Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
 | |||||||||||
| דיוקן שר הביטחון גלנט, ינואר 2023 | |||||||||||
| לידה |
8 בנובמבר 1958 (בן 66) כ"ה בחשוון ה'תשי"ט תל אביב-יפו, ישראל | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||||
| השכלה | אוניברסיטת חיפה | ||||||||||
| מפלגה |
כולנו (2015–2019) הליכוד (2019–) | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
יואב גָּלַנְט (נולד ב-8 בנובמבר 1958, כ"ה בחשוון ה'תשי"ט) הוא איש צבא בדימוס ופוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. כיהן כשר הביטחון של ישראל מדצמבר 2022 ועד נובמבר 2024, בממשלת נתניהו השישית, כולל בעת מתקפת הפתע של החמאס ב-7 באוקטובר 2023 ובימי מלחמת חרבות ברזל שפרצה בעקבותיה. סיים את שירותו בצה"ל בדרגת אלוף, ושימש בין היתר כמפקד פיקוד הדרום, מפקד אוגדת עזה ומפקד שייטת 13.
גלנט נולד, גדל והתחנך בשכונת גבעת עלייה שביפו. אמו, פרומה לבית סגל, הייתה ניצולת השואה ילידת פולין, שעלתה לישראל באוניית המעפילים "אקסודוס", גורשה עימה להמבורג, ועלתה לארץ שוב בעלייה ההמונית ב-1948. הייתה אחות במקצועה. אביו, מיכאל, שממנו התייתם בגיל 17, יליד ברית המועצות, היה פרטיזן ביערות אוקראינה ובלארוס במהלך מלחמת העולם השנייה ועלה לארץ ב-1948 אף הוא, שירת בשועלי שמשון והיה מהצלפים המצטיינים בצה"ל.[1] גלנט קרוי על שם "מבצע יואב" שבו השתתף אביו, שהיה הלוחם הראשון שפרץ למשטרת עיראק סווידאן.[2] משפחתו עברה לרמת גן ומשם לגבעתיים, שם למד גלנט בתיכון קלעי[3] והיה ראשג"ד ו' בשבט צופי רמת גן.
הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות בכלכלה ובמנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה.
 | |
| גלנט באירוע ראש השנה בפיקוד הדרום, 7 בספטמבר 2010 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1976–1982, 1984 – 2012 |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
האינתיפאדה הראשונה המערכה ברצועת הביטחוןהאינתיפאדה השנייה  מלחמת לבנון השנייהמבצע חורף חם מבצע עופרת יצוקה | |
  | |
בשנת 1976 התגייס לצה"ל והתנדב לקומנדו הימי, שם שירת כלוחם וכמפקד.[4] לדבריו, בחר להתגייס ליחידה זו כיוון שביום גיוסו שאל את קצין המיון מהי היחידה לה ההכשרה הקשה ביותר, וזו התשובה שקיבל.[1] גלנט המשיך למסלול הכשרה בפלגת הפושטים של הקומנדו הימי. ביוני 1978, בהיותו בקורס המתקדם של השייטת, השתתף ב"מבצע שלכת", פשיטה על בסיס מחבלים בדהר-אל-בורג' שבלבנון, כמפעיל סירת גומי. ב-1979 השתתף במבצע חילוצם של מחסלי עלי חסן סלאמה בביירות במסגרת מבצע זעם האל.[5] כאשר החליט מפקד השייטת, עמי אילון, שהיוצאים לקצונה יעברו קורס חובלים מקוצר או קורס קציני חי"ר (במקום קורס קציני אג"ם שהיה נהוג עד אז), היה גלנט היחיד שנאות לצאת לקורס קציני חי"ר, אותו סיים כחניך מצטיין. הוא שב לשייטת ומיד שולב כמפקד חוליית חוד ב"מבצע מתח גבוה" באפריל 1980, שבמהלכו השמידו כוחות השייטת בסיס שממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל, והרגו כעשרים מהם.[6] במהלך המבצע נפצע מפקד הכוח וגלנט לקח את הפיקוד על הכוח כולו. לימים סיפר כי היה אז:
סגן משנה צעיר בן עשרים ואחת, אי שם בחופי לבנון. פשיטה. שמונה עשרה מחבלים הרוגים. פצועים לכוחותינו. המפקד שלי, דורון, נפצע. מפקד השייטת, בחוף, אומר לי - 'יואב קח פיקוד על הכוח של החוד'. אני לוקח פיקוד, מוביל אותו. מוציא את הפצועים, יוצא החוצה. ירי, מרגמות, לחץ.
