Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
 | |
| צילום מ-1963 | |
| לידה |
13 במרץ 1900 אורלה, טורקיה  |
|---|---|
| פטירה |
20 בספטמבר 1971 (בגיל 71) אתונה, ממלכת יוון |
| שם לידה |
Γεώργιος Σεφεριάδης |
| מדינה |
יוון |
| מקום קבורה |
בית הקברות הראשון של אתונה |
| מקום מגורים |
Pangrati |
| שם עט |
Γιώργος Σεφέρης |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פנתאון-סורבון |
| שפות היצירה |
יוונית, צרפתית, אנגלית |
| זרם ספרותי |
דור שנות השלושים |
| בן או בת זוג |
מארו ספריס (10 באפריל 1941–20 בספטמבר 1971) |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
יורגוס ספריס (ביוונית: Γιώργος Σεφέρης; 13 במרץ [על פי הלוח היוליאני: 29 בפברואר] 1900 – 20 בספטמבר 1971) היה אחד מהמשוררים היווניים החשובים ביותר של המאה העשרים, וזוכה פרס נובל לספרות לשנת 1963. הוא גם שירת כדיפלומט מטעם יוון, בין השאר כשגריר בממלכה מאוחדת, משרה שבה החזיק בין השנים 1957 – 1962. ספריס הוא שם עט, שהוא פיוטי יותר והוא קיצור חופשי של שם משפחתו ספריאדיס (Seferiadis).
יורגוס ספריס נולד ב-1900 בשם גאורגיוס ספריאדיס ביישוב וורלה (ביוונית: Βουρλά) בסמוך לסמירנה שבאסיה הקטנה (כיום באיזמיר שבטורקיה). אביו, סטליוס או סטיליאנוס ספריאדיס, היה עורך דין ולאחר מכן פרופסור באוניברסיטת אתונה, כמו גם משורר ומתרגם בזכות עצמו. הוא אף היה חסיד של אלפתריוס וניזלוס ומבכר של יוונית מודרנית "דמוטיקי" על פני השפה הרשמית (קאתארבוסה). שתי מגמות אלה הותירו את חותמן על בנו. שמה של אמו היה דספוס לבית טנקידי. ב-1914 עברה המשפחה לאתונה, שם השלים ספריס את לימודיו התיכוניים. הוא המשיך ללמוד בפריז מ-1918 עד 1925, למד משפטים בסורבון. בעת שהותו שם, בספטמבר 1922, הטורקים כבשו את סמירנה מחדש לאחר שתי שנות שלטון כיבוש יווני ואוכלוסייתה היוונית, בכללם משפחת ספריאדיס, נסה על נפשה. ספריס לא ביקר בסמירנה עד שנת 1950; תחושת החיים בגלות, רחוק מבית ילדותו השאירה את אותותיה על שירתו, דבר הבא לידי ביטוי במיוחד בסיפורי אודיסאוס של ספריס. ספריס הושפע רבות מקונסטנדינוס קוואפיס, תומאס סטרנס אליוט ועזרא פאונד.
ב-1925 שב לאתונה, והחל לעבוד במשרד החוץ היווני בשנה שלאחר מכן. זוהי תחילתה של קריירה דיפלומטית מצליחה וארוכת ימים, שבמהלכה התמנה לשגריר באנגליה (1931 - 1934) ובאלבניה (1936 - 1938). הוא נשא לאישה את מאריה זאנו ("מארו") ב-10 באפריל 1941, ערב הפלישה הגרמנית ליוון. במהלך מלחמת העולם השנייה התלווה ספריס לממשלת יוון החופשית בהיותה בגלות בכרתים, במצרים, בדרום אפריקה ובאיטליה, ושב לאתונה המשוחררת ב-1944. הוא המשיך לשרת במשרד החוץ והחזיק במשרות דיפלומטיות באנקרה (1948 - 1950) ובלונדון (1951 - 1953). הוא מונה לשליח בלבנון, בסוריה, בירדן ובעיראק (1953 - 1956), והיה השגריר היווני המלכותי לבריטניה מ-1957 ל-1961, המשרה האחרונה בה פעל בטרם פרישתו לאתונה. ספריס זכה לאותו כבוד ופרסים רבים, ביניהם דוקטורטים לשם כבוד מהאוניברסיטאות קיימברידג' (1960), אוקספורד (1964), סלוניקה (1964) ופרינסטון (1965).
ספריס ביקר בקפריסין לראשונה בנובמבר 1953. הוא התאהב באי מיד, באופן חלקי משום דמיונו, בקו החוף, במגוון האוכלוסייה, ובמסורת שלו, לקיצי ילדותו בביתו בסקאלה. האי העניק השראה לספר שיריו Imerologio Katastromatos III, ועיקרי הדברים כתובים שם - והביא לקצה תקופה של שש או שבע שנים שבהן לא הוציא ספריס מתחת ידו שירה. כותרתו המקורית הייתה "קפריסין, היכן שנגזר עלי...", ציטוט מתוך הלנה לאוריפידס, שבה טיאוקרוס מכריז שאפולו ציווה שקפריסין תהיה ביתו; הדבר מבהיר את התחושה האופטימית שחש ספריס כאשר גילה את האי. ספריס שינה את הכותרת במהדורת 1959 של השירים.
