Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
 | |
| גלרון בטקס לזכר יצחק רבין, 1996 | |
| לידה |
21 במרץ 1951 (בת 73)  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1970 |
| עיסוק | זמרת |
| סוגה |
רוק ג'אז זמר עברי פופ |
| שפה מועדפת |
עברית |
| חברת תקליטים |
הליקון ליטראטון CBS ישראל NMC התו השמיני |
| בן או בת זוג |
רפי רשף |
| מספר צאצאים |
3 |
  | |
נורית גלרון (רשף) (נולדה ב־21 במרץ 1951) היא זמרת, פזמונאית ושחקנית ישראלית.
גלרון נולדה בשם נורית קְלימְבּוּרְד ולה אחות אחת גדולה ממנה. אמה, לאה סיטין, פרשה מהבמה אחרי שהייתה זמרת בלהקת הבריגדה היהודית "מעין זה",[1] שהקים הבמאי אליהו גולדנברג. אביה, משה, היה קופאי שהיה בעברו חייל בצבא אנדרס, ולאחר ששכל בשואה אישה וילד העדיף, כמו יהודים רבים אחרים, לערוק מהצבא ולהגיע לארץ ישראל כעולה בלתי־לגאלי. גדלה בשכונת נווה עמל בהרצליה. הייתה חניכת תנועת המחנות העולים.
גלרון החלה את הקריירה המקצועית שלה בעת שירותה בצבא. ב־1970 התגייסה גלרון לצוות הווי גולני. לדבריה "לא ידעתי שאני רוצה להיות זמרת, אבל היה לי נוח להיות כזו כדי שארוויח כסף ללימודי קולנוע ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב".[1] בצוות ההווי ביצעה את הסולו הראשון שלה, בשיר "הלוך וחטוף". על תחילת דרכה המוזיקלית סיפרה לימים שכאשר הגיעה לאודישן בתיאטרון לנוער של אורנה פורת, החליטה לפתע לבצע את שירם של יעקב אורלנד ומרדכי זעירא "שלכת" ("עמוק, עמוק העצב בעיניים"),[2] שאת גרסתו המקורית שרה אמה בלהקת הבריגדה (שבה היה זעירא חבר),[3] והייתה זו חוויה רבת־עוצמה שהשפיעה עליה[4] (בגרסה שהקליטה, שהוקלטה בביצוע חי, נפלו טעויות במילים מפני ששרה את הגרסה ששרה לה אימה בילדותה[1]).
לאחר שחרורה מהצבא למדה תיאטרון וקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בעזרת מלגה, והתפרנסה מזמרה בהצגות התיאטרון לנוער.[5] באותם ימים החלה להופיע במועדונים קטנים. נעים רג'ואן, אמרגנה של קלימבורד ושל עליזה עזיקרי, שלפני הופעותיה שרה נורית כזמרת חימום, הציע לה להחליף את שם משפחתה ל"גיל־רון", והיא בחרה ב"גלרון".
בשנת 1973 החלה גלרון להופיע בשיתוף המלחינה יעל גרמן, שאותה פגשה באסמאעיליה כאחת מארבע סטודנטיות שהתנדבו להופיע לפני חיילים במלחמת יום הכיפורים.[1] אחת ההופעות, שארגנה גרמן, הייתה בפני רכזי תרבות של קיבוצים בגבעת חביבה. היא הובילה להזמנת יותר משלושים הופעות, בקיבוצים וגם במועדונים, שאותן הפיק אשר ביטנסקי.[1] בסוף 1973 הופיעה גלרון עם ליאור ייני בערב שירי מיקיס תאודוראקיס שתרגמה לעברית אביבה אורשלום. עוד השתתפו במופע עוזי חיטמן, יונית שוהם ונגה שלם.[6]
בשנת 1976 השתתפה באלבום שהוקדש לשיריה של לאה גולדברג עם השיר "אולי מחר", בלחן של גרמן. באותה השנה השתתפה גלרון בתוכנית רדיו בגלי צה"ל שהוקדשה לגילוי כישרונות צעירים, לצידם של יהודית רביץ ואורי רווח, עם דובי לנץ, הופעה שקידמה את הקריירה המקצועית שלה.
