Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
 | |
| נתן יונתן, 1991 | |
| לידה |
23 בספטמבר 1923 י"ג בתשרי ה'תרפ"ד קייב, ברית המועצות  |
|---|---|
| פטירה |
12 במרץ 2004 (בגיל 80) י"ט באדר ה'תשס"ד פתח תקווה, ישראל |
| שם לידה | נתן קליין |
| מדינה |
פלשתינה (א"י), ישראל |
| לאום | יהודי |
| עיסוק | משורר, סופר, מתרגם |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת אוקספורד |
| שפות היצירה |
עברית |
| תחום כתיבה | שירה, סיפורת, ספרות ילדים, תרגום |
| נושאי כתיבה | ארץ ישראל, המולדת, געגועים, המקורות, שכול |
| יצירות בולטות | חופים, האיש ההוא |
| תקופת הפעילות | 1940–2004 (כ־64 שנים) |
| הושפע מ | אברהם שלונסקי |
| בן או בת זוג |
נילי כרמל-יונתן |
| פרסים והוקרה | פרס ביאליק, פרס זאב, פרס אקו"ם |
|
www | |
  | |
נתן יונתן (23 בספטמבר 1923 – 12 במרץ 2004) היה משורר, סופר ומתרגם ישראלי. פרסם בחייו תשעה קובצי שירה (לא כולל לקטים), ארבעה ספרי שירים, סיפורים לילדים ונוער וספר סיפורת אחד. עסק גם בתרגום שירה מיידיש לעברית. שיריו תורגמו לשפות רבות, ורבים מהם הולחנו והוקלטו על ידי מבצעים רבים. עם שירי הזמר הידועים שלו נמנים "הרדופים ליד החוף", "שיר ארץ", "נאסף תשרי", "חופים", "האיש ההוא", "החול יזכור", "דוגית נוסעת", "שוב יוצא הזמר", "כמו בלדה", "יש פרחים" ו"שיר אהבה ישן" ("אניטה וחואן").
נולד בשם נתן קליין בקייב, ברית המועצות (כיום בירת אוקראינה), למשפחה אמידה. בגיל שנתיים עלה לארץ ישראל עם הוריו, יונה ולאה. מאוחר יותר שינה את שם משפחתו ליונתן - צירוף שם אביו עם שמו. תחילה התגוררה המשפחה בקיבוץ גבעת השלושה, לאחר מכן בפתח תקווה, ובשנת 1935 נמנתה עם חלוצי המתיישבים במושב "בהדרגה" ששמו שונה לאחר מכן ל"מעש". כחניך בתנועת הנוער "השומר הצעיר" הצטרף ב-1945 לקיבוץ שריד,[1] ובו התגורר 46 שנים, עד 1991.
נוף ילדותו ניכר היטב בשיריו, ומרכיבים שונים שלו מככבים ביצירתו. כך, לדוגמה, מוצאים התייחסות למבצר אנטיפטרוס ולמקורות הירקון בשירו "פתיחה אפשרית לאפילוג" (1980):[2]
חַיַּי עָבְרוּ בֵּין הֲרִיסוֹת מִבְצָר עַתִּיק עַל מֵי הָעַיִן
לִשְׂדוֹת קוֹצִים וּבָרָקִיעַ הֵאִיר כּוֹכָב אֶחָד בָּהִיר
שֶׁקָּרָאתִי לוֹ בְּשֵׁם...
