Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
 | |
| הרב מאיר לייבוש ויסר, המלבי"ם | |
| לידה |
7 במרץ 1809 י"ט באדר ה'תקס"ט וולוצ'יסק, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
18 בספטמבר 1879 (בגיל 70) א' בתשרי ה'תר"מ קייב, האימפריה הרוסית |
| כינוי |
"העילוי מווהלין", ה"קמפנר" ("המגיד מקמפן") שם לידה:מאיר לייבוש בן יחיאל מיכאל וייזר |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| מקום פעילות | ורשן, קמפנו בוקרשט בית הכנסת הגדול של בוקרשט, בית הכנסת מלבי"ם, קניגסברג |
| תקופת הפעילות |
? – 18 בספטמבר 1879 |
| השתייכות | יהדות אורתודוקסית |
| תחומי עיסוק | רב, תאולוג, פילוסוף, משורר, מדקדק |
| תפקידים נוספים | הרב הראשי של בוקרשט |
| רבותיו |
הרב לייב מוולוצ'יסק (אביו החורג) הרב משה הלוי הורוויץ מוולוצ'יסק הרב צבי הירש אייכנשטיין הרב שלמה זלמן טיקטין |
| תלמידיו |
הרב אברהם אלימך פישמן הרב נחמן הלר |
| חיבוריו | "ארצות החיים", "ארצות השלום", "אורח חיים", "התורה והמצוה", "מקראי קודש" |
  | |
רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר (המַלְבִּי"ם, גם המגיד מקמפן; י"ט באדר ה'תקס"ט, 7 במרץ 1809 – א' בתשרי ה'תר"מ, 18 בספטמבר 1879) היה רב יליד ווהלין, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים. פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה.
רבי מאיר ליבוש נולד בעיר וולוצ'יסק אשר בווהלין, אוקראינה. למד עברית, תורה וגמרא עם אביו. לאחר שהתייתם עבר לגור בבית אביו החורג, הרב לייב מוולוצ'יסק. כמו כן למד אצל הרב משה הלוי הורביץ בעיר הולדתו. בהגיעו למצוות נשלח להמשך לימודים רבניים לישיבה בוורשה. שם נודע כעילוי, וכונה "העילוי מווהלין". רכש מגיל צעיר לא רק בקיאות בתורה אלא גם בחכמת הנסתר (בגליציה אצל רבי צבי הירש אייכנשטיין, האדמו"ר המפורסם מז'ידצ'וב) ובידע כללי. התחתן בגיל 14 אך השידוך לא היה מוצלח וכעבור שנים אחדות בני הזוג התגרשו.[1] מאוחר יותר, בערך בגיל 27, התחתן שנית וחמיו החדש תמך בו מבחינה כלכלית כדי שיוכל להתפנות ללימוד ולכתיבה. ואכן מלבי"ם התגלה ככותב פורה במיוחד בתחום הספרות התורנית. עוד בשנת 1834 ביקר בכמה קהילות חשובות באירופה – כמו פרסבורג, ברסלאו ואמסטרדם וקיבל מהרבנים שם המלצות על ספרו "ארצות החיים", פירוש לשולחן ערוך, שיצא לאור לאחר מכן בברסלאו בשנת 1837. לפי המלצת מורו ורבו מברסלאו, הרב שלמה זלמן טיקטין (גר'), מונה בשנת 1839 לרב בוורֶשֶׁן (Wreschen, בימינו Września שבמחוז פוזנן), אז בממלכת פרוסיה. שבע שנים לאחר מכן מונה לרב בקמפן (היום קמפנוֹ במערב פולין).
ב־1859, אחרי איחוד הנסיכויות הרומניות, מונה מלבי"ם לרב ראשי ודרשן בבוקרשט, בירת הנסיכות הרומנית המאוחדת. זאת, אחרי שהשלטונות הרוסים לא אישרו את בחירתו כרב ראשי של וילנא, והוא עצמו דחה את ההזמנה לכהן כרבה של קהילת יהודי אוהעל בהונגריה. הודות להילתו כרב גאון בתורה ובלשון הקודש התקבל בהתלהבות בכל שכבות הקהילה היהודית המקומית, החל מהמסורתיים והעדה הספרדית הקטנה, וכלה במודרניים יחסית, ה"סודיטים" (נתיני האימפריה האוסטרית), שציפו ממנו להבנה לחידושים. בבוקרשט נהג מלבי"ם לדרוש דרשות בבית הכנסת הגדול, ובנוסף ייסדו מעריציו בית כנסת על שמו. מיוזמתו הוקמה גם "אגודה להפצת לשון עבר". אולם סגנון מנהיגותו היה סמכותי וקפדני. קנאי לשמירת המסורת, השגיח הרב אישית על משגיחי הכשרות ועל השוחטים ואיים בחרם על כל אלו שהפרו את דרישותיו. לדוגמה, דרש מכמה שוחטים להציג בפניו מדי בוקר את סכיניהם לבקורת. באחת מדרשותיו השווה את תפקיד הרב לזה של הכהנים בבית המקדש. מלבי"ם התעניין מקרוב בתלמודי התורה, קבע סטנדרטים חדשים לרמת הכשרות, דרש דרשות שמשכו המוני מאמינים לבית הכנסת, וארגן סידורי עירוב חדשים בשכונות היהודיות בבוקרשט.
