].
לאחר עשרות שנים של מחקר בנושא, המחקר המקיף והעדכני ביותר שנעשה בנושא זה הוא דו"ח האקדמיה הלאומית למדעים, הנדסה ורפואה (אנ') משנת 2017, שבחן את כל הספרות המחקרית שבוצעה במשך 20 שנה (כ-10,000 מחקרים), במטרה לסכם את כל מה שידוע למדע על הסכנות הבריאותיות של הקנאביס[10][11]. דו"ח האקדמיה הלאומית הניב 100 מסקנות, שסווגו על פי רמת מהימנות, בין המסקנות שיש לגביהן ראיות חד-משמעיות, דרך אלו שנתמכות בראיות מתונות בלבד, ועד להצגת השערות שלא נמצאו שום ראיות רציניות שתומכות בהן[12].
כך למשל, נכון לשנת 2017, ישנן ראיות חד-משמעיות שעישון קנאביס מגביר תדירות ותכיפות של סימפטומים של דלקת סימפונות. מחקרים מצאו ראיות מתונות שעשויות להצביע על כך שקנאביס מגביר תסמינים של מאניה והיפומאניה בקרב אנשים הלוקים בהפרעה דו־קוטבית, מגביר את הסיכוי להיווצרות הפרעת חרדה חברתית, מעלה במעט את הסיכוי לפתח דיכאון קליני, לצד סיכוי מוגבר למחשבות אובדניות, ניסיונות אובדניים וכן עלייה בסיכויי ההצלחה בעת ניסיון התאבדות. כמה מתופעות אלו ניכרות יותר בקרב משתמשים כבדים[12]. תופעות אובדניות יכולות להיווצר באופן טבעי כתוצאה מתחושת ה"היי" או אופוריה שהקנאביס יכול לפעמים להשרות לצד תחושות חרדה שהוא יכול להשרות, לאחר שתחושת האופוריה פגה מבחינה פסיכולוגית קשה לאדם הסביר להרגיל עצמו לתחושות הרגילות שביום יום ולכן יכולה להיווצר מצוקה נפשית של דיכאון וחרדה. לאנשים צעירים או אנשים שלא מספיק מודעים לשברירות הנפשית שיש להם או לאנשים שמתקשים לווסת את עצמם מבחינה רגשית יכולה להיווצר תחושת מצוקה גדולה מאוד כתוצאה מכך שתחושת האופוריה פגה. זאת אומרת שלא בהכרח שהקנאביס יצר באופן ישיר את המצב האובדני או את המצוקה הנפשית אבל הוא יכול ליצור מצב שלאנשים שיש להם בעיה בוויסות רגשי עלולים לחוות תחושת מצוקה כאשר השפעות האופוריה או החרדה שהקנאביס משרה פגות.
קנאביס ברוב המקרים אצל אנשים בעלי קושי נפשי לוויסות רגשות דווקא יכול להשרות תחושת ביטחון. תיאבון יצירתיות ותחושות חיוביות בסך הכל. התחושות השליליות יכולות להיווצר כאשר צריכת הקנאביס מסתיימת והאדם צריך לווסת את רגשותיו בצורה טבעית ללא השפעות הקנאביס. מצב שיכול להיות מאתגר לאנשים עם ובלי צריכת קנאביס וללא קנאביס בכלל התחושות יכולות אולי לאנשים מסוימים להיות עוצמתיות אפילו יותר.
מצד שני, דו"ח האקדמיה הלאומית הראה שלא נמצאו שום ראיות רציניות המצביעות על עישון קנאביס כמעלה סיכון לסרטן, כל עוד הקנאביס לא מעורב בטבק[12](הקישור אינו פעיל, 5.09.2024).
מחקרים משלימים מצביעים על כך שקנאביס מגביר את הסיכוי לירידה בתפקוד קוגניטיבי למשך מספר חודשים לאחר תום השימוש[13], אך העדויות באשר להשפעה ארוכת טווח שאינה חולפת אינן מספקות מסקנה ברורה[14].
מבחינת תסמינים חיוביים, דו"ח האקדמיה הלאומית מצא ראיות חד-משמעיות לכך ששימוש בקנאביס מסייע בטיפול בכאב כרוני למבוגרים, בשיפור הסימפטומים של תסמונת טרשת נפוצה, וכן בהקלה בבחילות ובהקאות הנגרמות על ידי כימותרפיה. המחקרים מצאו ראיות מתונות שעשויות להצביע על כך שקנאביס משפר את תוצאות השינה לטווח קצר אצל אנשים עם סוגים מסוימים של הפרעות שינה[12].
הנושא שרוי במחלוקת עזה ועתירת אמוציות הן מצד המתנגדים לשימוש והן מצד התומכים, מה שגורם לקושי בראייה אובייקטיבית של הדברים.
מחלוקת לדוגמה בין התומכים למתנגדים היא תוצאת מחקר שהתפרסם ב-2012, מחקר שהחל ב-1973 בהשתתפות 1,000 ילדים בני 13, כאשר רק אצל אלה שהחלו לעשן מריחואנה לפני שהגיעו לגיל 18 התגלתה ירידה ברמת האינטליגנציה. מסקנת החוקרים הייתה שהחומר פוגע במוח שנמצא בשלבי התפתחות[15]. הועלתה ביקורת באשר לתקפות שיטת המחקר וממצאיו[16], ומחקר נגדי שהתפרסם ב-2014, שנערך בקרב 2,612 ילדים ובחן את נתוני ה-IQ של הנבדקים כאשר היו בני ובנות 8 – ושוב כאשר הגיעו לגיל 15 – ובו נלקחו בחשבון פקטורים נוספים כגון שימוש באלכוהול, עישון סיגריות, רקע משפחתי, היסטוריה התנהגותית וחינוך מוקדם. מחקר עדכני זה לא מצא מתאם בר מדידה בין שימוש מתון בקנאביס וירידה באינטליגנציה, אך מצא ירידה מעטה (3%) באינטליגנציה עבור משתמשים כבדים יותר שצרכו קנאביס לפחות 50 פעמים[17].
ישנם מספר נימוקים נפוצים נגד השימוש בקנאביס, ורובם מתמקדים בסיכון להשפעות פיזיולוגיות או נפשיות שליליות. חששות נפוצים:
הסכנה העיקרית בטווח הקצר היא התקף פראנויה, המופיע בעיקר אצל משתמשים חדשים בקנאביס.