למד בבית הספר העממי פיק"א בפתח תקווה ולאחריו בתיכון מחוזי חקלאי גבעת השלושה. בפסח 1942 השתתף כמדריך במסע למצדה כאשר מספר חניכים שלו נספו באסון המטיילים בעין גדי ויונתן חיבר, שנה לאחר מכן, את טקסט הגלעד לזכרם.[3]
בשנת 1940, בגיל 16, פרסם את שירו הראשון, "כשספינות הולכות הימה".[4] השיר עסק בסוגיה הכאובה של ההעפלה והוקדש במיוחד למעפילים בספינה "אטלנטיק". השיר פורסם ב"על החומה", העיתון של "השומר הצעיר" בעריכת משה שמיר. בריאיון עם חיים גורי בעיתון "על המשמר" בשנת 1980, סיפר על השיר:
ספר שיריו הראשון, "שבילי עפר", יצא לאור ב-1951, ועד מותו פרסם כשלושים ספרים, בהם תשעה קובצי שירה (לא כולל לקטים), ארבעה ספרי שירים וסיפורים לילדים ונוער, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחרי שירים שתרגם מיידיש משל איציק מאנגר, דורה טייטלבוים, פרץ מרקיש, לייב קויטקו, איציק פפר, דוד הופשטיין ואחרים. לאחר מותו ראו אור אנתולוגיה מכל שיריו (2004) אותה הספיק לערוך בעצמו, מהדורה דו-לשונית של שיריו המתורגמים לאנגלית (2005) וקובץ שירים מעיזבונו של יונתן (2007).[5]
נתן יונתן רכש את השכלתו הגבוהה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב, בה קיבל תואר מוסמך בספרות כללית. כמו כן השתלם באוניברסיטת אוקספורד. הוא לימד במכללת אורנים, במכללת לווינסקי, באוניברסיטת חיפה ובבתי ספר תיכוניים. כיהן במשך 27 שנים (1971–1997) כעורך ראשי בהוצאת "ספרית פועלים". בין התפקידים הציבוריים שמילא: חבר מליאת רשות השידור (1981–1984), יו"ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל (1983–1984) ונשיא האגודה (1995–1999). בשנותיו האחרונות היה "משורר אורח" במערכת החינוך, ונפגש במסגרת זאת עם מאות תלמידים מכל רחבי ישראל, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בבית אריאלה, בבית הסופר, ועוד. הרבה בהרצאות בנושאי הספרות העברית בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם ושימש כנציג הסופרים בכנסים ובמפגשים בינלאומיים רבים.
שיריו של יונתן תורגמו ללשונות שונות וראו אור באנגלית, ביידיש, בערבית, ברוסית, בספרדית, בפורטוגזית, בצרפתית, בגרמנית, בהולנדית, בבולגרית, בווייטנאמית ובסינית. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס נוצת הזהב של אקו"ם על מפעל חיים, פרס אוניברסיטת בר-אילן, ובפרסים הבאים: פרס ביאליק, פרס למדן, פרס זאב, פרס פיכמן, פרס ברנר, פרס אלתרמן ועוד.
בתחילת שנות ה-40, בקן השומר הצעיר בפתח תקווה, הכיר את צפירה שה-לבן. ב-1945 עברו השניים לקיבוץ שריד וכעבור שנתיים נישאו. בראשית שנות ה-60 נשלחו בני הזוג לשליחות בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית. בתם הבכורה מתה בינקותה.[6] בנם ליאור נולד ב-1952 ובנם זיו, נולד ב-1961. בנו ליאור נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ והוא בן 21.[7] נפילתו של בנו ליאור העמיקה ביונתן כאב שהכה בו עד יום מותו (עליו גם כתב שירים רבים, ראו בפרק על יצירתו).
בשנות השמונים עבר יונתן לחיות עם נילי כרמל, וגידל עמה את בתה מנישואיה הקודמים נטע (נולדה ב-1968) ואת נכדה תום (נולד ב-1988).
נתן יונתן נפטר ב-12 במרץ 2004, לאחר מחלה. הוא נטמן בחלקת ההורים השכולים בבית הקברות קריית שאול.[8] ביום קבורתו יצא לאור הספר "שירים בכסות הערב", מבחר מכל שיריו, שהפך במהרה לרב-מכר.
ליד ביתו ביהוד, שם התגורר בשנותיו האחרונות, נקראה כיכר על שמו. בכיכר ניטע עץ ערבה בוכיה המוזכר בשירו "האיש ההוא", במילים: "...איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות...". ב-1 בספטמבר 2010 נוסד בית ספר יסודי הקרוי על שמו בעיר מגוריו פתח תקווה.