בדצמבר 1977 השתתפה בפסטיבל שירי הילדים מספר 8 עם השיר "הלילות הקסומים" (מילים: עדה נסטוביץ', לחן ועיבוד: אילן וירצברג).
אלבום הסולו הראשון שלה, שנקרא בפשטות "נורית גלרון" (וזכה ברבות הימים לכינוי "התקליט הסגול"), יצא ב־19 ביוני 1978 בהוצאת חברת התקליטים ישראדיסק וזכה לביקורות משבחות. על אף ריבוי היוצרים ששיתפו איתה פעולה בכל אחד מ־11 השירים, מתקיימת אחידות מלאה באלבום המתבטאת במלנכוליה מינימליסטית. בין היוצרים החתומים על השירים ניתן למצוא את השמות המובילים במוזיקה הישראלית של סוף שנות ה־70, ובהם אילן וירצברג, מתי כספי, שם טוב לוי, יוני רכטר ודויד ברוזה. בין השירים הבולטים באלבום, שחלקם הפכו לנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית: "כמעט" (יונתן רטוש/יגאל גורדון), "שלכת" (יעקב אורלנד/מרדכי זעירא), "מה יהיה בסופנו" (לאה גולדברג/אשר ביטנסקי), "אהובתי שלי לבנת צוואר" (יעקב שבתאי/סשה ארגוב), "אולי מחר" (לאה גולדברג/יעל גרמן), וכן "הלילות הקסומים", שנחשב כחריג לעומת שאר שירי האלבום, שאת רובם כתבו משוררים.
בראיונות איתה באותה תקופה הדגישה גלרון שהיא אינה זמרת ג'אז, למרות הדמיון החיצוני והקולי לזמרת קליאו ליין. באותה שנה השתתפה בפסטיבל הזמר החסידי עם השיר "ברכי נפשי". בדצמבר 1978 השתתפה בפעם השנייה ברציפות בפסטיבל שירי הילדים מספר 9 עם השיר "כובע עשוי שמים" (מילים: נורית זרחי, לחן ועיבוד: אילן וירצברג).
אלבומה השני, "נורית גלרון בהופעה חיה", שיצא בשנת 1979 בחב' ליטראטון, היה אלבום ג'אז, שהוקלט חי עם קהל באולפני טריטון 31.5.79 על ידי טומי פרידמן עם מיטב נגני הסוגה באותה תקופה, בניצוחו של רמי לוין. האלבום כלל שבעה קטעים: קוליים, ארוכים ומתורגמים, אינסטרומנטליים, ביצוע ל"לך למדבר" וביצוע לשיר "יום אחרון" של אברהם שלונסקי, ללחן של מאיר אריאל ושלום חנוך. כמהלך שיווקי ייחודי צורף לאלבום בזמנו גם פוסטר קטן של גלרון.
בסוף 1979 זכה להצלחה במצעדי הפזמונים שירה "בודדים אומרים", שעסק במוות. את השיר הקשה כתב אברהם בן יצחק והלחין ועיבד יאיר רוזנבלום. רשת ג' הזמינה אותו במיוחד למצעד הפזמונים השנתי של תשל"ט.
ב־29 במרץ 1980 השתתפה גלרון בפסטיבל הזמר והפזמון לשנת תש"ם, בו ביצעה עם אילן וירצברג ושמעון גלבץ את השיר "זה לא זה", שהלחין וירצברג למילותיה של יונה וולך. על אף שהשיר זכה במקום השביעי, הוא זכה להצלחה יחסית במצעדי הפזמונים. באותה שנה, השתתפה בערב שירי משוררים של גל"צ בו ביצעה את השיר "יש לי סימפטיה" שהלחין שלמה גרוניך למילותיו של מאיר ויזלטיר.