מאז שנות החמישים עלה החשש כי הקנאביס הוא "סם מעבר", שממנו עוברים המשתמשים לסמים קשים יותר כמו קוקאין והרואין[20]. בין המחקרים שנערכו בנושא, יש התומכים בטענה זו[21], בעוד שאחרים לא מצאו לה ראיות[20][22].
מנגד, ישנן טענות הפוכות. תומכי הלגליזציה סבורים שעצם מעמדו הלא-חוקי של הסם מגביר עבור המשתמשים בו את הנגישות לסוחרים העוברים על החוק, וכך הוא דווקא מגדיל את הסיכוי לשימוש בסמים קשים[23][24]. לטענתם, דווקא הלגליזציה תקטין את היכולת של הקנאביס לשמש כסם מעבר.
דו"ח האקדמיה הלאומית משנת 2017, שהוא המחקר המקיף ביותר שנעשה עד אז בנוגע להשפעות הקנאביס, מצא ראיות מתונות שעשויות להראות שקיים קשר בין שימוש קבוע בקנאביס לבין התמכרות לחומרים ממכרים אחרים, כמו סמים קשים, טבק או אלכוהול[12].
רבים מהתומכים בלגליזציה של סם הקנאביס טוענים כי גם צריכת חומרים פסיכואקטיביים כמו אתנול וניקוטין היא מסוכנת, ויכולה לגרום לנזקים חמורים יותר מאלו שנגרמים מצריכת קנאביס. אם סמים אלו הם חוקיים, אין סיבה שקנאביס לא יהיה חוקי[25].
שכיחות ההפרעות הפסיכוטיות בקרב צרכני קנאביס נמוכה מאוד ועומדת על כ-1%, ויתרה מזאת, לא ברור האם השכיחות שונה מזו שבאוכלוסייה שאינה צורכת את הסם. כמו כן, בניגוד למחקרים המראים קשר בין צריכת קנאביס לפסיכוזות, קיימים מחקרים המוכיחים כי פסיכוזות נגרמות דווקא מצריכת סמים אחרים (למשל, אלכוהול), בעוד שקנאביס דווקא עשויים לשמש כטיפול בפסיכוזות[26]. עישון של קנאביס שאינו מעורב בטבק אינו מעלה את הסיכון לפריצת נפחת או סרטן. עם זאת, יש ראיות לכך שמעשני קנאביס כבדים עלולים לסבול מהשפעות שליליות כגון דלקת סימפונות או שיעול, בדומה למעשני טבק[27].
בין הביולוגים, דוגמת ריצ'רד רג'לי בספרו "The Lost Civilizations of the Stone", יש הסכמה על כך שמקורו של צמח הקנאביס בהרי ההימלאיה. יש ראיות לעישון קנאביס כבר בתקופה הנאוליתית, למשל בזרעי קנאביס חרוכים שנמצאו במחתת-גחלים באתר קבורה נאוליתי. נתיניה של האימפריה הפרסית היו עורכים שריפות טקסיות של מדורות קנאביס עצומות, כדי לחשוף את עצמם, ואת השבטים השכנים, לעשן המדורה. קנאביס היה ידוע גם לאשורים, שקיבלו אותו מהשבטים האריים. הוא שימש אצלם לטקסים דתיים, ונקרא קוּנוּבּוּ – "התרופה לעצבות". במהלך חפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל ערד נתגלה מקדש יהודאי מימי בית ראשון, ובו "שני מזבחות, בשמאלי הונחה לבונה שנשרפה באמצעות שומן מן החי, ואילו על המזבח השני הונח קנביס שגללי בעלי חיים שימשו כדלק הבערה שלו"[28]. השמאנים של הסקיתים והדאקים, שאף אליהם הגיע הסם מן השבטים האריים, היו שורפים את הפרח כדי להשרות טראנס.
עלי קנאביס יבשים נמצאו בצמידות למומיה בת 2,800 שנים של שמאן בשינג'יאן שבסין; משערים שמומיה זו השתייכה לשושלת שאנג.
השימוש בקנאביס כסם משכר היה נפוץ בהודו בסביבות המאה החמישית. הקנאביס עובד שם בשלוש צורות:
השימוש בקנאביס היה ידוע בין בני המעמדות הנמוכים שהיו משתכרים ממנו בסוף היום, וגם בין בני הקאסטות הגבוהות שהשתמשו בו למטרות דתיות, וכתחליף לאלכוהול (האסור עליהם).
מהודו התפשט השימוש בקנאביס כסם משכר לשאר אסיה ולמזרח התיכון. ישנם הטוענים כי השימוש בקנאביס במזרח התיכון בעת העתיקה התפתח במקביל לשימוש בהודו, אך הראיות לכך מצומצמות. בניגוד לעדויות הכתובות הרבות בספרי הדת ההודים, קיימים אזכורים מעטים של הסם בכתובים מהמזרח התיכון. במקרא אין השימוש האישי בסמים מוזכר כלל, ובכתבים היווניים קיימים רמזים בלבד לשימוש בקנאביס, ופירושם שנוי במחלוקת.
בימי הביניים התפשט השימוש בקנאביס (בעיקר בצורת חשיש) במזרח התיכון וחדר לתרבות האסלאמית. בשל האיסור הדתי על שתיית משקאות חריפים, החשיש הפך לסם נפוץ בקרב המוסלמים, ועודנו כזה. בשלב זה השימוש בקנאביס כסם עוד לא היה קיים באירופה, אך היה מוכר לאירופים כתופעה מזרחית: הפלישה הערבית לספרד במאה ה-10 חשפה את האירופים לסוד "סם הקסם מהמזרח". הסם זכה לתשומת לב מיוחדת בעקבות פעילות כת אל-חשישיון[29] שסביבה נקשרו מיתוסים ואגדות רבות. על פי הנטען, חברי הכת הרבו לעשן חשיש לפני יציאתם לפעולות קרביות (כגון התנקשויות), ומכאן שמם.
במחקר היסטורי שערך זהר עמר, נמצא שהשימוש בחשיש לצורכי הנאה עד כדי התמכרות היה שכיח בארץ ישראל, בסוריה ובמצרים בימי הביניים, בעיקר בקרב הסופים[30]. השימוש המופרז בסם שהופק מהחשיש יצר עם הזמן בעיה חברתית חמורה באסלאם. תחילה הוא היה מוגבל לחוג מיסטיקנים מצומצם, אך התפשט במהרה לחוגים נרחבים באוכלוסייה, בעיקר בקרב דלת העם. האורתודוקסיה המוסלמית ניסתה להילחם בתופעה זו, אך לא תמיד נחלה הצלחה.