בשנת 2021 חדר העבודה שלו עבר שימור בשלמותו מביתו ביהוד, ומוצג בבית יד לבנים ברעננה. חדר העבודה נמצא בטמפרטורה קבועה לשמירת הספרים והאלבומים, והחדר כולו נמצא מאחורי קירות זכוכית.
במשך כל שנות פרסומה (1940–2004), שירת נתן יונתן עברה שינויים מרחיקי לכת, הן בפרוזודיה ובצורת השיר, הן בעיצוב הדיוקן הלירי, הן ביחסי הדובר לעצמו ולנמעניו והן בתפיסת הפונקציה השירית בכללותה. אך עם זאת, נותרו בה יסודות עקביים המתבטאים הן בצורה והן בתוכן. מבחינת הצורה שומרים שיריו על הבעתו הנקייה והבהירה. הריאליה שלו מתמקדת במספר מראות אופייניים: מרכיב המים (ים ונחלים), מרכיב המדבר והשממה, הכפר והדרכים, ובזמנים נבחרים – הערב והסתיו. עצם ההתמדה בהם במשך 60 שנות שירה מעידה על האותנטיות שלהם. הזיקות האנושיות בשיריו (החברתיות והארוטיות גם יחד) מצביעות על צורך המשורר להתנחם במגע עם בני האדם. שירת נתן יונתן נאחזת בבריות, דווקא מתוך מודעות מלאה לארעיות הקיום האנושי. לכן לא נמצא בה מרירות אנטי-חברתית שהפכה רווחת בשירה העברית מאז שנות החמישים, אלא דווקא מאמץ לגשר, ליצור קרבה ושיתוף למרות הקושי. גורמים אלה משמשים "הצלה" או "נחמה" אל מול נקודת התורפה הקיומית, הנגזרת מכוח החלופיות. אפשר לומר, שבשירתו של יונתן הגורם הראשוני במעלה הוא המודעות לחליפת הזמן, וכי הגורמים המצילים הללו נגזרים ממנו. יונתן עצמו ניסח זאת הן בשפה יומיומית בראיון מאוחר: "יש התנחמות ביופי הנצחי, בדברים הנשארים אחרי", והן במספר רב משיריו, כגון בשורות הבאות מהשיר "הפלגה" (1984):
...הַזְּמַן אוֹזֵל וְכָלֶה. בִּנְקִיקֵי הַחוֹף מַקְצִיף וְרוֹתֵחַ הַגַּל.
גַּם בְּאוֹקְטוֹבֵּר הַשָּׁנָה מַשְׁחִיר הַזָּהָב עַל הַיָּם
מָה לַעֲשׂוֹת בְּכָל זֶה אֵיךְ בָּאִים אֶל דּוּמִיַּת-הַסִּפְרִיָּה
אֶל מִפְרְצֵי הַשֶּׁקֶט הַלְּבָנִים לְחַפֵּשׂ נִחוּמִים בְּכִתְבֵי חֲכָמִים
- ...
אֶת עַצְבוּת הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן לְהַמְתִּיק בְּשָׂפָה זָרָה
לְבַקֵּשׁ הַצָּלָה עַל קֶרֶשׁ צָף שֶׁל מִלָּה.
לְהִשָּׁאֵר קֶצֶף עַל מַיִם רַבִּים
כְּמָשׁוֹט לְהִנָּעֵץ בַּחוֹל
לְהַלְבִּין רָחוֹק
כַּחֲצָבִים.
גם מבחינת התשתית הלשונית והתרבותית ניכרת עקביות רבה לאורך יצירתו של נתן יונתן: המקורות שעליהם נבנית השירה תמיד נוכחים בשיר, אם בציטוט ישיר או אם בוואריאציות של הרמזים. המקורות הם בראש ובראשונה – המקרא, ובמיוחד ספר קהלת. לצד המקור העברי בולטת ספרות יוון הקלאסית ובמיוחד הומרוס והרקליטוס, כאשר בין שני העולמות אין כל מתח. בשניהם מודגש היסוד המימי – סמלי הנהר, הנחל והים כגילומי הזמן והנצח, וזו כנראה הסיבה לקשר העמוק שבין משורר עברי עכשווי לבין מקורות כה קדומים.
