Knowledge Base Wiki

ערך זה עוסק בהחרמת רכוש על ידי השלטונות. אם התכוונתם לחלק מפותל בדרך, ראו כביש.

עיקול הוא החרמת רכוש או כספים, בין שמצויים בידי החייב בעת הטלת העיקול ובין שהחייב יהיה זכאי להם בעתיד. עיקול מופעל בדרך כלל באחד משלושה מקרים עיקריים:

• כאשר לווה לא עמד בתנאי הפירעון של הלוואה, שהנכס המעוקל שועבד, שימש ערבון או שימש בטוחה לפרעונה
• כאשר אדם קיבל מוצר או שירות מסוים לפי הסכמה או חוזה, אך לא פרע את התמורה שנקבעה להם בחוזה
• כאשר השלטון מכריז, בידיעת בעל הנכס או שלא בידיעתו, על דרישה לתשלום או העברת הנכס לידי השלטון.

ברוב המקרים חייב הנושה לבצע הליך חוקי כדי לזכות בצו שיאפשר עיקול הנכס, פעמים רבות באמצעות צו עיקול הניתן בידי בית משפט ונאכף בידי ההוצאה לפועל.

רשויות שלטוניות, כמו רשות המיסים, המוסד לביטוח לאומי, עירייה וגורמים הפועלים מטעמם רשאים להוציא צווי עיקול ללא צו בית משפט, לדוגמה, הטלת עיקול על חשבון הבנק מטעם חברה פרטית הגובה חובות עבור העירייה.

הליך עיקול מתחיל בהוצאת צו ומסירתו לחייב. בצו יצוינו סיבת העיקול, התוקף החוקי לעיקול וכן פרטי הרכוש שיעוקלו אם לא יפרע החוב. בדרך כלל ניתן לחייב פרק זמן כדי לאפשר לו לסלק את חובו.

אם לא פרע את החוב, מוחרם הרכוש ונמסר לזוכה במטרה לממשו. בדרך כלל ניתנת לחייב התראה לפני מתן צו עיקול, אך לעיתים קרובות ומחשש להברחת נכסים, מאפשר בית משפט להוציא צו עיקול במעמד צד אחד שהוא בעל החוב ומבלי שתינתן לחייב אפשרות להתגונן לפני מתן הצו, אלא רק אחריו.

ביצוע העיקול תלוי בסוג הרכוש המעוקל:

• במטלטלין (ריהוט, מכשירי חשמל, וכדומה) מתנהל ההליך על ידי נציגים של הרשות לאכיפה וגבייה במקום בו נמצאים המטלטלין – דירתו, משרדיו או מחסניו.
• נכסים פיננסיים (כספים, תוכניות חיסכון, קופות גמל, ניירות ערך וכדומה) - באמצעות הודעה לבנקים או לגורמים אחרים המחזיקים את כספו של החייב.
• בנכסים רשומים (דירה, מגרש, מכונית) – נעשה באמצעות רישום אזהרה בגוף האחראי על אותם נכסים – רשם המקרקעין, משרד הרישוי.
• צד ג' – ניתן לעקל כספים המגיעים לחייב מצד שלישי, (משכורת, חוב עסקי וכדומה) על ידי מסירת הודעה לצד השלישי הנדרש להעביר את הכספים להוצאה לפועל.

צו עיקול משכורת נשלח למעסיק של עובד שכיר, בד בבד עם העברת הודעה לחייב. המעסיק מחויב לבצע את צו העיקול כלשונו.

חוק הגנת השכר קובע שבעת עיקול משכורת יש להשאיר לעובד סכום השווה לגמלה הניתנת לפי חוק הבטחת הכנסה, כדי להותיר לעובד ולמשפחתו סכום המאפשר קיום מינימלי.

להלן השכר נטו שיש להשאיר לעובד, לאחר ניכוי ניכויי חובה: מס הכנסה, ביטוח לאומי וכל ניכוי אחר שמעסיק חייב לנכות משכר העובד על-פי חוק^[1]. הסכומים מעודכנים לשנת 2021:

אם הסכומים שצוינו בטבלה גבוהים מ-80% משכר הנטו של העובד, יושארו בידי העובד 80% משכר הנטו ולא סכומים אלה, כלומר במקרים אלה מותר לעקל 20% משכר הנטו של העובד.

בעיקול משכורת לצורך תשלום מזונות, אין מגבלה על סכום העיקול וניתן לעקל את כל שכרו נטו של העובד.

על המעסיק מוטלת חובה לנכות את מלוא סכום העיקול שבצו. במקרים בהם לא נגבה מלוא הסכום במשכורת ששולמה לאחר קבלת הצו, עליו לנכות את הסכום הנותר במשכורות הבאות של העובד החייב.

לעיקול שתי מטרות הדורשות איזון מתמיד: האחת - להגן על זכות הקניין של הזוכה ולסייע לו לגבות את חובו במהירות וביעילות; השנייה - להגן על החייב אשר בשל מצבו הכלכלי אינו יכול לעמוד בתשלום החוב, תוך שמירה על זכויותיו, על כבודו ועל חירותו. רשות האכיפה והגבייה אחראית לשמירה על איזון זה^[2].

בדוח ביקורת מבקר המדינה על רשות האכיפה והגבייה נמצאו כשלים וליקויים בנושאים שונים ובעיקר:

• בניהול תיקים במערכת ההוצאה לפועל
• בשלב פתיחת התיקים המנוהלים.
• בנוגע לשיעורי הריבית המושֶתֶת על חייבים.

בישראל יש 5 מיליון תיקי חוב, ולאחד מכל 7 אזרחים מעל גיל 18 יש תיק חוב בהוצאה לפועל^[3].

• חילוט
• פסק דין בוקר

• חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967
• עיקול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)