במהלך המאה ה-19 השתמשו האירופים בקנאביס בעיקר כתרופה לשיכוך כאבים (צמח הקנאביס שימש בייצור סיבים, והיווה גידול חשוב ומרכזי עבור תעשיית האריגים). כיבוש מצרים בידי נפוליאון היה הגורם העיקרי לחדירת השימוש בקנאביס כסם לאירופה. החיילים והמדענים שחזרו ממצרים הביאו עימם ידע על תכונותיו המשכרות, שיצר עניין ציבורי ומדעי. עם זאת, השימוש בסם בצרפת החל בקרב חוגים מצומצמים בלבד: אמנים, סופרים ואינטלקטואלים. השימוש העממי הנרחב במדינות המערב החל בארצות הברית.
את צמח הקנאביס גידלו בארצות הברית, כמקור לסיבים, עוד מראשית ההתיישבות המערבית בה. שימוש בצמח כסם הופיע בתחילת המאה ה-20. רבים מייחסים את החדירה הראשונים של השימוש להשפעתם של מהגרים מקסיקנים ושל נוכחותם של חיילים אמריקאים במרכז אמריקה. בשנות ה-20 וה-30 הוא נקשר בתרבות הג'אז, שרבים מאמניה הבולטים השתמשו בסם. בשנות ה-60 התרחב השימוש במהירות בקרב האוכלוסייה הצעירה, והיווה את אחד מסממניה של המהפכה התרבותית שהתרחשה בתקופה הזו וקודמה בין היתר גם על ידי ילדי הפרחים. התרחבות זו בשימוש, בארצות הברית, הקרינה על שאר ארצות המערב.
כתוצאה מתהליך ההתפשטות שהתרחש מסוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, סם הקנאביס הפך מתופעה מקומית בהודו ובמזרח התיכון לתופעה כלל עולמית. השימוש נפוץ גם במדינות מפותחות, כמו אנגליה או גרמניה, וגם במדינות העולם השלישי (אפריקה, דרום אמריקה וכדומה). בד בבד עם התפשטות הסם, מספר גדֵל והולך של ממשלות החלו להתנגד לו, והוא הפך לבלתי חוקי ברוב מדינות העולם.
במאה ה-21 קנאביס הפך לסם הלא חוקי הנפוץ ביותר בעולם[31].
עם התפתחות המסחר בקנאביס, החלו מגדלים לשנות את הסם כך שהשפעתו חזקה יותר ממה שהייתה בעבר. מחקר שבחן דגימות שהוחרמו בארצות הברית משנת 1995 ועד שנת 2014, הראה שעוצמת החומרים הפעילים בסם הקנאביס גדלה בערך פי 3 בתוך 20 שנים. מחקר זה העלה חששות שכיום, יותר מבעבר, שימוש בקנאביס עלול לגרום לתופעות שליליות חריפות, במיוחד בקרב מתבגרים[31][32].
לקנאביס היסטוריה ארוכה של שימוש פולחני בכתות פרמקולוגיות (כתות המקדשות שימוש בסם כלשהו) ברחבי העולם. זרעי קנאביס שהתגלו על ידי ארכאולוגים בפאזיריק שברוסיה הסיבירית.
בהודו, היה הסם בשימוש על ידי סדהויים (קדושים הינדים) נודדים דורות רבים, ובתקופה המודרנית אימצה זאת תנועת הראסטפארי. כמו תנועת הראסטפארי, גם כתות גנוסטיות מודרניות מסוימות טוענות שקנאביס הוא "עץ החיים". דתות מאורגנות אחרות שנוסדו במהלך המאה ה-20 ומחשיבות את הקנאביס לפולחן הן "משרד ה-THC", "דרך ההרמוניה האינסופית", "קאנתאיזם", "עצרת הקנאביס", ו"כנסיית התודעה".
בישראל, שרידי קנאביס נמצאו על שני מזבחות בתל ערד המתוארכים למאה ה-8 לפני הספירה.[33] החוקרים שגילו את השרידים הללו הציעו כי באותה התקופה נעשה שימוש בקנאביס בממלכת יהודה לשימוש פסיכואקטיבי פולחני.[33]
המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS), סוכנות מודיעין של ממשלת ארצות הברית שהוקמה במהלך מלחמת העולם השנייה השתמשה בקנאביס כסם אמת. סם האמת האפקטיבי ביותר שפותח במעבדות הסוכנות בבית החולים סנט אליזבת' בתחילת שנות הארבעים היה מריחואנה מרוכזת שגרמה לנחקר להיות "משוחרר בלשונו וחופשי בשיתוף המידע שלו"[34].
במאי 1943 רב-סרן ג'ורג' האנטר וייט ארגן פגישה עם אוגוסטו דל גראסיו, בריון של ברון הפשע הניו יורקי לאקי לוצ'יאנו. וייט הציע לדל גראסיו סיגריות של טבק מעורבב עם ריכוז THC ממריחואנה. דל גראסיו דיבר בפתיחות לאחר מכן על הלוגיסטיקה של עסקי ההרואין של לוציאנו. במקרה אחר הגדיל וייט את כמות ה-THC עד כדי כך שדל גראסיו התעלף לשעתיים וצעק "אני דולפין!".
את צמח הקנאביס ניתן לעבד בכמה צורות:
מקור השם "מריחואנה" (Marijuana) הוא בכינוי המקסיקני לקנאביס. השם נפוץ בארצות הברית בשנות ה-30 והועדף על מקבילותיו, יש האומרים כחלק מתעמולה נגד השימוש בסם שניסתה לשייך את תרבות העישון להשפעה זרה ולא מקומית. אגדה אורבנית, כנראה חסרת בסיס, טוענת כי מקור השם בשתי בחורות מקסיקניות בשם מרי וחואנה. למריחואנה שלל שמות בסלנג הישראלי, כשבין המפורסמים שבהם: עשב, ירוק, ירק, גאנג'ה, ואחרים.
