Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
לוּל הוא סוג של מכלאה, המיועדת לעופות אשר בדרך כלל מוגבלים ביכולת התעופה או שאינם מסוגלים לעוף, בין אם באופן טבעי, ובין אם אופן מלאכותי בגין קיצוץ נוצות התעופה בכנפיהם. עופות שחיים בלול הם תרנגולות, שלווים, תרנגולי הודו, אווזים, ברווזים ועוד. ישנם סוגים רבים של לולים, בהתאם לצרכים השונים של המגדלים. הסיווג הבסיסי ביותר, עם זאת, הוא ללול ביתי, ולול מסחרי.
ערך מורחב – תרנגולות כחיות מחמדלול ביתי לרוב יהיה מיועד למספר תרנגולות מצומצם. התנאים הבסיסיים להם זקוקה תרנגולת הם תא הטלה מרופד ויחסית מבודד, אזור מוגן מפגעי מזג האוויר, ואזור שינה (תא ההטלה והאזורים הייעודיים יכולים להיות חופפים כולם) ושטח לשוטטות, ליקוט זרעונים וציד חרקים. ישנם מגדלים שבוחרים שלא לספק תנאים אלו לעופותיהם, אך זהו בבחינת חסך לעוף.
מגדלי עופות רבים נוהגים לשחרר את עופותיהם במשך חלק או כל היום. בלילה נוהגות התרנגולות ללון במקום גבוה העוזר להם להתגונן מטורפים. תרנגולות חופשיות נמצאות בסיכון מוגבר לטריפה על ידי טורפי בר או כלבים, ולפיכך יש מגדלים אשר ישתמשו בלול כהגנה על התרנגולות בחלק של היום בהתאם לתנאי הסביבה. חתולים אינם מסוגלים לצוד תרנגולת בוגרת בריאה.
כיום אחוז בתי האב בעולם המערבי שברשותם לול ביתי קטן עולה בהתמדה.[דרוש מקור] בבתים צמודי קרקע עם חצר או גינה ניתן בקלות יחסית להקים לול קטן, לצריכת ביצים או בשר.
ערך מורחב – חקלאות תעשייתיתלול מסחרי, או לול תעשייתי הוא מתקן המשמש בחקלאות לגידול תרנגולות לצורכי תעשיית הבשר או הביצים. לולים בהם מגדלים גזעי עופות הן לבשר והן להטלת ביצים (אלה נקראים גזעים דואליים) היו נפוצים בחקלאות המסורתית, אך כיום הם הולכים ונעשים נדירים. אם כן, קיימים מספר סוגי לולים מסחריים הנפוצים כיום:
ערכים מורחבים – כלוב סוללה, מיון אפרוחיםלולים בהם מגדלים עופות לייצור ביצים. לולים אלו מחזיקים עופות מגזעים שנבררו להטלה מהירה ותכופה של ביצים (למשל לגהורן או לוהמן). רוב לולי ההטלה בישראל הם לולי סוללה, בהן מוחזקות התרנגולות בכלובים קטנים.
אפרוחים מתחילים את חייהם במדגרה, ומשם מועברים על גבי מסוע לנקודת המיון - זכרים ונקבות. הזכרים והאפרוחים הפגומים (בעלי מומים) מושמדים, והנקבות נשלחות במשלוח ממוזג אל הלול. בלול מוכנסות חמש נקבות לכלוב זעיר, ומגודלות כחצי שנה עד תחילת ההטלה. מרגע זה, יקראו התרנגולות בלול "להקה". הלהקה תטיל עד שתפוקתה תרד (לרוב בגיל שנה וחצי), ואז יומתו העופות בהלם חשמלי. כמות הביצים לתרנגולת בממוצע היא אחת ליום - הרבה מעבר לתפוקה של תרנגולת אורגנית או של תרנגול בר. כדי להגיע למספר זה, גזעי תרנגולות ההטלה עברו השבחה.