לאחר השתתפותה בערב מחווה למשורר נתן זך, הוציאה גלרון בסוף שנת 1981 אלבום שלם משיריו בשם "שירים באמצע הלילה". באלבום זה נכללו שירים שהפכו ללהיטים (וגם כאלה שגלרון לא הקליטה במקור והפכו ללהיטים בביצועה) כמו "כי האדם עץ השדה" (שהפך לשיר זיכרון ידוע), "כולנו זקוקים לחסד", "כשצלצלת רעד קולך", "עם חשיכה", "עד מחר" ו"כמעט טוב". בין מלחיני השירים באלבום היו שלום חנוך, חנן יובל, יוני רכטר, מתי כספי ואילן וירצברג. הקשר עם זך המשיך גם הלאה, והיא הקליטה שירים נוספים שלו באלבומיה הבאים. גם הקשר עם וירצברג המשיך באלבומים נוספים. עוד באותה שנה השתתפה בפסטיגל הראשון, שהתקיים בחיפה, עם השיר "מה חשב תפוח תפוח הזהב" (מילים: דליה רביקוביץ', לחן ועיבוד: אילן וירצברג).
בסוף 1982 הוציאה את האלבום "סימפטיה", בו בלטו השירים: "יש לי סימפטיה", "זה לא זה", "אני אשתגע" ושירה של נעמי שמר "עצוב למות באמצע התמוז". באותה שנה נערך ערב הוקרה למלחין משה וילנסקי שנקרא זר כלניות למשה וילנסקי (ויצא כאלבום לאחר מכן). גלרון שרה במופע את השיר "בלדה לאשה" (מילים: תרצה אתר) (שגם הופיע באלבום "סימפטיה"). בדצמבר אותה שנה השתתפה בשירוויזיון מספר 4 עם השיר "מחבואים" (מילים: דודו ויזר, לחן ועיבוד: אילן וירצברג).
באפריל 1983 הוציאה את האלבום "אני ראיתי יופי" בו ביצעה, בעיבודיו של משה לוי, את השירים "סוס מעץ" (חדוה הרכבי/נחום היימן) ו"ילדות נשכחת" (יעקב גלעד/יהודית רביץ). האלבום הוקלט בלונדון, שם חי באותה תקופה נחום היימן, החתום על רוב הלחנים. שיר נוסף שבלט מהאלבום והיה לשיר זיכרון כואב הוא "עצי התאנה" (רחל שפירא/שפי ישי). באותה שנה בעקבות רצח אמיל גרינצוויג פעיל "שלום עכשיו" בהפגנת "שלום עכשיו" בירושלים, הקליטה גלרון לזכרו את השיר "אמיל", שכתב חיים חפר והלחין רפי קדישזון. על אף הצלחתו היחסית של השיר, הוא לא הופיע בשום אלבום אולפן של גלרון.