שמן חשיש הוא שמן תמציתי הנע בין צמיג מאוד לנזיל. הוא נצרך באמצעות עישון (לרוב על ידי להבים או מאדה המעוצבים במיוחד, או שמושחים חומר אחר לעישון בשמן ומעשנים אותו), או אכילה (בתוך "עוגיות חשיש" וכדומה). השמן חזק משמעותית מהקנאביס עצמו, בשל הריכוז הגבוה של החומרים הפעילים בו.
השמן הטהור והחזק ביותר נעשה אך ורק מהפרחים והעלים של נקבת הקנאביס המכילים טריכומות מרוכזות. הנ"ל מונחים בתוך תעלה ונשטפים על ידי ממסים כדי להפריד את השרף מחומר הצמח. לאחר מכן מטהרים את תערובת הממס על ידי סינון ואידוי הממס. התוצאה תהיה בצק בצבעים הנעים מענבר לירוק כהה. הבצק יהיה נזיל ושקוף למחצה לאחר סינון וניתן לדללו.
ישנם כמה אופני שימוש בסם: עישון (בסיגריה), במכשיר אידוי, המאדה את הקנאביס ללא שריפת חומרי הצמח, במקטרת, ב"צ'ילום", שהוא כלי העשוי כצינור מתרחב, או בנרגילה עשויה לשם כך הקרויה "באנג"; אכילה או שתייה של קנאביס, פעמים רבות אחרי המסה בחמאה ושימוש בה בבישול מזון. במיוחד מוכרות עוגיות שבין מרכיביהן חמאת קנאביס.
החומר הפעיל THC מופיע בצמח הגולמי כ-THCA, אשר צריך לעבור תהליך דקרבוקסילציה על מנת להפוך ל-THC ולהשפיע על הצרכן. כאשר הקנאביס נצרך באכילה, האפקט יהיה נמוך בהרבה אלא אם כן החומר יעבור תהליך דקרבוקסילציה. אמנם THCA הוא חומר משכך כאבים עדין ואנטי דלקתי, אך הוא אינו נקשר ביעילות אל קולטני המערכת האנדוקנבינואידית בגוף האדם כמו THC. תהליך הדקרבוקסילציה קורה כאשר מחממים את המריחואנה בעישון, אידוי וכדומה, או כאשר החומר מופק באמצעות מיצוי באלכוהול. כאשר הקנאביס נצרך באכילה, עליו לעבור תהליך של חימום בחום גבוה (160 מעלות) על מנת להפוך THCA ל־THC.
THC הוא ליפופילי (נקשר היטב לשומן), ומסיסותו במים נמוכה: 2.8 גרמים לליטר[35].
במאה ה-20 התרחש ברחבי העולם תהליך של איסור חוקי על שימוש בקנאביס, על סחר בו ועל ייצורו.
ב-1937 נאסר הקנאביס בארצות הברית, בחקיקה פדרלית. אף על פי שהסם כבר היה אסור בחלק ממדינות העולם (למשל, בבריטניה מאז 1928), החקיקה האמריקאית נחשבת לאירוע מרכזי בתולדות האיסור והתרחבותו הבין-לאומית. על פי עמדת המחוקק האמריקאי, הקנאביס הוצא אל מחוץ לחוק על מנת להגן על הציבור מפני השפעותיו המזיקות. מאז, הוצא הקנאביס מחוץ לחוק ברוב מדינות העולם, ואיסור זה גובה באמנות בין-לאומיות.
באמנות בין-לאומיות (אמנה בדבר סמים נרקוטיים – 1961, האמנה בדבר חומרים פסיכוטרופיים – 1971 ואמנת האו"ם נגד סחר בסמים נרקוטיים וחומרים פסיכוטרופיים – 1988), המקובלות כמעט על כל מדינות העולם, נקבע שאספקת קנאביס איננה חוקית.
חלק מהמדינות ממשיכות להחזיק במדיניות נוקשה כלפי שימוש בקנאביס. בארצות-הברית השימוש במריחואנה למטרות הנאה אישית הותר ב־10 מדינות[36], ובכמה מדינות נוספות הופחתה חומרת העבירה של החזקה בסם והשימוש בו מ"פשע" ל"חטא". ב-23 מהן (נכון לאפריל 2015) שימוש רפואי בסם הוא חוקי ומוסדר[37]. למרות זאת, לפי החוק הפדרלי התקף בכל ארצות הברית, הקנאביס מסווג כסם בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר, שבה מסווגים הסמים הממכרים ביותר, וגם שימוש רפואי איננו חוקי בהתאם לחוק זה[38]. ברבות ממדינות העולם השלישי הענישה על אחזקת קנאביס היא חמורה וכוללת עונשי מאסר ארוכים, ולעיתים עונשי מוות של סוחרים.
מדינות רבות, ובכללן ישראל וארצות הברית, אוסרות החזקת זרעי קנאביס חיים, אך הם ניתנים לרכישה חופשית באחדות ממדינות אירופה[39].
טיעונים מרכזיים נגד לגליזציה מוחלטת של הסם הם שצריכה עקבית ובלתי מבוקרת של קנאביס גורמת להתמכרות פסיכולוגית[40] ושהיא בעלת השפעות שליליות על האדם והחברה (לכן ראוי שיינתן רק כקנאביס רפואי בהתוויות ספציפיות). סוגיה שלילית נוספת שהוכחה מעבר לכל ספק היא הסכנה הגלומה בקנאביס לאנשים בעלי נטייה פסיכוטית. מקרים רבים של התפרצות פסיכוטית אירעו עקב שימוש בלתי זהיר ונטול פיקוח בקנאביס[41]. סוגיה נוספת שמבוססת היטב במחקר היא ששימוש תדיר (כמה פעמים בשבוע) בקנאביס מוביל להתדרדרות במוטיבציה ובתפקוד של חלק גדול מהמשתמשים[42].
טיעוני נגד, שגם להם יש תמיכה רבה במחקר, הם שההשפעות השליליות המיוחסות לקנאביס מופרזות במידה רבה[43][44], שההתמכרות לקנאביס נדירה[45], ושלקנאביס השפעות מועילות רבות[46]. לקנאביס ישנה השפעה חיובית הן בטיפול רפואי והן בתפקיד חברתי, כתחליף שסכנתו ורעילותו נמוכות מאוד לעומת סמים נפוצים אחרים דוגמת אלכוהול[47][48] ו"סמי מסיבות" דוגמת אמפטמינים וברביטורטים שהנזק המוכח שבהם גדול הרבה יותר ואינו שנוי במחלוקת[49][50]. רעילותו של הקנאביס נמוכה מאוד, ולא קיימים מקרים מוכחים של מוות ממנת יתר.