בלולים מסוימים, נהוגה מניעת מזון מהתרנגולות במשך תקופה של כעשרה ימים עד שבועיים, במקביל להפחתת התאורה בלולים. לעיתים בנוסף למניעת מזון מונעים מהתרנגולות גם מים למשך מספר ימים. פעולה זו תביא תוך מספר שבועות לחידוש הטלת הביצים בקצב מוגבר. תהליך זה נקרא השרה כפויה.
לולי הטלה בהם התרנגולות מוחזקות בלולים מרווחים, או שכלל אינן מוחזקות בכלובים, מכונים "לולי חופש" (ראו להלן).
לול בו מגדלים את האפרוחות המיועדות לתעשיית הביצים בראשית חייהן, עד לתחילת תקופת ההטלה.
לול בו מגדלים עופות לבשר. בלול זה מגדלים עופות מגזעים שנבררו לגדילה מרובה (כמו למשל רוק לבן) עד הגיעם לבגרות.
דרכו של אפרוח המיועד לבשר מתחילה במדגרה, שבה הוא בוקע מביצתו. מיד לאחר הבקיעה, ולעיתים עוד טרם הבקיעה, האפרוחים מקבלים חיסונים על פי חוק ועל פי דרישות השירותים הווטרינריים. במדגרה ממיינים את האפרוחים לזכרים ונקבות. משם הם מובלים ללול הפיטום במשאית ממוזגת, בתוך תבניות של כ-100 אפרוחים. האפרוחים מפוזרים בלול ומואכלים במזון עתיר חלבונים במשך כ-6 עד 7 שבועות, ולאחר מכן נאספים ומובלים למשחטה. הנקבות המגיעות למשקל שיווק כשבוע לפני הזכרים, ויוצאות לשחיטה, בעוד הזכרים נשארים בלול לתקופה של שבוע נוסף. רוב העופות גדלים ללא מתן תרופות, למעט טיפולים קלים במהלך השבועיים הראשונים לחייהם.[1]
לול בו מגדלים להקות רבייה של עופות, כדי שיטילו ביצים שיוכנסו למדגרה ומהן יבקעו אפרוחים לפיטום או להטלה.
בלולי החושך המשמשים לגידול פרגיות כבדות או לגידול הודיות לרבייה, נדרשת אטימות מוחלטת למעבר אור מבלי לוותר במאומה על צורכי האוורור. לולי החושך נבנים לעיתים כלולים אטומים בעלי דופן מלאה ובחלקם כוללים וילונות הניתנים לפתיחה. בכל מקרה במצב סגור הדרישה היא " 0 אור " וילונות החושך הם וילונות שחורים אטומים ומכוסים בחלקם העליון "בשמלה" כדי להבטיח אטימות מלאה לאור במצב סגור. בהרכבת דפנות הלול העשויות פנל מבודד, שמים דגש חזק על אטימות לאור המושגת באמצעות חומרי אטימה שחורים מיוחדים מברשות ופרטי אטימה אחרים מיושמים בדלתות ובשערים כמו גם סביב כל ההתקנות החודרות את הקירות.
ערך מורחב – ביצי חופשללולי חופש, מאפיינים רבים של לול ביתי: זהו לול עם תאים פתוחים ומרווחים יחסית. הלול פתוח לשדה, בו גדלים עשבים מהם התרנגולות ניזונות. צואת העופות, הנחשבת לדשן משובח במיוחד, מדשנת את השדה וכך הוא ממשיך לצמוח ולגדול. בנוסף לכך התרנגולות מקבלות לעיתים תערובת עם מעט הורמונים המזרזת את הטלת הביצים. לול אורגני הוא לול חופש שבו התרנגולות לא מקבלות תוספות מזון מלאכותיות כגון הורמונים.
