Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
איוש נוכחי | מתניהו אנגלמן |
---|---|
תאריך כניסה לתפקיד | 4 ביולי 2019 |
דרכי מינוי | בחירת הכנסת |
תחום שיפוט | ישראל |
מושב המשרה | ירושלים, ישראל |
משך כהונה קצוב | 7 שנים |
ייסוד המשרה | 13 בספטמבר 1949 |
איוש ראשון | זיגפריד מוזס |
www | |
ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל |
|
מבקר המדינה הוא המוסד המרכזי בישראל לביקורת המדינה. מבקר המדינה עורך ביקורת חיצונית על מגוון פעולותיהם של גופי מינהל המדינה וגופים ציבוריים שונים, כדי להבטיח פיקוח על כספי ציבור ונשיאה באחריותיות (Accountability). תפקידו וסמכויותיו של מבקר המדינה נקבעו בחוק יסוד: מבקר המדינה ובחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958. משרד מבקר המדינה חבר בארגון הבין-לאומי למוסדות ביקורת עליונים.
מבקר המדינה המכהן הוא מתניהו אנגלמן.
ביקורת המדינה מתוארת בחוק יסוד: מבקר המדינה:
מבקר המדינה יקיים ביקורת על המשק, הנכסים, הכספים, ההתחייבויות והמינהל של המדינה, של משרדי הממשלה, של כל מפעל, מוסד או תאגיד של המדינה, של הרשויות המקומיות ושל גופים או מוסדות אחרים שהועמדו על פי חוק לביקורתו של מבקר המדינה. מבקר המדינה יבחן את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחסכון של הגופים המבוקרים, וכל עניין אחר שיראה בו צורך.
בישראל, מבקר המדינה מבקר את משק הכספים של מדינת ישראל, את חוקיות אופן השימוש במשק הכספים, ההכנסות וההוצאות ואופן החזקת הרכוש הציבורי. כמו כן, המבקר בוחן את מידת החיסכון והיעילות שבה נוהגת הרשות המבצעת ואת טוהר המידות של אנשיה, אם לא מעלו בתפקידם או נטלו לכיסם מן הרכוש הציבורי המופקד בידם, ניהולם התקין של גופים אלו וכל עניין אחר שהמבקר רואה לנכון לבדוק ולבחון – הרשות נתונה בידו. מתוקף תפקידו, החל מ-1971, משמש המבקר גם כאומבודסמן – נציב תלונות הציבור.
יש הגורסים כי ראוי שמבקר המדינה יתמקד בביקורת מערכתית ואין זה ראוי שיעסוק במקרים ובאנשים פרטיים, אולם אין בחוק איסור על המבקר לערוך בדיקה פרטנית או לאזכר שמות של גורמים מעורבים ויש הגורסים שכך ראוי[1][2]. כמו כן, יש הטוענים כי מבקר המדינה המשמש גם כנציב תלונות הציבור, הוא הגוף המתאים לשמש נציב זכויות האדם של ישראל, וכי יש לו את הסמכויות הנדרשות לשם כך[3].
הגוף הנתון לפיקוחו של המבקר הוא הרשות המבצעת, הכוללת את משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וכל מפעל, מוסד, קרן ותאגיד המתוקצבים על ידי המדינה, או שהממשלה שותפה באופן כלשהו בניהולם, או תומכת בהם במישרין או בעקיפין. כמו כן, כל גוף, מוסד, קרן ותאגיד שהכנסת החליטה שהם נתונים לביקורת המדינה – המפלגות השונות, מגן דוד אדום וחברת החשמל.
מתוקף תפקידו הייחודי כמפקח על ביצוע חוק מימון מפלגות (מאסדר), הוא רשאי להמליץ ליושב ראש הכנסת על הטלת סנקציות כספיות על מפלגות שלא פעלו כשורה.
במסגרת משרד מבקר המדינה פועלת הוועדה למתן היתרים, שהוקמה בשנת 1980, ותפקידה לבחון בקשות של שרים וסגני שרים לחריגה מכללי האתיקה שנקבעו להם[4].
לאורך שנות פעילות מבקר המדינה נחשפו שחיתויות וליקויים רבים[5], שהובילו לתיקון בעיות ולענישה, כולל הרשעתם של אישים בכירים בפוליטיקה המקומית - אהוד אולמרט, אריה דרעי, צחי הנגבי ועמרי שרון - בעקבות ליקויים שנתגלו בדוחות המבקר[6].