ערך מורחב – לגליזציה של סמים קלים
במחציתה השנייה של המאה ה-20 החל ויכוח על נחיצותו והצדקתו של איסור השימוש בקנאביס. ארגונים שונים הדוגלים בלגליזציה של קנאביס החלו לפעול בעולם המערבי, במטרה לשנות את חוקי הסמים. כתוצאה, התעורר דיון ציבורי בנושא, ובמדינות רבות נעשה שינוי מהותי בחוקים או בנהלים. בחלק מהמקרים מדובר בלגליזציה, שינוי המעמד החוקי למותר – לרוב לכמויות מוגבלות ולשימוש אישי בלבד. במדינות נוספות ננקט הליך של אי-הפללה, שינוי מדיניות רשמי כך שקנאביס עדיין אינו חוקי, אך השימוש בו אינו עבירה פלילית. במדינות נוספות הותר שימוש בקנאביס לשימוש רפואי.
לתומכי הלגליזציה טיעונים רבים. המרכזיים בהם: כישלון מדיניות המלחמה בסמים, שלא הצליחה להגביל את השימוש ולמעשה יצרה צינור מימון של הון עתק עבור ארגוני פשיעה. טענה שבוצעה דמוניזציה של הקנאביס מסיבות שונות. יש הטוענים[דרושה הבהרה] שהדמוניזציה נובעת מאינטרסים של יצרני ניילון שהתנגדו לשימוש בסיבי הקנאביס למטרות תעשייתיות, אינטרסים של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט, שחשש מייצור המוני של נייר מקנאביס, שיפגע בעסקיו שהתבססו על ייצור נייר מעץ, רצון למצוא תעסוקה למנגנון האכיפה שנותר לאחר הסרת האיסור על משקאות חריפים המכונה תקופת היובש, וגזענות, שכן רוב משתמשי הקנאביס היו שחורים או לטינים ולא לבנים (השימוש המסיבי בקנאביס בקרב לבנים החל בשנות ה-60). דעה אחרונה זו נסמכת על פרסומים בעיתונות האמריקאית בשנות ה-30 העוסקים במריחואנה כ"צמח השטן" ומתארים מקרי רצח ואלימות שלכאורה נבעו משימוש בקנאביס, פיתוי נערות לבנות על ידי צעירים לטיניים באמצעותו או השפעות שונות ומשונות של השימוש בסם (למשל צמיחת שדיים אצל גברים). בנוסף, יש עדויות על יתרונות רפואיים וחברתיים בשימוש בקנאביס, כגון כאבים כרוניים ו"הלם קרב" (תסמונת פוסט-טראומטית).
דו"ח מקיף של האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים העלה כי "קיים קונצנזוס רחב בקרב חוקרים באשר להשפעות השליליות של השימוש בקנאביס בגיל הנעורים, ולהשלכותיו על בריאות הציבור לטווח הרחוק"; לצד זאת, מחקרים העוסקים בשאלה האם אי-הפללה או לגליזציה של הקנאביס מעלים את זמינותו לבני הנוער ואת צריכתו מעלים מסקנות סותרות. הדו"ח מציין שטווח הזמן הקצר שעבר מאז החלו תהליכי הלגליזציה במדינות שונות מקשה על הסקת מסקנות נחרצות בשלב זה[51].
הולנד הייתה סנונית ראשונה במערב. ב-1976 שונתה החקיקה כך שפורמלית הסם אסור, אולם באופן מעשי שימוש בו מותר בכמות של צריכה אישית המוגדרת בחוק. כיום ניתן למצוא בהולנד בתי ממכר (הנקראים "קופי שופ") בהם ניתן להזמין חומרי וציוד עישון, hash brownie ועוד. עם זאת הפופולריות הרבה של צריכת הסם, והתיירות שנלוותה אליה, גרמו לכך שהעישון נאסר על פי חוק בכמה מקומות[52][53].
ב-10 בדצמבר 2013 החליטה אורוגוואי בהובלתו של הנשיא חוסה מוחיקה להתיר לחלוטין גידול, עיבוד, סחר וצריכה של מריחואנה, ובכך הפכה למדינה הראשונה בעולם שמתירה לעשות זאת[54].
באוקטובר 2018 הותר גידול הקנאביס, מכירתו והשימוש בו, בכפוף לרגולציה שתקבע כל פרובינציה וטריטוריה[55]. ממשלת קנדה פרסמה דו"ח רשמי בנושא בשנת 2024[56].
לאחר מעל כשנה, בפברואר 2020, פורסמו ההבדלים בהסדרה החוקית בין האזורים השונים: בנובה סקוטיה החנויות לממכר קנאביס בבעלות ציבורית בלבד. באונטריו תחילה התקיימה חנות ציבורית מורשית יחידה למכירות מקוונות, כחצי שנה לאחר מכן הותרה פתיחת חנויות פרטיות ושיעור המכירות הוכפל. בקוויבק הותרה החזקת 150 גרם קנאביס לצריכה עצמית, בקולומביה הבריטית הותרה החזקת קילוגרם שלם לצריכה עצמית. במרבית הפרובינציות הותר גידול קנאביס ביתי, אך הרשויות במניטובה ובקוויבק אסרו זאת. בדומה, במרבית הפרובינציות הותרו מוצרי אידוי קנאביס, אך הרשויות בניופאונדלנד ובקוויבק אסרו זאת מחשש לגרימת מחלת ריאות[55].
לקראת סוף 2019 הותרה גם מכירת מוצרי קנאביס אכילים, וגם זאת בכפוף לרגולציה המקומית, למרות זאת ממשלת קוויבק אסרה את ייצורם ומכירתם של ממתקי קנאביס וקינוחי קנאביס, מחשש שייאכלו בטעות בידי ילדים[55].