עוד מימי לימודיו בחבל פוזנא (אצל הרב שלמה זלמן טיקטין) התאפיין בצורך להגן על המסורת מפני פורקי העול. ב-1844, לאחר ועידת הרפורמים בבראונשווייג, החל בחיבור ספר שיהדוף את טענות המזלזלים בתוקף הפרשנות המסורתית לתורה שבכתב ובאחדותה הפנימית, "התורה והמצוות", שיצא לבסוף ב-1860.[2]
בעת שהותו ברומניה התגלה כמנהיג הנאבק במתחדשים בראשות המשכיל יוליו באראש. הוא נקלע איתם לסכסוך קשה וחסר פשרות. התקומם נגד הקמת שני בתי הספר החדשים בקהילה שבהם תוכנית הלימודים כללה מקצועות חול רבים וכמו כן נגד בניית בית הכנסת המקהלתי טמפלול קורל שנועד להכיל עוגב ומקהלה.
השלטונות שטיפחו באותם הימים הקמת גרעינים ראשונים להנהגת חינוך ממלכתי ליהודים לצורך קירובם לשפת המקום ולתרבות רומניה, היטו אוזן להאשמות ולהשמצות יריביו. הם הציגו את מלבי"ם כדמות אפלה, קנאית וחסרת סובלנות. עקב כך עמד מלבי"ם בסכנה להישלח לכלא, ממנה נחלץ בהתערבותו של משה מונטיפיורי. בדיוק באותה תקופה נפל עליו אסון אישי של פטירת בנו אהרן בעקבות מחלה. בנו נקבר בבוקרשט בשנת 1862. עקב התערבות הד"ר ורטהיימר, מנהיג העדה האורתודוקסית השמרנית, שתמך ברב רוחנית וחומרית, הוארך החוזה עם המלבי"ם לשנתיים נוספות, אך נאסר עליו לדרוש בבית הכנסת הגדול של בוקרשט.
לבסוף השכם בבוקר ב־18 במרץ 1864, ערב שבת זכור, על סמך קבילות חדשות נגדו, בפקודת הממשלה הרומנית, נעצר הרב, הובל לנמל ג'יורג'יו על גדת הדנובה ומשם גורש משטח רומניה אל מעבר לנהר, לעיר רוסה שבבולגריה.[3] בעיר הבולגרית, שנמצאה אז עדיין תחת שלטון עות'מאני, התארח המלבי"ם אצל החכם אברהם בן ישראל רוזאניס, אביו של ההיסטוריון והרב שלמה אברהם רוזאניס. מבולגריה נסע לקושטא על מנת להתלונן על העוול שנעשה לו בפני השלטונות הטורקיים אליהם היו הנסיכים הרומנים כפופים אז. בצאתו משם ריקם נסע מערבה לפריז בתקוה לקבל סעד מאדולף כרמיה ממנהיגי כל ישראל חברים, ממשה מונטפיורי ומהשגריר הרוסי בבירת צרפת. הוא ביקש לבטל את פקודת הגירוש, תשלום משכורתו שהגיעה לו ופיצויים על הנזק ועגמת הנפש שנגרמה לו, אך הכל לשווא.
בחודש ניסן בשנת תרכ"ה (1865), מונה מלבי"ם לרב של קהילת יהודי לונשיץ, (לונטשיץ או לנצ'יצה Łęczyca), תחת השלטון הרוסי. הוא ירש את התפקיד מחמיו המנוח, הרב חיים אוירבך. אך הוא לא נשאר זמן רב מפני שכמו בבוקרשט נתקל מהר בהתנגדות עזה, הפעם לא רק של החוגים המשכילים והמתקדמים, אלא גם של חסידים שראו בפירושיו השפעות של ההשכלה ושל חכמות נכריות.[4] בהמשך עבר לעיר חרסון באוקראינה, אחר כך החל משנת 1870 עבר לקהילת מוגילב (מחילאו) על הדנייפר, בבלארוס של היום. גם שם לא נחסכו ממנו חיכוכים קשים עם חסידי המודרניזציה ובעקבות תלונות נגדו, מושל העיר הוציא נגדו צו גירוש מיידי. לפי הזמנת יהודי מיינץ בגרמניה, יצא שוב לדרך אבל החליט לעצור בקניגסברג בפרוסיה המזרחית שם נשאר כרב של היהודים הרוסים והפולנים.
