Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
נרגילה היא מתקן המשמש לעישון טבק במקור, אך מסוגל גם לשמש לעישון של מריחואנה, אופיאטים או סמים אחרים. יש שסבורים כי מקורה של הנרגילה בהודו (מקור השם נרגילה במלה הינדואית "נריאל נכילה", או המילה הפרסית "נרגיל" שפירושה אגוז קוקוס). אחרים סבורים כי מקור הנרגילה בבני שבט הקלאהרי במזרח אפריקה, שנהגו לעשן צמחי קנאביס באמצעות מכלי מים. עישון הנרגילה מקובל מאוד במזרח התיכון.
החומרים המשמשים לעישון בנרגילה חייבים להיות רטובים או לחים, לכן מעורבב בדרך כלל טבק לנרגילה עם פירות מיובשים למחצה. התוספות לטבק מעניקות לנרגילה את ייחודה, שכן כאשר מעשנים אותה חשים בטעם התוספת. קיימות תערובות טבק במגוון טעמים, כגון תפוח, בננה, תות שדה, דובדבן, ורדים, מנטה, אבטיח ועוד. לעיתים אף משתמשים בנרגילה לעישון חומר שכלל אינו מכיל טבק, והוא עשוי רק מתמציות פירות שונים.
הנרגילה מחולקת לשלושה חלקים: ראש, גוף וכד. מצידו העליון של הגוף מחובר הראש ומצידו התחתון הכד. מהגוף יוצא צינור המשמש לשאיפת העשן. ברוב הנרגילות שניתן למצוא בישראל כלול גם השפץ (סוג של מלקחיים המשמשים להדלקת וסידור הגחלים). בנרגילה הטבק מופרד מהגחל בעזרת נייר אלומיניום (נייר כסף) מחורר כדי לעכב את השריפה, כאשר הטבק נשרף בהדרגה מחום הגחל. בתהליך הפתיחה מגיע הגחל לטמפרטורה גבוהה מאוד כאשר המעשן שואף את העשן לריאותיו במטרה לחמם את הטבק, כך שיוצא עשן רב.
כאשר שואפים אוויר מן הצינור, נוצר ואקום בתוך הכד. אז נשאב לתוך הכד אוויר דרך הראש ודרך הטבק החם. העשן עובר דרך המים שבכד הנרגילה. לפעמים מוסיפים לכד אלכוהול או חומרים אחרים (כמו סירופ, משקה מוגז או חלב), על מנת לקבל תחושות אחרות.
באזורים שונים מקובלות נרגילות בצורות שונות וכן טבק מסוגים שונים. במצרים הנרגילה בעלת מכל הזכוכית מכונה "שישה" ומקובל לעשן בה טבק 'ממותק' (מעסל) בטעמי פירות. עוד מקובל במצרים לעשן בנרגילה שגופה נחושת או פליז וצווארה עץ, והיא מכונה "צ'וזה". לנרגילה מסוג זה אין מחברים צינור אלא קנה חלול ומקובל לעשן בה טבק עם חשיש. סוג טבק המקובל באסיה הוא טבק "עג'מי" שהוא טבק ללא תוספת טעם אותו מרטיבים מעט ועליו מניחים גחל. משמעות השם "עג'מי" (عجمي) היא "שאינו ערבי", והכוונה בכך היא בדרך כלל לפרסי, ואכן הטבק העג'מי מיוצר בפרס. בקשמיר בנוי צוואר הנרגילה כולו מקנים (במבוק) והוא מכונה "נרגילה" בעוד שמכל המים עשוי שם מחומר או מנחושת והוא מכונה "הכלי-בבלי".
ערך מורחב – נזקים בריאותיים של עישון טבקמחקר מצא שבמהלך עישון נרגילה ניתן לעשן כמויות עשן המקבילות או גדולות לזו בסיגריות[1]. מכיוון שהמים מסננים את העשן, ומכיוון שעשן הטבק נושא על פי רוב ריח של פירות, מתקבלת אצל רבים התחושה שהעישון לא מזיק. אך בנרגילה לא רק ששואפים את העשן, שואפים אותו הרבה יותר זמן מסיגריה ונפח השאיפות גדול יותר: הלחות מאפשרת למעשנים להגביר את עצמת שאיפתם, מכיוון שמוקטן גירוי דרכי הנשימה. ככל שהנרגילה קטנה יותר, קטנה כמות המים והחומר הנשאף לריאות מרוכז יותר ולכן גורם נזק רב יותר[2]. כמו כן, בעישון נרגילה משך זמן העישון גדול בהרבה מזה של סיגריה שלוקח דקות ספורות.
רמת התרכובת הרעילה פחמן חד-חמצני אצל מעשני נרגילה דומה לזו אצל מעשני סיגריות, ובמקרים מסוימים גבוהה יותר, עד לפי שלושה[3][4][5]. מקורה בפחם המשמש בנרגילה.
תערובת העישון, אשר אינה נתונה תחת פיקוח, מכילה חומרים מסרטנים כגון זפת, ארסן, בנזופירן, כרום ועופרת. חומרים אלה גורמים לסרטן הריאה, החניכים, השפתיים ושלפוחית השתן[6]. המים בנרגילה אינם מנקים את העשן כמו שטוענים, והם יכולים לגרום לבצקות בריאות.
שיתוף הנרגילה בין מעשנים עשוי לגרום להדבקה במחלות שונות: הרפס השפתיים, שחפת, דלקת הסימפונות (ברונכיטיס) ומחלת הנשיקה דרך הפה, ואקזמה ומחלות עור שונות ביד. ניתן להתגונן מהדבקה באמצעות שימוש בפיות חד פעמיות המחולקות בסלוני נרגילות. ארגון הבריאות העולמי קובע כי עישון נרגילה מגדיל את הסיכון לסיבוכים במהלך היריון[7].
חוקרים אחרים הביעו התנגדות לשיטות בהן נוהלו מחקרים אלו, בולט בהם הוא קאמל צ'אוצ'י, המחבר של חיבורים מוקדמים מקיפים על הנושא. חיסרון בולט במחקרים הוא שאלו לא התייחסו למשך ותדירות העישון, ולשימוש מקביל או קודם בסיגריות[8][9].
LIMS forum content by LIMS forum members is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License. Based on a work at www.limsforum.com.