התמורות בשירת יונתן לא היו עניין פתאומי ומפתיע ולא התרחשו ב"קפיצות" בין אופנות משתנות, כי אם בהבשלה איטית ומבוקרת, מתוך צורך עצמי ומתוך קשב לחידושי הפואטיקה בתקופה הנסערת ביותר של השירה הישראלית החדשה. היה זה תהליך מצטבר של ניסיון שירי, המשתכלל והולך מתוך עצמו, ובה בעת נפתח לקלוט השפעות המתאימות לו מבחוץ. בדיעבד, ניכר קו ההתפתחות מקובץ לקובץ כמאבק ממשי על פואטיקה אישית ועצמית.
תמורות אלו חובקות שני תחומים, השלובים זה בזה: מעבר מפרוזודיה מדודה וסגורה אל מבנים פתוחים וגמישים מציין פריקת עול של אסכולה סמכותית ורבת הישגים, וכן סילוק של מעצורים פנימיים. כתוצאה מכך, מתחדשים גם הנושאים ונעשים אישיים יותר. כלומר, ההשתחררות ממסגרות של חריזה ומשקל נותנת חופש גם להבעה ולחשיפה אישית. יש כאן ממש נוסחה: ככל שהשירים חופשיים יותר מבחינה צורנית ופרוזאיים יותר מבחינת הלשון, כך הם גמישים יותר, נכונים יותר להבעות אישיות ולווידויים ליריים.
שירתו של יונתן ספוגה בנופי טבע ארץ ישראליים ומלאים אהבה לאדמה ולמולדת. שירים רבים שלו הם שירי געגועים לארץ, והם נכתבו בתקופות בהן היה בשליחויות שונות בחוץ לארץ.
מקור השראה מרכזי נוסף של יונתן הם המקורות בכלל והתנ"כיים בפרט. גיבורי התנ"ך מככבים ברבים משיריו באופן מתוחכם ומשמשים רובד נוסף של משמעויות לשיר. בשנת 1998 יונתן אף כינס 30 שירים בהשראת המקרא והאגדה בקובץ "שירים על ספר הישר". בין הדמויות המקראיות החביבות על יונתן: איוב, יונה וקהלת. על ספר קהלת אמר: "בי הייתה ואף מתחזקת קרבה רגשית, רוחנית, כמעט אישית אל קהלת, ורבים משירי כתובים בהשראתו". דוגמה מובהקת לשיר כזה היא השיר "קהלת מביט בשולמית":
קֹהֶלֶת מַבִּיט בַּשּׁוּלַמִּית
לְעֵת יַיִן-שֶׁל-עֶרֶב
נַפְשׁוֹ יוֹצֵאת אֵלֶיהָ וְנִבְהֶלֶת
וְיָדוֹ הָעֲיֵפָה מוֹחֶקֶת
שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה מִתּוֹךְ
הַפֶּרֶק הָאַחֲרוֹן שֶׁלּוֹ, קֹהֶלֶת.
הוּא מַבִּיט וּמַבִּיט
נַפְשׁוֹ נִמְלֵאת חֲשֵׁכָה וָטַל
רְסִיסֵי לַיְלָה נוֹצְצִים
בְּעֵינֶיהָ שֶׁל הַשּׁוּלַמִּית
וְקֹהֶלֶת מַבִּיט.