בארצות הברית
יש איסור פדרלי על סחר, יצוא, ייבוא, עיבוד, גידול ושימוש עצמי ובריאותי במריחואנה. חלק ממדינות ארצות הברית הקלו איסורים אלו:
בסך הכול 57 מדינות (נכון ליולי 2023)
בישראל המדיניות בנוגע לקנאביס מחמירה יחסית לעולם המערבי והמשטרה מטפלת בכ-10,000 עבירות בשנה של שימוש והחזקה לשימוש עצמי. לעת הזאת, רק שימוש רפואי בקנאביס באישור משרד הבריאות הוא חוקי. בשנת 2008 החל משרד הבריאות לתת היתרים לחברות לספק קנאביס רפואי לחולים על מנת להקל על מחלות ותופעות לוואי מסוימות. באותו זמן ניתן לצרוך קנאביס גם כדורי THC בשם מרינול המופק מצמח הקנאביס. נכון להיום ישנם שני תכשירים שמשרד הבריאות אישר אותם כתרופות והם מכילים מרכיבים של קנאביס והם אפידיולוקס, שמיועד לטיפול בשילוב תרופות נוספות בפרכוסים[61], וכן סטיבקס תרסיס לחלל הפה, שנמצא בקבוצה תרפאוטית כמשכך כאבים קנאבינואידי [62]
על פי סעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973, "סם מסוכן" הוא כל חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה. התוספת הראשונה מפרטת כי הקנאביס (Cannabis) וכן השרף של הקנבוס הידוע גם בשם חשיש (Cannabis Resina Syn: Hashish) נכללים בהגדרה זו. החוק מטיל עונשים כבדים על ייצור, החזקה ושימוש, מסחר ומעבר והדחת קטינים לשימוש בסם מסוכן. העונש המרבי על ייצור, החזקה, שימוש, העברה או סחר הוא 20 שנות מאסר, והעונש המרבי על הדחת קטין לשימוש בסם הוא 25 שנות מאסר[63][64].
סעיפים מסוימים של החוק מקלים על העוברים על החוק למטרת "צריכה עצמית". כך למשל, עונשים על סחר בסם נושאים עונש מרבי של 20 שנה, בעוד שהחזקה או שימוש למטרת "צריכה עצמית", נושאים עונש מרבי של שלוש שנות מאסר[65]. החוק קובע כי מי שהחזיק סם בכמות העולה על זו המוגדרת בתוספת השנייה, מוחזק כמי שהחזיקו שלא למטרת צריכה עצמית. כלומר, יש נגדו חזקה משפטית שההחזקה אינה למטרת שימוש עצמי, אך הוא יכול לסתור אותה בהבאת ראיות מתאימות. התוספת השנייה לפקודת הסמים קובעת כי לעניין קנבוס ושרף של קנבוס הכמות האמורה היא 15 גרם, כאשר הכוונה למשקל נטו של הסם מתוך כלל התרכובת או התערובת. עם זאת, צריכה עצמית של סם בין כותלי בית ספר, על ידי מי שמלאו לו 16 שנה ואינו תלמיד בית הספר נושאת מאסר של חמש שנים.
את גישתו של הדין הישראלי באשר לשימוש בקנאביס ביטא השופט מישאל חשין בדיון בבש"פ 442/96 מדינת ישראל נ' יריב טולדנו (לא פורסם):
נכון שסם הקנאביס אינו מן הסמים "הקשים", אך על-פי הגדרת המחוקק סם מסוכן הוא וסחר בו מהווה עבירה על-פי דין ... סם מסוכן הוא סם מסוכן גם אם אינו מן הסמים "הקשים". נזכיר לעצמנו, שמא יישכח הדבר מאיתנו, כי המשיב עסק בסחר בסם מסוכן, דהיינו, בעבור בצע-כסף נכון היה לסכן את בריאותם ואת נפשם של אחרים, בהם בני-נוער.
פיסקה זו צוטטה בהסכמה לאחר מכן בפסקי דין רבים הנוגעים לעוברים על האיסורים הקשורים בסם.
בשנת 1999 הוקמה מפלגת עלה ירוק הקוראת ללגליזציה של הקנאביס. המפלגה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.
בשנת 2008 החל משרד הבריאות בישראל באספקת קנאביס רפואי לחולים על מנת להקל על מחלות ותופעות לוואי מסוימות. האישור מתקבל בהמלצת רופא מומחה ובאישור הממונה על כך במשרד הבריאות. בשנים הראשונות לפעילות החקלאים תרמו את תוצרתם למחקרים ולשימוש רפואי הן לחולים והן למשרד הבריאות.
ביולי 2011 הושגה הסכמה להסדרת ענף הקנאביס הרפואי בישראל. נכון למועד ההחלטה מניין המטופלים שהשתמשו בקנאביס רפואי עמד על כ-5,500 איש שרכשו את התרופה. הוסכם כי משרד החקלאות יהיה אחראי על המגדלים ושטחי הגידול, משרד הבריאות – יהיה אחראי על האספקה לחולים והמשרד לביטחון פנים – יהיה אחראי על כך שהשימוש יהיה חוקי בלבד.
ב 7.8.2011 הוקמה במשרד הבריאות היחידה לקנביס רפואי, בעקבות החלטת הממשלה 3609 פיקוח והסדרת מקור לאספקת קנביס למטרות רפואיות ולמחקר[66].
ב-15 בדצמבר 2013 אושר חוק הקנאביס הרפואי[67].
על רקע אי בהירות בנוגע למשתמשי הקנאביס הרפואי המחזיקים ברישיון נהיגה, ב-11 בדצמבר 2014 הורשע נהג קטנוע שהחזיק ברישיון לשימוש בקנאביס רפואי בנהיגה תחת השפעת סמים, בין יתר הנימוקים להרשעה הוזכר כי אין מענה חוקי לשאלה מהו פרק הזמן הנדרש להתפוגגות הסם באופן שמאפשר יכולת נהיגה תקינה[68]. הרשעה זו באה על אף טענת הנאשם לכך שרופאיו הנחו אותו שלאחר 6 שעות מהשימוש ניתן לנהוג, ופרסום דומה בעבר של משרד הבריאות[69].
בקיץ 2016 אישרה ממשלת ישראל את רפורמת הקנאביס הרפואי – להסדרת העיסוק בתחום[70][71].
בינואר 2017, לאחר שוועדה מיוחדת בחנה את הנושא ובעקבות הלחץ הציבורי שנוצר, הודיע השר לביטחון פנים גלעד ארדן על שינוי מדיניות ההפללה של משתמשים בקנאביס לצריכה עצמית ועל מיקוד המאמץ בתחום ההסברה והחינוך[72][73].
