Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
לידה |
1530 פראג, ממלכת בוהמיה |
---|---|
פטירה |
מרץ 1612 (בגיל 82 בערך) פוזנן, רפובליקת פולין |
כינוי | בעל הלבושים |
מדינה | פולין |
תקופת הפעילות | ? – מרץ 1612 |
רבותיו | רמ"א, שלמה לוריא, מתתיה בן שלמה דלקרוט |
הרב מרדכי יפה (ה'ר"צ, 1530 לערך[1][2] פראג – ג' באדר ב' ה'שע"ב, מרץ 1612 פוזנא), המכונה "בעל הלבושים" או "בעל הלבוש", היה רב, פוסק ומפרש "השולחן ערוך", מחבר ספרי הלכה יסודיים ומחכמי בוהמיה ופולין.
רבי מרדכי יפה נולד בשנת ה'ר"ץ (1530) בפראג, למשפחה המיוחסת כצאצאי רש"י. אביו, רבי אברהם יפה (ר' אברהם מביהם), היה תלמידו של רבי אברהם בן אביגדור ובהמשך רבה של בוהמיה כולה. רבי מרדכי למד תורה אצל הרב שלמה לוריא (מהרש"ל) ורבי משה איסרליש (הרמ"א) בלובלין ובקרקוב. לאחר נישואיו שב לפראג והקים בה ישיבה, אך בשנת 1561 גורשו היהודים מפראג ומבוהמיה כולה והוא עבר לאיטליה.
באיטליה התגורר רבי מרדכי למעלה מעשר שנים במנטובה ובוונציה, והשתלם במתמטיקה, באסטרונומיה, בפילוסופיה ובמדעים נוספים. המסורת מספרת כי לימודי הקבלה אצל רבי מתתיהו דלקרוט היו בשנות מגוריו באיטליה, וכי התגורר בביתו. באחד הימים ישב רבי מרדכי שקוע בלימודו בבית רבו ולא הבחין כי ילד קטן שניצב לידו בירך על המזון, ולא ענה "אמן" אחר ברכתו. רבו, שביקש להעמידו על חשיבות עניית "אמן", נידה אותו למשך חודש שלם.
בין השנים 1572–1578 שב רבי מרדכי לפולין, והתמנה לרבה של העיר הורודנה במקומו של רבי נתן שפירא שנפטר בשנת 1577. בהורודנה בנה רבי מרדכי בית כנסת מפואר. בעקבות מחלוקת בעיר עבר רבי מרדכי בשנת 1588 ללובלין, ובשנת 1590 לקרמניץ.
בשנת 1592 עזב המהר"ל את רבנות פראג, ורבי מרדכי מילא את מקומו. לאחר ששב המהר"ל לפראג בשנת 1599 התמנה רבי מרדכי לרבה של פוזנא שבפולין, בה כיהן עד יום מותו, ג' באדר ב' ה'שע"ב (1612).
מספריו ניכרת בקיאותו הרבה ושליטתו הרחבה. עסק בפרשנות המקרא, בהלכה, בדרשנות, בפילוסופיה, במדעים ובקבלה. יחסו ללימוד "חכמות חיצוניות" היה חיובי, והוא חלק בעניין זה בתקיפות על רבו המהרש"ל ששלל לימוד זה וראה בו ביטול תורה. רבו בקבלה היה רבי מתתיהו דלקרוט, מחבר ספר "צל העולם", ודרכו כשיטת הקבלה הספרדית הקדם-לוריאנית. בין תלמידיו נמנים רבי יששכר בר איילנבורג, מחבר ספר "באר שבע" ורבי יעקב קופלמן, מחבר הפירוש "אהל יעקב" על ספר העיקרים.
התפרסם בשל סדרת ספריו המונומנטלית "הלבושים" (או: "לבוש מלכות"), עשרה ספרים שכל אחד מהם נושא שם "לבוש ...", על פי פסוק במגילת אסתר: ”וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה” (מגילת אסתר, פרק ח', פסוק ט"ו). עשרת הלבושים הם:
חמשת ספרי ה"לבוש" על ספר "שולחן ערוך" נועדו לבאר את טעמי ההלכות שהובאו בו. ה"לבוש" היה לספר הלכה פופולרי ונפוץ בקרב יהודי אשכנז במשך שנים, אך במשך השנים נדחק הצידה מפני הגהות אחרות שנכתבו על השולחן ערוך. הספר נחשב לספר הלכה יסודי ופוסקי הלכה מסתמכים עליו.
הבחירה בשם "הלבוש" הוסברה על ידי הרב יפה כחלק מראיית התורה כלבוש לאדם. זאת על פי פרשנותו של רבי מאיר, שלפיה הלביש אלוהים את אדם וחוה בגן העדן ב"כותנות אור"[3], כאשר כותנות האור הללו הן דברי התורה[4]. ה"חפץ חיים" בספרו "נדחי ישראל" מביא כי רבי מרדכי כינה את ספריו "לבושים" בשל מעשה שהיה: רבי מרדכי היה יפה תואר, ואחת מנשות האצולה הנוצרית חשקה בו. היא הזמינה אותו לביתה לצורכי עסקים, נעלה אותו בביתה, ודרשה ממנו להיענות לה לדבר עבירה. רבי מרדכי סירב בתוקף, ומאחר שסירבה לשחררו נמלט מביתה דרך פתחי הביוב, ונתלכלכו כל בגדיו. ולכן זכה אחר כך מן השמים לחיבור הלבושים.[5].