בשירתו של נתן יונתן תופס השכול מקום נכבד, ועשרות משיריו הוקדשו לבנו ליאור ולחברים ומכרים נוספים שנפלו במלחמות השונות. בין השאר כתב בשיר "גל אחרון":
...וַאֲנִי בְּכָל כּוֹחִי נֶאֱחָז
בְּפֵרוּר זִכָּרוֹן
מְכַוֵּן אֶת הַלֵּב לַמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ רְאִיתִיהוּ עוֹזֵב
בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
הָעֶצֶב שֶׁהָיָה בְּעֵינָיו
מַפְנֶה אֵלַי אֶת גַּבּוֹ
עוֹלֶה עַל רִכְבּוֹ
עוֹזֵב אֶת הַבְּלָמִים
וְהַכְּלִמָּה שׁוֹבֶרֶת אוֹתִי
לְעוֹלָמִים.
או בשיר "איש מביט בבנו":
אִישׁ מַבִּיט בִּבְנוֹ
וְרוֹאֶה בְּעֵינוֹ אֶת מָה שֶׁהָיָה
וּמָה שֶׁהִנּוֹ וּמָה שֶׁיִּהְיֶה כְּשֶׁהוּא
עַצְמוֹ כְּבָר אֵינוֹ
וְכָל הַמַּרְאֵה הַזֶּה אֵיךְ כָּבָה
כְּמוֹ בְּמַכַּת-רַעַם
וּמִי יָמֹד אֶת יְגוֹנוֹ
אִם הוּא כְּשֹׁרֶשׁ עֵץ
אוֹ הוּא כַּאֲמִירוֹ
...
וְרַק אָב וּבְנוֹ הוֹלְכִים
שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו
וְלֹא אֵשׁ וְלֹא עֵצִים
וְלֹא שֶׂה וְלֹא שׁוֹפָר
וְלֹא הָיְתָה עוֹד כָּאַהֲבָה הַהִיא
עַל עָפָר.
רבים מייחסים[דרוש מקור: חמקמילים] בטעות[דרושה הבהרה] שירים אחדים של יונתן לנושא האובדן, אף שנכתבו לפני האסון, במידה מסוימת של חוש נבואי, כפי שהגדיר זאת יונתן בעצמו. כך, למשל, "עוד שיר על אבשלום" הכתוב כהספד של אב על בנו, נכתב שלוש שנים לפני המלחמה, והשיר "יש פרחים" נכתב כשנתיים לפניה. השיר המולחן "זמר לבני" שהולחן והוקלט על ידי שלמה ארצי לאחר נפילת הבן, נכתב כשהיה ליאור רק בן 3. שיר נוסף המיוחס בטעות לשכול הוא "החול יזכור" המדבר על אובדן "הנעורים שבאו פתע אל סופם" ולא על אובדן החיים (כך העיד המשורר עצמו בראיון רדיופוני). כך גם השיר "נאסף תשרי", שפורסם בעיתון דבר כבר בספטמבר 1972.[10] השיר "שני אלונים" מוקדש כיום לליאור יונתן ולחברו אמנון שפירא,[11] שנפגע אף הוא בתחילת המלחמה ונפטר כשבועיים לאחר מכן, אך למעשה פורסם בעיתון "משמר לילדים" כבר ב-9.12.1958.
לאחר נתן אלתרמן וחיים נחמן ביאליק, נתן יונתן הוא המשורר המולחן ביותר בזמר העברי. קרוב למאתיים שירים שלו זכו ללחנים, חלקם לכמה לחנים שונים. כמה משיריו הפופולריים זכו אף לעשרות ביצועים של זמרים והרכבים שונים (על פי אקו"ם: "אניטה וחואן" זכה לכ-80 ביצועים, "חופים" - לכ-50).
מן הראוי לבצע הפרדה בין שתי חטיבות של שירים מולחנים של נתן יונתן:
המלחין הבולט ביותר בשיתוף הפעולה שלו עם נתן יונתן הוא חברו נחום היימן, שהלחין עשרות שירים שלו. בין הלחנים המוכרים של היימן למילות יונתן: "אניטה וחואן" (שנקרא במקור "רומנסה" או "שיר אהבה ישן"), "חופים הם לפעמים", "החול יזכור", "שירים עד כאן" ועוד.