ב 2019 פורסמה הרפורמה בקנביס, על פיה מוצרי הקנביס ינופקו רק בבתי המרקחת[74]. עד לאותו מועד סופקו מוצרי הקנביס במקומות שונים שאינם בתי מרקחת על ידי המגדלים והמפיצים. התהליך נקרא "הסדרה" ובמהלכו נקבעו סטנדרטים לייצור ולפיקוח על תהליך הייצור[75].
ערך מורחב – קנאביס רפואיקנאביס רפואי פירושו קנאביס הניתן מתוקף אינדיקציה רפואית של רופא קונבנציונלי, ובתמיכת רשויות החוק. אף על פי שהקנאביס הרפואי וזה המשמש כסם מקורם באותו מין צמח, ניתן להבחין בכמה מאפיינים המבדילים ביניהם:
משתמשי הקנאביס תופסים את הסם כמגביר את התשוקה המינית וכתורם לעוררות המינית[76]. גם מבחינה היסטורית, הקנאביס נחשב לאפרודיזיאק, חומר המגביר ומעורר תשוקה מינית[77]. מחקרים אובייקטיביים שנערכו ודיווחים סובייקטיביים הן של נשים והן של גברים, מצביעים על כך שההשפעה של קנאביס על המיניות האנושית היא מורכבת[78].
במינונים נמוכים, מייצר THC, המרכיב הפעיל העיקרי בקנאביס הרגעה, אופוריה קלה והוא אף בעל תכונות אשר יכולות לשכך כאבים ברמה מסוימת. מאפיינים אלה יכולים להשפיע באופן חיובי על התשוקה המינית, ההנאה או הסיפוק, וכן עשויים באופן מסוים, לשפר את התפקוד המיני האנושי[77][78].
עם זאת, בשימוש כרוני, בעיקר במינונים גבוהים, ה-THC עשוי להגביר תחושות, ועלול גם לפגוע בביצוע משימות מוטוריות פשוטות ובמהירות התגובה. תכונות אלה עלולות להשפיע באופן שלילי על המיניות ואף לגרום לנזקים משמעותיים, לדוגמה, חוסר עניין מיני, קשיים והפרעות בזקפה וכן אורגזמה מעוכבת או קושי בהגעה לאורגזמה[77][78]. ההשפעות האקוטיות של ה-THC הן כמעט מיידיות, וכוללות שינויים במערכת העצבים המרכזית ובמערכת הלב וכלי הדם, כגון דופק מוגבר, לחץ דם, פגיעה בשיווי המשקל והיציבות, ירידה בכוח השרירים ושינוי ביכולת לעבד מידע[77].
צריכת סמים נקשרת פעמים רבות להתנהגויות מיניות מסוכנות, למשל מין לא מוגן שבו עלולים לעבור זיהומים שונים מאדם לאדם, ובאופן כללי, שימוש בסמים נחשב לכזה שעלול להוביל למפגשים מיניים רשלניים ולא בטוחים. לעיתים קרובות, נעשה קישור בין סיכונים אלה לבין רגיעה מוגברת, תחושת אופוריה, חוסר עכבות, ירידה בשליטה העצמית וכן ירידה בתפיסת הסיכון הנגרמת משימוש בחומרים פסיכואקטיביים משני-תודעה, אשר גורמים למשתמשים להיות פחות זהירים ואף לשכוח את החשיבות של מין בטוח[79].
לקנאביס יש השפעות סובייקטיביות ואובייקטיביות, הן חיוביות והן שליליות על המיניות, אשר נבדלות אצל גברים ונשים ותלויות במינון. מחקרים מצביעים על כך שקנאביס יכול להועיל לתפקוד המיני במינונים נמוכים, וככל הנראה, עלול להתיש ולגרום לנזקים במינונים גבוהים יותר[78][80]. באופן כללי, נדמה כי נשים מגיבות לקנאביס באופן חיובי יותר מגברים, שכן מחקרים מראים כי הקנאביס פוגע בתפקודים המיניים של הגברים תוך שהוא מקל על התנהגותן המינית של נשים[81].
על פי דיווחים סובייקטיביים הן של גברים והן של נשים, הקנאביס נתפס כסם שמגביר עוררות מינית, תורם להנאה בעת קיום יחסי מין, מעצים מחשבות מיניות וכבעל יכולת לשפר במידה ניכרת את התפקודים המיניים שלהם[82][83]. הקנאביס גורם לביטול עכבות מיניות, יוצר עיוותי זמן וגורם להרפיה, מה שיכול לשמש כהסבר אפשרי לשיפור המדווח בתפקוד המיני. בנוסף, גברים ונשים רבים צורכים קנאביס בעקבות יכולותיו המרגיעות, אשר עוזרות להפחית את רגשות החרדה והבושה המתעוררים לפני ובמהלך אינטראקציות מיניות[79]. יתר על כן, נמצא כי צריכת הסם במינונים נמוכים יכולה להעצים תחושות של קרבה רגשית ואינטימיות אצל שני המינים, תשוקה מוגברת לבן זוג מיני מוכר ותחושות משופרות של טעם ושל מגע[78].
נשים מדווחות על כך שעישון קנאביס יכול לסייע בהפחתת אי הנוחות הנחווית לפני קיום אינטראקציה מינית, בעל יכולת לשפר אורגזמות ואף להקל על כאבים הנגרמים במהלך קיום יחסי מין[79]. הסבר אפשרי לכך הוא שאחת מהשפעותיו של הקנאביס היא תחושתיות מוגברת, הגורמת לעלייה ברגישות למגע ותורמת במידה רבה להרפיה, אשר משפרת את ההיענות המינית ובכך מביאה להפחתה בתחושת הכאב[82].
מחקרים שהתמקדו בגברים, מראים כי שימוש בקנאביס במינונים גבוהים עלול לגרום לבעיות בפוריות, משום שהוא משפיע על אופן יציאת הזרע בעת שפיכה, וכן גורם לחוסר איזון הורמונלי[79]. בשונה מהדיווחים הסובייקטיביים שהוצגו, מחקרים אובייקטיביים שנערכו על גברים מראים כי שימוש בקנאביס קשור באופן ישיר לשפיכה מוקדמת[76], לירידה במוטיבציה המינית ולתפקוד מוטורי לקוי, שיכול להפוך את הביצועים המיניים לבלתי אפשריים[78][81]. מינון צריכת הקנאביס הוא בעל השפעה מכרעת על התפקוד המיני של גברים, ומחקרים מצביעים על כך שגברים צעירים שצורכים קנאביס באופן תכוף במינונים גבוהים[80] חווים הפרעות בתפקוד הזקפה[78], ואף עלולה להיווצר אצלם ירידה משמעותית ברמות הטסטוסטרון, הגורמת לכשל זקפתי ולאין אונות, זאת בהשוואה לגברים צעירים המעשנים במינונים מתונים יותר[79][84].