מבקר המדינה חייב בהכנת חוות דעת בעניינים בתחום אחריותו לבקשת הכנסת, ועדות והממשלה. בשנים 2010–2024 לא התקבלו בקשות מהממשלה ומהכנסת, למעט בקשות ספורות מהוועדה לענייני ביקורת המדינה.[7]
במאמר שפורסם בתחילת 2019 בכתב העת "השילוח" הובאו דברי אישים בכירים במשרד המבקר ומספר משפטנים בכירים, בראשם אהרן ברק ואחרים, מהם עולה כי בסוף העשור השני של המאה ה-21 התעצמה מגמה לפיה תפקידו של מבקר המדינה אמור להיות גם "נציב זכויות האדם" של מדינת ישראל. עם זאת, נטען כי מהלך זה דומה בהיקפו למהפכה החוקתית, משולל זכות חוקית, יפר את האיזונים בין הרשויות ויפגע באמון הציבור ובתפקודו של מוסד מבקר המדינה[8].
באפריל 2019 פורסם בעיתון מקור ראשון כי במדריך חדש ששמו "תחומי פעילות של מוסד ביקורת המדינה", המגבש באופן רשמי את סמכויות ונוהלי המבקר, כתבו אנשי המבקר שפירא כי "הדגשים והגישות של ביקורת המדינה השתנו לאורך השנים. בעבודת הביקורת מושם דגש על שמירת זכויות הפרט וערכי הדמוקרטיה במדינת ישראל, תוך בחינת פעולות הרשות המבצעת על בסיס אמות המידה החוקתיות הבאות לידי ביטוי בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם"[9].
במקביל פרסם מרכז מינרבה לזכויות האדם הפועל באוניברסיטה העברית, דו"ח העוסק בהקמת מוסד זכויות אדם מדינתי בישראל, ובו נבחן, בין השאר, משרד מבקר המדינה והתאמת פעילותו לעקרונות פריז (אנ'). בשל היעדרו של מנדט מפורש, בלשון החוק, המטיל על מבקר המדינה את האחריות לשמירה על זכויות האדם, קוראים מחברי הדו"ח לשינויים שיעגנו את מעמדו של מבקר המדינה כנציב זכויות האדם בהתאם לעקרונות פריז: תיקון חוק יסוד: מבקר המדינה, קביעת הנחיות פנימיות במשרדו, מינוי מומחים לדיני זכויות אדם בינלאומיים במשרד, קיום קשרים עם מוסדות מדינתיים אחרים בנושא, ועוד[10].
בתגובה לטענות נאמר כי "חוק יסוד מבקר המדינה קובע ש'מבקר המדינה יבחן את חוקיות הפעולות'... וחוקיות הפעולות זה חוקי היסוד של המדינה". נטען גם שמדיניות זו מסתמכת על אמנות שאשררה הממשלה, ועל פרשנויות שניתנו "לזכות לכבוד" בבית המשפט העליון. עוד הוזכר כי אין למבקר המדינה סמכות לבטל חוקים והעיסוק בזכויות אדם הוא "כיפת ברזל למדינה"[11].
המבקר נבחר על ידי הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה אחת של שבע שנים, ובאפשרותה גם להדיחו מתפקידו והיא אף קובעת את שכרו – בהחלטת ועדת הכנסת. כדי להבטיח את אי-תלותו ברשות המבצעת, שעליה הוא מפקח, תקציבו נקבע על פי הצעת המבקר עצמו על ידי ועדת הכספים של הכנסת, ולא על ידי משרד האוצר. כמו כן, המבקר אחראי בפני הכנסת בלבד – מקיים עמה קשרים והתיעצויות, ופעמיים בשנה – מגיש לה דין וחשבון על ממצאיו כפי שנתגלו בתוך תהליך הביקורת הנמשך, לעיתים, מעבר לשנה אחת, וכן המלצותיו לתיקון הליקויים ולמניעת הישנותם בעתיד. הדו"ח מוגש לידי יושב ראש הכנסת וליושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, ועוד בטרם פרסומו – ליו"ר ועדת השרים לענייני ביקורת ולגופים המבוקרים, כדי שיוכלו לתקן את מה שהמבקר המליץ לתקן.
כדי להעביר את מבקר המדינה מתפקידו נדרשת הצבעה בכנסת שבה יושג רוב של שלושה רבעים מחברי הכנסת (סעיף 13(2) לחוק יסוד: מבקר המדינה).
בשנת 2016 נחנך בניין משרד מבקר המדינה ברחוב מבקר המדינה בקריית הלאום בירושלים[12][13].