בגלל כוחותיו הנחלשים דחה הזמנה אחרת מטעם יהודי ניו יורק הרחוקה שביקשו שיעמוד בראש קהילות הקודש בארצות הברית. אחרי ארבע שנות פעילות בקניגסברג, בהיוודע לו דבר מותו של הרב יצחק אליהו לנדאו בווילנא חשב להגיש מועמדותו לרשת את מקומו של המנוח. אבל נתקל שוב בהתנגדות מוחלטת של מושל העיר וילנא שידע על גירושיו בעבר "מסיבות פוליטיות". מלבי"ם דחה הזמנות נוספות מטעם קהילות יהודיות מכובדות באמסטרדם, פריז, אויהיי בהונגריה[דרושה הבהרה] ובגרודנו וקיבל בסופו של דבר את הצעתם של יהודי קרמנצ'וג באוקראינה. אבל מחלה הכריעה אותו ונפטר ב-18 בספטמבר 1879, א' בתשרי תר"מ, ביום הראשון של ראש השנה, בעיר קייב, באמצע מסעו לקרמנצ'וג.
בתו, פרידה מאירוֹבְנה, נישאה לר' אליהו חריף הלפרן. בנם הוא מיכאל הלפרן. אליהו חריף הלפרן היה נשוי בנישואין ראשונים לשרה סוניה לבית רטנר, שנישאה בנישואין שניים למהרי"ל דיסקין.
המלבי"ם נודע בדרך ייחודית בפירוש המקרא. פירושו לתורה מורכב משני חלקים השזורים אחד בשני:
בחלקים עליהם יש מדרשי הלכה הפירוש הוא בעצם על מדרשי ההלכה. הוא דן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא. המדרש הראשון שעליו נכתב הפירוש הוא הספרא על חומש ויקרא, וכרקע לפירושו הוא כתב חיבור בשם "איילת השחר" בו הוא מנסח תרי"ג חוקים מהם נגזרים כל מדרשי ההלכה: רמ"ח חוקים עוסקים בתחביר המשפט ושס"ה חוקים עוסקים בדקדוקים סמנטיים ובהבדלים בין מילים. בסיום כל חוק יש הפניה איזה הלכות בספרא מבטאות אותו, ואכן כל הלכות הספרא ממופים לכללים. גם בפירושיו למכילתא ולספרי שנכתבו אחרי כן, יש הפניות לכללים באיילת השחר שמהם הם נגזרו, ובהקדמתו ל"איילת השחר" הוא מזמין את תלמידי החכמים לנתח בצורה זו את כל מדרשי ההלכה שבתלמוד. לשיטתו, אין שום חזרה וכפילות בפסוקים, ושום ביטוי לא בא ל"תפארת הקריאה" (כפי שטען, למשל, אבן עזרא).
בחלקים שאין עליהם מדרשי הלכה הוא מפרש את הסיפור לפי עומק הפשט, כאשר בתחילת כל סיפור הוא מציג שאלות שעליהם הוא עונה, בדומה לפירושו של רבי יצחק אברבנאל. גם בפירושיו אלה, בעיקר על ספר בראשית, יש הרבה מן החידוש ההלכתי, לעומת מפרשים אחרים שאצלם עיקר הדיון ההלכתי נובע מדיוקים רק בפסוקים העוסקים בהלכות כמו בפרשת משפטים, לדוגמה. למלבי"ם הייתה השכלה רחבה אותה שיקע בפירושיו, וכך אנו מוצאים פעמים אחדות בפירושו אזכורים של פילון האלכסנדרוני, קאנט ופילוספים אחרים, וכן מדברי המשכילים שקדמו לו.[5]
גם "מקראי קודש", פירושו לנ"ך, עוסק בעומק הפשט ובאריכות יחסית למפרשים אחרים. הוא מורכב מחלק קצר של "פירוש המילות" ומחלק ארוך של פירוש שיטתי של הטקסט המקראי הנידון. לפירושיו יש שם שונה עבור כל ספר.
רוב ספריו יצאו במהדורות מקוונות – סרוקות או מפוענחות. וראו להלן 'ספריו במהדורה מקוונת'
התורה והמצוה על ויקרא, באתר ויקיטקסט- פירושו למדרש 'תורת כהנים' (ספרא דבי רב)
מאיר ליבוש מלבים (1809-1879), דף שער בספרייה הלאומיתהתורה והמצוה - על המדרשים בחמישה חומשי תורה וההפטרות
LIMS forum content by LIMS forum members is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License. Based on a work at www.limsforum.com.