גידי קורן הלחין אף הוא שירים רבים למילות יונתן, ובהם: "כמו בלדה" ("אם זר קוצים כואב"), "אם העולם", "שני אלונים", "בסוף הדרך" ועוד. להקת "האחים והאחיות", שהקים קורן ב-1971, הוציאה אלבום משיריו של יונתן, קיימה שיתוף פעולה הדוק איתו לאורך השנים והקליטה שירים נוספים שלו במהלך שנות פעילותה. בשנת 2004 התאחדה הלהקה ובהופעותיה חלק נכבד הוקדש לשיריו.
שלמה ארצי הלחין כמה שירים של יונתן, לאחר שנפגשו בתחילת שנות ה-70 וארצי קיבל מיונתן ספר שירים שלו. בין השאר הלחין את "הרדופים ליד החוף", "זמר לבני", "האיש ההוא", "רק עלה" ועוד. שירו "האיש ההוא" הפך להמנון אחרי רצח יצחק רבין. יונתן כתב את השיר כבלדה אוטוביוגרפית על עצמו, על חייו ומותו, מעל שלושים שנה קודם לכן, והוא שויך לאורך השנים על ידי הציבור והתקשורת לדמויות מרכזיות שהלכו לעולמן, כגון יצחק שדה ויגאל אלון. לאחר רצח רבין, הקדיש אותו נתן לראש הממשלה המנוח, שהיה מכר קרוב שלו ובן דורו.
גם סשה ארגוב הלחין כמה משיריו של יונתן, ובהם "אל הנירים האפורים", "מילים", "שיר ארץ", "שיר אהבה" ועוד. נתן יונתן זכה, כאמור, לחיבתם של מלחינים רבים נוספים, בהם ידועים כמו צביקה פיק ("השנים שחלפו", "נאסף תשרי", שנכתב על ידי יונתן על פי שירו של שמואל הנגיד, שנפתח במילים "מת אב ומת אלול"), מוני אמריליו ("יש פרחים", "לכל אחד ירושלים"), יאיר רוזנבלום ("היה לנו הכל") אך גם צעירים כמו מיקה קרני ("כל קיץ") ורמי גורן ("צלילי קסטה רחוקים" המוכר כ"פלורידה").
בשנת 2020 שירו של יונתן "כל גל" הולחן לראשונה על ידי רמי קלינשטיין ויצא לאור בביצוע הזמר טל סונדק במסגרת אלבומו "שירתם".
בין הזמרים שהרבו לבצע משיריו: חוה אלברשטיין, חני ליבנה, רונית אופיר, יזהר כהן ושלמה ארצי.
פרופ' יגאל שוורץ אמר על שירי יונתן:
בניגוד לאהדת הקהל הרחב, המלחינים והזמרים ובמידה רבה גם התקשורת, לא זכה יונתן להכרת הממסד האקדמי והביקורת הספרותית. בכל הנוגע לאקדמיה, החוגים לספרות והמבקרים - שירתו לא קנתה לה מעמד גבוה במיוחד, לא נלמדה באוניברסיטאות ובבתי הספר ולא זכתה להתייחסות מיוחדת במדורי הספרות. בנוסף לכך, לדעת רבים היה ראוי יונתן לפרס ישראל אף כי לא זכה בו.
לאורך השנים תמיד הפרידו אותו גם ממשוררים בני דורו ואלה הקרובים אליו בתפיסותיהם ובשירתם. האקדמיה מעולם לא הכירה בו כממשיך דור אלתרמן-שלונסקי-גולדברג או כשייך לאסכולת זך-עמיחי-רביקוביץ-פגיס.
יונתן אכן לא יצר מהפכה בזירת השירה כשלונסקי, לא כתב כתיבה פוליטית כאלתרמן ולא מרד בדור הקודם לו כזך. שירתו הייתה מגוונת ולא היה ניתן לקטלג אותה תחת אסכולה, כפי שהיה ניתן עבור שירת זך או אלתרמן.