אצל נשים, שימוש אינטנסיבי במינונים גבוהים בקנאביס עשוי לעכב את הביוץ ולפגוע בהיריון[81]. עם זאת, מחקר מועט נערך על נשים והנתונים סותרים, מה שמקשה על הבנת קיומו של קשר מובהק בין הדברים[77]. מרבית המחקרים שבחנו את השפעת הקנאביס על מיניות אצל נשים נשענים על דיווחים סובייקטיביים של המשתמשות בלבד, זאת בשל מורכבות טכנית בבדיקת עוררות מינית אובייקטיבית בגוף האישה, בהשוואה לגופו של גבר. עם זאת, המחקרים המעטים שכן בחנו עוררות פיזיולוגית נרתיקית מראים כי לא חל שינוי אובייקטיבי בנרתיק בעקבות השימוש בקנאביס[76].
420, 4:20 או 4/20 (מבוטא: פור-טוונטי; מאנגלית: four-twenty; "ארבע-עשרים") הוא קוד-ביטוי המתייחס לצריכת קנאביס ובמשתמע, כדרך להזדהות עם תרבות הקנאביס. מועדים בהתבסס על המספר 420 כוללים עישון וחגיגת קנאביס ב-20 באפריל (4/20 בצורת התאריך האמריקאית – אפריל 20).
הרב משה פיינשטיין, בהקשר של בחורי ישיבה שעישנו חשיש, אסר לעשן סמים כחשיש ודומיו מפני פגיעה גופנית ונפשית, והבאה לידי התמכרות, וכן בשל כיבוד אב ואם, ואיסורים הלכתיים נוספים[85].
במאמר משנת 2018 בכתב העת של רבני צהר[86], הרב ד"ר ברוך פינקלשטיין חלק על פסיקה זו, ואף ביקר את הרב משה פיינשטיין על כך שפסיקתו הושפעה מתפיסה שגויה של השפעות הקנאביס, וקבע כי על פי דין תורה אין לאסור על צריכת קנאביס.
שימוש בסמים וסחר בסמים מוגדרים כסטייה חברתית הפותחת פתח למרחב התנהגויות לא נורמטיביות שעלולות להוביל לניתוק מן החברה, לאורח חיים הרסני ולפשיעה. בקרב ילדים ובני נוער, השימוש בסמים משקף לעיתים קרובות קשיים נפשיים ובעיות משפחתיות או חברתיות. הטיפול בתופעה כרוך לא רק במניעה ובאכיפה אלא בנוסף בטיפול בסיבות המובילות לבחירה בשימוש בסמים כמענה על קשיים או בעיות שהילד או המתבגר חווה[87].
ההשפעות הבריאותיות השליליות של צריכת קנאביס בקרב בני נוער צצות כבר בגיל ההתבגרות או בגילאים מבוגרים יותר, ההשפעות כוללות שינויים מבניים במוח, פגיעות בקוגניציה, הפרעות נפשיות, התמכרות ומצבי הידרדרות בריאותית נוספים[88].
המוח של המתבגר שעוד מתפתח, מאופיין בתהליכי בניית תאי עצב ובמרווח שנמצא בין תאי העצב אשר נקרא סינפסה. חשיפה ל-THC (חומר כימי הנמצא בסם הקנאביס) משנה את צורתם של חלק מתאי העצב וכתוצאה מכך, ההתפתחות הפסיכולוגית והקוגנקטיבית של בני נוער מתחת לגיל 25 נפגעת, מפני שקליפת המוח הקדמית שלהם אשר אחראית על תגמול והפעלת פונקציות גבוהות אינה בשלה[88].
מחקרים גילו קשר בין צריכת קנאביס לבין שינויים בחלקים השולטים על הזיכרון, קוגניציה ועיבוד רגשי במוח. השינויים כוללים ירידה בנפח ההיפוקמפוס במוח, קליפת המוח הצידית ומבנים נוספים. כאשר מדובר בבני נוער, מחקרים מראים כי צריכת קנאביס מגבירה במידה משמעותית את הסיכון ללקות בפסיכוזה, בסכיזופרניה ובאפיזודות חוזרות של דיכאון. מחקרים נוספים מראים שקיים קשר בין צריכת קנאביס למחשבות אובדניות ולהתפתחות תחושת אובדנות אצל בני הנוער הצרכנים[88].
ממצאים הראו כי בני נוער שעישנו קנאביס נטו לקבל ציונים נמוכים במבדקים הקוגניטיביים בנוסף לכך שצריכת מריחואנה הצביעה גם על תפקוד נמוך יותר במבדקי הזיכרון. גם לאחר הפסקת השימוש התוצאות במבדקי הזיכרון נשארו נמוכות.
המחקר הראה גם שהשימוש בקנאביס גורם לעיכוב השליטה בדחפים וייתכן כי זו הסיבה לכך שאומרים שהשימוש בקנאביס "פותח שער" להתמכרויות נוספות[88].
המדינה מתמודדת עם בעיית השימוש בקנאביס בקרב בני נוער בשתי גישות שונות: מניעה ואכיפה[87].
תוכניות מניעה מטעם משרד החינוך שמטרתן למנוע מראש או להפחית את התופעה כוללת ארבעה מדדים בנושא שימוש בחומרים:
כאשר מדובר באכיפה האחראים הרשמיים מטעם המשטרה הם יחידות הנוער במשטרה, ישנן מספר דרכי אכיפה שבהם המשטרה דוגלת:
רפי משולם, מריחואנה: מבט לאחור וקדימה, הרצאה בסדרת ההרצאות "בכור המהפכה", 14 באפריל 2015
עידו אפרתי, מוצרי קנביס רפואי ינופקו רק בבתי מרקחת החל מאפריל 2019, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2018
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
LIMS forum content by LIMS forum members is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License. Based on a work at www.limsforum.com.