אלבומה הבא של גלרון, "נגיעה אחת רכה", יצא באפריל 1984. יוני רכטר, שם טוב לוי, יזהר אשדות אבנר קנר וקובי רכט התחלקו בעיבודי השירים. בין שירי האלבום בלטו שיר הנושא (שכתב עלי מוהר ויועד במקור לאלבומו של גידי גוב "40:06", אך הוא הועבר לגלרון משום שגוב לא התחבר אליו והיא שרה אותו בשינויים קלים בטקסט), "השיר שהוא שר לי בגשם" (מילים: יענקל'ה רוטבליט, לחן: שמוליק קראוס, עם נגינת גיטרה של יצחק קלפטר). "למדני את השיר הפשוט" שכתבה רחל שפירא והלחין רמי בר דוד (נכתב בהשראת המשורר מני לייב) "השיר על הארץ" ("בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ...") שכתב יהושע סובול והלחין יוני רכטר למחזה החברתי קריזה, שם הוא בוצע לראשונה בידי גלרון, שלמדה משחק והשתתפה במספר הצגות, בהן גם "קשר אייר" של יהונתן גפן, שם נכללו שירים כגון "קשר אייר", "כמו קוצים היינו" והשירים הקברטיים "שיר האלמנה" ו"שיר הזונה", שנפסל לשידור כי תוכנו היה שיחה של זונה עם עצמה. באותה שנה היא שיחקה בסרט "מגש הכסף" לצד גידי גוב. בדצמבר אותה שנה, השתתפה בפסטיבל שירי הילדים מספר 15 עם השיר "לבד בקרנבל" (מילים: יעקב גלעד, לחן: יהודה פוליקר, עיבוד: אורי קריב). אף על פי שהשיר לא הגיע למקום גבוה בתחרות, הוא זכה אחר כך להצלחה רבה.
אלבומה הבא, "משהו בלבבה", יצא בספטמבר 1986 והיה בעל גוון יותר רוקיסטי, עם הפקה והלחנה של אילן וירצברג ואלונה טוראל ושירים כגון "אתה הרי יודע", שירה הראשון למילותיה שלה, "זה הגשם" של יונה וולך, "נפרדנו כך" ("שיר אהב"ה") של לאה גולדברג בלחן של מירון מינסטר, "בגובה שווה" ("שקר הקשר"), שזהו שיר נוסף שאת מילותיו כתבה, ושיר הנושא שאותו כתב נתן זך, שנקרא במקור "שיר אהבה". בדצמבר אותה שנה השתתפה בפסטיבל שירי הילדים מספר 17 עם השיר "מגירת החלומות" (מילים: מיכל סנונית, לחן: מירון מינסטר, עיבוד: אילן וירצברג).
בשנת 1988 יצאה גלרון למופע משותף עם יהודית רביץ[7], ובמרץ אותה שנה הוציאה את תקליט הילדים "ציפור הנפש" עם יוסי בנאי, שהתבסס על ספרה של מיכל סנונית "ציפור הנפש"[8], מתוכו הצליח השיר "תחת עץ האהבה".
אלבומה הבא של גלרון, "אחרינו המבול", שיצא ביולי 1989, היה בעל גוון של רוק מחוספס. את רוב השירים בו כתבה גלרון בעצמה ללחנים ועיבודים של אילן וירצברג. חלק מהשירים עובדו על ידי אלונה טוראל[9]. בשיר "אחרינו המבול" שכתבה גלרון והלחין ארקדי דוכין, הביעה גלרון לראשונה את דעותיה הפוליטיות־חברתיות על אדישות תושבי ישראל לנוכח האינתיפאדה הראשונה שהתחוללה באותה עת בשטחים. בשיר מופיעה השורה "אל תספר לי על ילדה שאיבדה את עינה", המבוססת על הודא מסעוד בת השנה, ממחנה הפליטים ג'באליה שאיבדה עין מכדור גומי שנורה, לכאורה בשגגה, על ידי חייל ישראלי. הילדה מתוארת גם כ"ילדה שאיבדה את ביתה" ו"ילדה שאיבדה ילדותה". שיר זה נפסל להשמעה בגלי צה"ל וברשות השידור[10], מה שחולל סערה זוטא ודיון על חופש הביטוי,[11] על אף שהשיר מספר על אדישות תל אביב.[12] פרט לשיר הנושא בלטו שירים נוספים כ"כמו שאני כמו שאתה", "ראיתי", ו"ציפורי" ("בליל הולדתי ה־39"), שהלחינה יהודית רביץ למילים של פנחס שדה. רביץ גם ניגנה בשיר בטמבורין.