האגדה מוסיפה עוד, כי בעקבות המעשה התפלל רבי מרדכי שבמשך עשרה דורות יהיו צאצאיו מכוערים, על מנת שלא יבואו לניסיון בו עמד, וכי בקשתו התמלאה. רבי לוי יצחק בנדר, מזקני חסידי ברסלב, סיפר כי בישיבתו למד תלמיד שהיה יפה תואר, ואילו אביו של התלמיד הזה היה גוץ ומכוער ביותר. כששאלו בני הישיבה את אותו תלמיד כיצד יצא כל כך יפה לאב כה מכוער, סיפר התלמיד שהוא הדור ה-12 לרבי מרדכי יפה, ולכן יצא יפה לאחר שעשרת הדורות שלפניו נולדו מכוערים.
את מבואו ל"לבוש" בחר רבי מרדכי לפתוח במילים "אמר התופר" ("תופר הלבושים")[4]. בהקדמתו הוא מספר כי ביקש בתחילה לחבר ספר שיכלול את כל ההלכות הנובעות מה"טור" ונושא כליו "בית יוסף", אך משבא לאיטליה וביקש להתחיל במלאכה הודפס ספר "שולחן ערוך". מאחר שכן, ביקש רבי מרדכי לחבר ספר שיכלול את שינויי המנהגים של האשכנזים מול ה"שולחן ערוך", אך הקדימו הרמ"א בכך. מאחר שכן, בחר לחבר ספר שיבאר את שורשי וטעמי ההלכות שנפסקו בשולחן ערוך.
לספר ה"לבושים" התחברו מספר פירושים, הידועים שבהם הם "אליה רבה" ו"אליה זוטא", שהתחברו בידי רבי אליה שפירא מפראג, שנולד קרוב ל-40 שנים לאחר פטירת רבי מרדכי יפה. כמו כן, רבי אברהם אזולאי חיבר הגהות לספר.
אחרונים | ||
---|---|---|
חכמי יהדות אשכנז | רבי משה איסרליש (הרמ"א) • רבי שלמה לוריא (המהרש"ל) • רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג) • רבי מרדכי יפה (ה"לבוש") • רבי יהושע פלק כץ (הסמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי הכהן (הש"ך) • רבי העשיל מקראקא • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) • רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (ה"מגן אברהם") • רבי יאיר חיים בכרך (ה"חות יאיר") • רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע") • רבי אריה לייב גינצבורג (ה"שאגת אריה") • רבי נתנאל וייל (בעל "קרבן נתנאל") • רבי יוסף תאומים (ה"פרי מגדים") • רבי יחזקאל לנדא (ה"נודע ביהודה") • הגאון מווילנה • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל "שולחן ערוך הרב") • רבי יהודה לייב מינוביץ' (בעל "שארית יהודה") • רבי אריה לייב הלר (ה"קצות") • רבי אברהם דנציג (ה"חיי אדם") • רבי יעקב לורברבוים (ה"נתיבות המשפט") • רבי עקיבא איגר • רבי משה סופר (ה"חתם סופר") • רבי מנחם מנדל שניאורסון (ה"צמח צדק") • רבי שלמה קלוגר • רבי שלמה גאנצפריד (בעל ה"קיצור שולחן ערוך") • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (בעל "ערוך השולחן") • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים") • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") • רבי משה פיינשטיין • רבי מנחם מנדל שניאורסון ("הרבי מליובאוויטש") | |
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד | רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יוסף קורקוס • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"צ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי (ה"מאמר מרדכי") • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי חיים פלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי") | |
חכמי ארץ ישראל | רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי יוסף קארו (הבית יוסף) • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי אברהם יצחק הכהן קוק • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יהודה לייב הלוי אשלג (בעל הסולם) • הרב יצחק אייזיק הרצוג • הרב צבי פסח פרנק • רבי שלמה זלמן אוירבך • רבי שאול ישראלי • רבי אליעזר יהודה וולדנברג • רבי בן ציון אבא שאול • רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא • רבי מרדכי אליהו • רבי יוסף שלום אלישיב • הרב עובדיה יוסף • רבי שמואל הלוי ואזנר • רבי זלמן נחמיה גולדברג | |
תנאים • אמוראים • סבוראים • גאונים • ראשונים |
פרשני מורה הנבוכים | ||
---|---|---|
מתרגמים | שמואל בן יהודה אבן תיבון • יהודה אלחריזי • מנדל לפין •אהרן מני • יוסף קאפח • מיכאל שורץ • הלל גרשוני | |
פרשנים ראשונים | משה בן שלמה מסלרנו • שם טוב בן יוסף אבן פלקירה • אברהם אבולעפיה • יוסף אבן כספי • משה נרבוני • האפודי • אשר קרשקש • זכריה הרופא • מרדכי כומטינו • שם טוב בן יוסף אבן שם טוב • יצחק אברבנאל • דוד בן יהודה מסר לאון • מרדכי יפה • רבי דוד ברבי יהושע הנגיד | |
פרשנים מהעת החדשה | שלמה מימון • יהודה אבן שמואל • ליאו שטראוס • שלמה אבינר • מפעל משנה תורה | |
תרגומים לשפות אחרות | שלמה מונק (צרפתית) • שלמה פינס, מיכאל פרידלנדר (אנגלית) • אלכסנדר אלטמן (גרמנית) • מיכאל שניידר (רוסית) |