בהתאם להחלטת החקלאי, ללול חופש עשויות להיות פונקציות משולבות: הטלה, רבייה, פיטום, ופרגייה גם יחד. עם זאת, לרוב נהוג להפריד בין פונקציות שונות של הלול, מסיבות שונות. כך, למשל, אפרוחים מופרדים מתרנגולים זכרים בוגרים, משום שלזכרים מסוימים יש נטייה לפגוע באפרוחים. דוגמה נוספת, לול הטלה מופרד מלול רבייה, מסיבות כשרות.
ערכים מורחבים – זכויות בעלי חיים, רווחת בעלי חיים, צער בעלי חייםארגונים שונים להגנה על בעלי חיים מוחים כנגד תעשיית הלולים, וכנגד לולי סוללה בפרט. לטענתם, לעופות המגודלים בלולים לא ניתנות זכויות בסיסיות, כגון חופש תנועה, היכולת להתנקות, וכיוצא באלה. בנוסף, הארגונים מוחים כנגד טכניקות שונות לטיפול בעופות, כגון קיטום מקור, השרה כפויה, מיון אפרוחים ועוד. ארגונים מסוימים נוטים להשוות בין התנאים הניתנים לעופות בלולים התעשייתיים, לאלו שניתנו לאסירים במחנות ההשמדה בשואה. ארגונים רבים טוענים כי על אף שטיפול ללא כאב או סבל לבעל החיים יביא לייקור מוצרי מזון מן החי, חובתם המוסרית של בני אדם היא לטפל בחמלה בבעלי החיים שברשותם. חלק מן הארגונים מפצירים בצרכנים לרכוש ביצי חופש בלבד, ואילו חלקם דוגלים בהימנעות מוחלטת מאכילת עוף וביצים.
בכתבה שפורסמה בינואר 19 בעיתון האקונומיסט, קיים תיאור של התעוש בלולים אשר מביא לפגיעה קשה בתנאי המחיה: "בלול של משק עופות אחד מחוץ לקולצ'סטר, בדרום-מזרח אנגליה, אלפי תרנגולות יושבות על ערימות צואתן. המבנה ינוקה רק אחרי שהתרנגולות יישחטו, ובינתיים הן סובלות מכוויות בגלל חשיפה לאמוניה ונאבקות כדי להצמיח נוצות. נמלים ורימות זוחלות על גופותיהן של תרנגולות שלא שרדו. תעשיית בשר העוף היא עסק מלוכלך, אבל רווחי".
המאמר גם מצטט מחקר על האבסת העופות אשר הביאה לעליה לא פרופורציונלית בממדי גופן כך שמשקל העוף התעשייתי היום הוא פי 4.5 מאשר לפני 50 שנה "...המשקל הממוצע של עוף בגיל 56 יום היה 900 גרם ב-1957, 1,800 גרם ב-1978 ו-4,200 גרם ב-2005"[2][3]
בעבר היה נהוג לקבוע מזוזה גם בלולים וכך נכתב גם בשולחן ערוך[4] הסיבה לכך היא שבעבר היו מגורי החיות של האדם משמשים את האדם לצרכים נוספים כמו אחסון רהיטים לפעמים לבישול או אפייה ואפילו להלין בו אנשים בעת צורך גדול. ולכן באופן שימוש כזה הייתה חובה לקבוע בו מזוזה. כיום, הלולים מכילים עופות רבים והצחנה בהן גדולה והם לא נחשבים כדירת כבוד (בדומה לשירותים ולמקלחת) לכן אסור לקבוע בהם מזוזה[5].
חידוש בלול: משקפיים לתרנגולות, 1940, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
אקונומיסט, איך הפך העוף לבשר הפופולרי ביותר במדינות העשירות ומה לא מספרים לכם עליו, באתר הארץ, 17 בפברואר 2019
| מכלאות בעלי חיים | |
|---|---|
|
LIMS forum content by LIMS forum members is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License. Based on a work at www.limsforum.com.