גם נסיבות שונות הקשורות למסלול היצירה שלו, שחלקן הן יד המקרה וחלקן נובעות מאופיו האישי - אפשר שיש להן חלק בעניין זה. כך, למשל, ניתן לומר ש"החמיץ" את המהפכה הפואטית של "חבורת לקראת" (או שאולי מלכתחילה אופיו לא זימן אותו לכך) ובעצם לקח לו זמן רב יותר מלבני דורו להתנתק מאסכולת הכתיבה השלונסקאית ולהתחיל לפתח את הקו הפואטי האישי שלו.
כך, בעוד ספרי השירים הראשונים של חבורת "לקראת": משה דור, דוד אבידן, משה בן-שאול, אריה סיון, יהודה עמיחי ונתן זך - שהחלו להנהיג סגנון חדש - פורסמו בשנת 1955 (חבורת "לקראת" התגבשה בשנים 54–1952) והמתקפה הידועה של זך על אלתרמן התרחשה ב-1960, הספר הראשון של יונתן שהחל לנטוש את הקו השלונסקאי היה "שירים לאורך החוף" ב-1962 שכלל עדיין ערבוביה של שירים "ישנים" מול "חדשים".
אולם לאוהבי שירתו של יונתן לא הייתה סיבה להצר על כך. יש הטוענים ש"פיגור" זה מנע ממנו את פרס ישראל המיוחל, אולם דווקא התפתחות איטית, לא מתוקשרת, נטולת מרפקים זו, היא שאפשרה את צמיחת הקו הייחודי והאישי שלו, שמתיישב עם אישיותו.
לבטים פואטיים אלה מצאו לעצמם ביטוי, כצפוי, גם בשירים עצמם. כך, במעין תגובה-עצמית לשיר "החורף חורש את הים" מספרו הראשון ("שבילי עפר", 1951), פרסם יונתן בספרו "שירים לאורך החוף" מ-62 את השיר "שוב החורף חורש את הים". השיר הראשון כתוב בנוסח שלונסקאי מובהק, הן מבחינה צורנית - חמישה בתים מרובעים (שניים מהם בפיצול שורות) עם הקסמטר אנפסטי וחריזה מסורגת, חרוזים מודרניסטיים עשירים (כגון: לשמיים/חכמה היא) והן מבחינה תוכנית: שיר מז'ורי המתייחס לגיבורי המיתולוגיה היוונית ולחולשה האנושית, וכולל משפטים קודרים בנוסח "כמו אחרית הימים, וכאז, משחירות אוניות על המים" שאינם אופייניים ליונתן המאוחר. בתשובה לשיר זה, כאמור, כותב יונתן את "שוב החורף חורש את הים", שיר מאוד שונה, הן פורמלית הן תמטית, העוסק בעצם במהפכה השירית שיונתן מרגיש כמו נקלע אליה בלית ברירה:
שׁוּב הַחֹרֶף חוֹרֵשׁ אֶת הַיָּם
לֹא שָׁכַחְנוּ כָּל מָה שֶׁהָיָה
אַךְ נַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְשׁוֹרֵר.
אִם נוּכַל כַּמּוּבָן אִם נוּכַל
בֵּינְתַיִם דְּבַר-מָה פֹּה עָבַר
וְשָׁרִים כָּאן בְּאֹפֶן אַחֵר...
יש הטוענים כי גם לפופולריות הרבה לה זכו שירי הלחן של יונתן - תחילה המילים שחיבר ללחנים רוסיים ולאחר מכן שירי הספר שלו שהולחנו - יש חלק בסיווגו על ידי האקדמיה כ"פזמונאי" שלא ראוי ליחס של משורר. תרמה לכך גם פתיחותו האישית למלחינים ולהלחנה, והנכונות שלו אפילו לבצע שינויים מינוריים בשיריו על מנת שיוכלו להיות מולחנים. כך למשל נמצא חילופי גרסאות בשיר "חופים" בין גרסת הספר המקורית לבין גרסה המולחנת והמושרת בפי כל, אותה ערך יונתן תוך כדי עבודה עם חברו המלחין נחום היימן, על מנת לאפשר חיבור בין השיר המוכן לבין מנגינה מוכנה שהביא היימן:
מקור:
חוֹפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעֲגוּעִים לְנַחַל שֶׁאָהַב.