בשנת 1990 שיחקה גלרון בסרט "דרך הנשר" לצד גידי גוב ואלי דנקר.[13] באותה שנה הוציאה אלבום הופעה בשם "משהו בלבבה", שכלל חלק משירי האלבום המקורי לצד שירים ישנים וחדשים של גלרון. ההוצאה המקורית של האלבום הייתה ב־1988, אך זו יצאה רק על גבי תקליט ויניל, ולמעשה המהדורה מ־1990 היא מהדורת הדיסק.
בשנות התשעים החלה גלרון לעבוד עם יוצרים צעירים נוספים מתחום הרוק, ביניהם אביב גפן, בן ארצי, ארקדי דוכין וערן מיטלמן. באלבום "בתוך הסערות" שיצא בספטמבר 1992, בעיבודו של עופר מאירי, בלטו השירים "אתה פה חסר לי" שכתבו בשבילה אביב ושירה גפן,[14] ו"תעתועי לילה", שכתבה גלרון והלחינה יהודית רביץ. באותה השנה השתתפה גלרון עם ירון לונדון בקלטת הילדים המצליחה "מעשה בחמישה בלונים". היא בלטה שם בשירים "ב־ב־בלון", "בבית של יעל", "הבלון מבולבלון" ו"ריח מתקתק", ארבעתם למילים של רחל שיין ארגמן וללחן של אילן וירצברג.
בשנת 1995 הקליטה את האלבום "קלאסי", המורכב ממוזיקה קלאסית ובשיתוף פעולה עם תזמורת סימפונט רעננה בניצוחו של ירוחם שרובסקי. באלבום הופיעה גרסת כיסוי לשירה של להקת החיפושיות "She's Leaving Home" וגרסה קלאסית לשיר "הציפור שלי", מתוך התקליט "ציפור הנפש".
במרץ 1996 יצא אלבומה "המקום ההוא", שבו הצליחו השירים "מעביר דף" (הידוע גם כ"המיסטיקנים הסינים"), שכתב והלחין שלמה ארצי; "עשה לי את זה חזק", שכתבה שירי ארצי והלחין בן ארצי; "תקרית", שהלחין ארקדי דוכין למילותיו של דוד אבידן; ו"גאון" של אביב גפן. את האלבום הפיק הטכנאי ליאור טבת. למופע שנלווה לאלבום הקליטה גלרון חידוש לשירם של יהונתן גפן וצביקה פיק "אין מדינה לאהבה". ביצוע זה נכלל כבונוס בהוצאות הבאות של הדיסק.
בשנת 1997 יצא אוסף ראשון של גלרון, "אסיף". לאלבום הוקלטו חלק מהשירים מחדש, וכן כמה משיריו הם חלק מהמופע של האלבום "המקום ההוא", ביניהם גרסתה של גלרון ל"אין מדינה לאהבה".
ב־1998 הקליטה עבור פרויקט עבודה עברית גרסת כיסוי לשירה של להקת "פונץ'", "ונדמה שישוב".
בשנת 2000 יצא אלבומה ה־15 של גלרון, "להתראות מתוק", בהפקתו המוזיקלית של אבנר חודורוב. את שני השירים המצליחים ביותר באלבום הלחינה לאה שבת: "אתה הולך לישון מוקדם" ששבת גם כתבה את מילותיו, ושיר הנושא "להתראות מתוק" שכתב מאיר גולדברג. שיר נוסף שהצליח מהאלבום היה דואט של גלרון עם לאה שבת בשם "זה לא קל לוותר".
בשנת 2005 יצא אלבום אוסף שני וכפול, "המיטב", שכשמו הכיל את מיטב להיטיה מכל התקופות.
בשנת 2006 יצא אלבומה ה־17 של גלרון, "מה שהשמים נותנים", שאותו הפיק יזהר אשדות. בין כותבי השירים לאלבום זה נמנים אשדות, מאיר גולדברג, קורין אלאל, שילה פרבר, יצחק קלפטר ורונה קינן. בין שיריו המוכרים היו "אתה משתחרר" שכתבה והלחינה פרבר ו"ספינותיה" שכתב גולדברג והלחין דודי לוי.