באופן פוליטי, קפריסין נקלעה למריבה בין הממלכה המאוחדת, יוון וטורקיה בנוגע למעמדה הבינלאומי. במרוצת השנים הבאות השתמש ספריס במעמדו בשירות הדיפלומטי כדי לחתור לפתרון של הסכסוך הקפריסאי, תוך כדי השקעת עמל רב בדבר. היה זה אחד מהתחומים המעטים בחייו שבהם הוא התיר לאישי ולפוליטי להתערבב.
בשנת 1963 זכה ספריס בפרס נובל לספרות "עבור כתיבתו הפיוטית הנכבדה, אשר מקבלת את השראתה מתרבות העולם ההלניסטי".[1] ספריס היה היווני הראשון שזכה בפרס (בא אחריו אודיסאוס אליטיס, שקיבל את הפרס ב-1979). הלאומיות שלו, והתפקיד ששיחק ברנסאנס שחל בספרות ובתרבות היוונית במאה העשרים, היה להם בוודאי משקל בהחלטה להעניק לו את הפרס. אולם בנאום הקבלה שלו, בחר ספריס להדגיש את הפילוסופיה ההומניסטית שלו: "כשהיה אדיפוס בדרכו לתבאי הוא נתקל בספינקס, תשובתו לחידה שהספינקס חד לו הייתה: "אדם". מילה פשוטה זו מוטטה את המפלצת. ישנן מפלצות רבות שעלינו להשמיד. הבה ונהרהר בתשובתו של אדיפוס."[2] בעוד שספריס נחשב לעיתים למשורר לאומי, יש ל"הלניזם" שלו חשיבות רבה יותר, בהיותו חוט שני של המשכיות בתרבות ובספרות היוונית.
עם עליית הלאומיות של 1967 השתלטה החונטה הצבאית מהאגף הימני על השלטון ביוון לאחר שביצעה הפיכה. לאחר שנתיים שעמדו בסימן צנזורה כוללת, מעצרים פוליטיים ועינויים, נקט ספריס בעמדה כנגד השלטון. ב-28 במרץ 1969, הוא הצהיר הצהרה ברשת BBC, ולה העתקים שבעת ובעונה אחת הופצו בכל עיתון באתונה. הוא הכריז באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "יש להביא לקיצה את האנומליות".
ספריס לא האריך ימים על מנת שיחזה בסופה של החונטה ב-1974, מצב שהיה תוצאת סיום ישיר של פלישתה של טורקיה לקפריסין, שהונע במידה רבה בשל ניסיונה של החונטה להפיל את הארכיבישוף הקפריסאי מקאריוס השלישי.
בהלווייתו ליווה קהל גדול את ארון המתים לאורך רחובות אתונה, שרו את שירו "הכחשה" (Άρνηση), שהלחין מיקיס תאודוראקיס (שאז נאסר להשמעה); הוא נעשה גיבור עממי בשל התנגדותו לשלטון.
בבריטניה מותקנים לזכרו שני לוחות כחולים (בבריטניה זהו סימן המותקן במקום ציבורי לאות זיכרון כדי לקשר בין המיקום לבין האישיות או המאורע המפורסם) על גבי שניים מבתיו הלונדוניים - ברחוב 51 Upper Brook וב-Sloane Avenue.
ב-1999 נתגלע ריב לגבי קריאת רחוב ב-Ízmir Yorgos Seferis Sokagi (שמו הטורקי של יורגוס ספריס), בגלל טינה מתמשכת שנותרה מחמת מלחמת יוון–טורקיה בשנות העשרים.
ב-2004 הפיצה להקת Sigmatropic את "16 Haiku & Other Stories," אלבום המוקדש ומושפע מעבודתו של ספריס. בין האמנים שהקליטו את שיריו נמצאים לטיציה סדיה, אלחנדרו אסקובדו, קט פאואר ורוברט וייט. השיר המפורסם מ-Mythistorema הוצג בטקס הפתיחה של אולימפיאדת אתונה (2004):
הקצתי וראש השיש הזה בזרועותי;
זה מתיש את מרפקי ואיני יודע היכן להניח אותו.
הוא נפל מתוך חלום ואני הגחתי מתוך חלום.
כך שחיינו נעשו אחד ויהיה זה קשה עד מאוד להפרידם שוב.
יורגוס ספריס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יורגוס ספריס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יורגוס ספריס, באתר Discogs (באנגלית)
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | 
|
| 1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
| 1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
| 1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
| 2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) | |
LIMS forum content by LIMS forum members is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License. Based on a work at www.limsforum.com.