יֵשׁ בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁלָּנוּ נַחֲלֵי אַכְזָב;
רָאִיתִי פַּעַם חוֹף
שֶׁעֲזָבוֹ הַנַּחַל וּשְׁכֵחוֹ
וְהוּא נִשְׁאַר עִם לֵב שָׁבוּר שֶׁל אֲבָנִים וְחוֹל.
גַּם הָאָדָם יָכוֹל
שֶׁיִּשָּׁאֵר נָטוּשׁ וּבְלִי כּוֹחוֹת
כְּמוֹ הַחוֹף.
מולחן:
חוֹפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעֲגוּעִים לְנַחַל.
רָאִיתִי פַּעַם חוֹף שֶׁנַּחַל עֲזָבוֹ
עִם לֵב שָׁבוּר שֶׁל חוֹל וָאֶבֶן.
וְהָאָדָם, וְהָאָדָם הוּא לִפְעָמִים גַּם כֵּן יָכוֹל
לְהִשָּׁאֵר נָטוּשׁ וּבְלִי כּוֹחוֹת
מַמָּשׁ כְּמוֹ חוֹף.
לא ברור מדוע לא זכה יונתן לאותה הפרדה לגיטימית בין פזמונים לבין שירים לה זכה למשל אלתרמן, שכתב כידוע מאות פזמונים במהלך הקריירה שלו (בעיקר לתיאטראות הסאטיריים השונים) ובכל זאת לא הוטל ספק בהיותו משורר לירי לכל דבר. במקרה של יונתן, מעריציו טוענים כי האקדמיה פסלה אותו באופן גורף, מבלי להתאמץ אפילו להכיר את שירתו המאוחרת, הקאנונית, השונה בתכלית משיריו המוקדמים, המולחנים. חלק מהמבקרים הבינו את טעותם רק לאחר מותו, והכו על חטא. מנחם בן התבטא ב"מעריב":
לאחר מותו של יונתן נוסדו שני פרסים ספרותיים על שמו. האחד, מוענק מטעם אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם בתחום השירה. השני, מטעם מרכז ההדרכה לספריות בישראל ובשיתוף עמותה שהוקמה לשימור מורשתו של המשורר, הוענק לראשונה בשנת 2009 למשורר ליאור שטרנברג.
זכויות היוצרים על יצירתו של יונתן הופקדה בידי אלמנתו, נילי כרמל יונתן ובינה לבין גורמים שונים העוסקים ביצירתו התגלעו מחלוקות קשות. בין השאר משום שבספר שיצא אחרי מותו היא שינתה את מילותיהם של חלק מהשירים.[14]
בשנת 2024 הוקרן בפסטיבל דוקאביב הסרט 'נתן יונתן - אם העולם הזה הוא ים' שביים ארי דוידוביץ'.[15]
אתר האינטרנט הרשמי של נתן יונתן
נתן יונתן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
נתן יונתן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
האזנה לשירי נתן יונתן, באתר זמרשת
רונן טל, זיו יונתן: "כל שנה, בארבע ועשר דקות, אני חוטף את הצרור מחדש", באתר הארץ, 24 בספטמבר 2023
גילי איזיקוביץ, "אם העולם היה ים" מציגה תמונה חלקית של חיי המשורר, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2024
זיו יונתן, פרק מהספר 'במקום פרידה', באתר הארץ, 22 באוגוסט 2023
| הקודם: אבנר טריינין, אברהם ב. יהושע |
פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם ט. כרמי, פנחס שדה 1990 |
הבא: ס. יזהר |
LIMS forum content by LIMS forum members is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License. Based on a work at www.limsforum.com.