בשנת 2008 שיחקה גלרון את דמותה של מיקי רן בסדרה "רביעיית רן" ששודרה ב"יס".
בשנת 2010 יצא אלבומה ה־18, "ואז בא לנו", אלבום נוסף המורכב משירים (חדשים) של נתן זך. בין מלחיני השירים היו בן ארצי, ערן וייץ, שילה פרבר, איה כורם ואילן וירצברג. באלבום זה בלטו השירים "אהבה של שני אנשים" ו"חוזר אחרת". באותה שנה הקליטה גלרון עם המוזיקאי עילי בוטנר את השיר "בוא אלי הלילה", שכתבו גלרון ובוטנר במשותף. השיר נכלל באלבום השירים שלו "עילי בוטנר".
בשנת 2011 העלתה יחד עם המנצח, המלחין והפסנתרן גיל שוחט את המופע "קלאסי וקלאסיקה", שבו ביצעו יצירות קלסיות של מוצרט, באך ועוד מלחינים לצד קלסיקות ישראליות של משה וילנסקי, סשה ארגוב, מאיר ויזלטיר ועוד. המופע תועד על גבי דיסק הופעה חיה, וזו פעם ראשונה מאז שנת 1995 (השנה שבה יצא האלבום "קלאסי") שגלרון מבצעת קטעים קלסיים.
בשנת 2012 הוציאה את השיר "הייתי" לזכרו של עלי מוהר שכתב את המילים.
בינואר 2015 הוציאה לאור שיר ראשון בשם "כמו שמבקשים" מתוך אלבום אולפן שהפיק עופר מאירי. ביוני 2015 יצא השיר השני מתוך האלבום והוא קרוי "יקיצה", את המילים כתבה גלרון בעצמה. ביולי 2015 הוציאה את השיר השלישי "מוכה אהבה". באוגוסט 2015 הוציאה גלרון את הסינגל הרביעי "מי בלבבך" שכתב שגיא הרשקו ללחן של עינן פרל. בדצמבר יצא הסינגל החמישי "ויש". באותה שנה התארחה בספיישל שהוקדש לה בתוכנית "בית ספר למוסיקה".
ביולי 2016 הוציאה את השיר "תלתלים", שכתב והלחין חנן בן ארי.
בינואר 2019 הוציאה את השיר "שוב האש" שכתב גלעד כהנא, הלחין דודו טסה ועיבדו והפיקו מוזיקלית דודו טסה וניר מיימון.
בשנת 2023 השיקה גלרון מופע חדש, בהפקה מוזיקלית של גיא ויהל ובהשתתפות הרכב נגנים, זמרות ונגניות גיטרה. באותה השנה הוציאה שיר חדש בשם "קורא לי לבוא". באותה שנה שיחקה גלרון בסדרה "גוף שלישי" ששודרה בקשת, הצטלמה לסדרה "טיפול לילי" של YES ולסרט "חמצן".
גלרון נשואה לשדרן הרדיו ומגיש הטלוויזיה רפי רשף. הם מתגוררים בשכונת רמת אביב ג' בתל אביב ולהם שלושה ילדים ונכדים.
נורית גלרון, ברשת החברתית פייסבוק
נורית גלרון, באתר ספוטיפיי
נורית גלרון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
נורית גלרון, באתר Yandex.Music (ברוסית)
נורית גלרון, באתר Discogs (באנגלית)
איתי שטרן, נורית גלרון: "אני מרגישה שנאה באוויר, משהו כאן הולך למקום לא טוב", באתר הארץ, 14 במרץ 2018
ביוגרפיה של נורית גלרון, בארכיון האינטרנט (מאתר MOOMA - המוזיקה של ישראל)
LIMS forum content by LIMS forum members is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License. Based on a work at www.limsforum.com.