— ראיון שערך גדי סוקניק עם האלוף יואב גלנט, תוכנית התחקירים "360", 02.02.2011(הקישור אינו פעיל, 6.2.2019)
לאחר המבצע מונה למפקד צוות צוללים התקפיים (צ-1). השתחרר מצה"ל בשנת 1982 ונסע לאלסקה שבארצות הברית, שם עבד כחוטב עצים,[7] ובה שהה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה.
גלנט שב לישראל ולשירות בצה"ל בשנת 1984, עבר קורס חובלים ובסופו הוסמך לקצין משמרת בסטי"ל. שירת כקצין גנ"ק וסגן מפקד אח"י קשת, סטי"ל מסדרת סער 4.5,[8] והשתתף במבצע דרך נץ באפריל 1985. בהמשך שירותו פיקד על "אח"י סער", סטי"ל מסדרת סער 3.[9] בשנת 1986 מונה למפל"ג לוחמים של שייטת 13 והועלה לדרגת סגן-אלוף. בין פעולותיו הייתה הטבעת "ספינת השיבה" של אש"ף קודם הפלגתה במעגנה בקפריסין[10] ומבצע חצב עדין, מארב לרכבי מחבלים בצידון.[11] כמו כן פיקד על כוח השייטת במבצע הצגת תכלית.[12] בתפקידו הבא היה מפקד יחידת ההכשרות של הקומנדו הימי.[13] ב-1993 ביקש גלנט ממפקד חיל הים, האלוף עמי אילון, שלא לצאת ללימודים באוניברסיטת הרווארד אלא לקבל תפקיד פיקודי מבצעי על כוחות בזרוע היבשה של צה"ל. בקשתו אושרה וגלנט קודם לדרגת אלוף-משנה והשתלם בקורס מפקדי חטיבות. הוא עבר לזרוע היבשה, ומונה למפקד חטיבת מנשה באוגדת איו"ש.[14] כמפקד החטיבה הוביל גלנט את הלחימה בג'נין נגד ארגוני הטרור הפלסטינים במהלך האינתיפאדה הראשונה, ובין היתר פיקד על המבצע ללכידת מפקד חוליית "הפנתר השחור".[15] כשנכנס לתפקידו היו בעיר יותר ממאה מחבלים המבוקשים על ידי צה"ל והשב"כ, וכשסיים אותו כולם נתפסו או נהרגו בידי כוחות הביטחון.[2]
בשנת 1994 שב לשייטת 13, הפעם כמפקדה. באותה שנה מונה על ידי הרמטכ"ל, אהוד ברק, לבצע את התחקיר הצבאי של אירוע טבח מערת המכפלה. בשנת 1995, בסיום מבצע ההתנקשות בפתחי שקאקי, מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון שלה, סייעה השייטת, תחת פיקודו, בחילוץ חלק מלוחמי "המוסד" מהאי מלטה.[16][17] בינואר 1995 נהרג בתאונת אימונים לוחם השייטת רן קמחי. תחת פיקוד גלנט לקחה השייטת חלק בלחימה בדרום לבנון, בין היתר במבצע ענבי זעם.[18] בדצמבר 1996 נהרגו בתאונת אימונים שניים מלוחמי השייטת, יאיר אנגל ומתן פוליבודה, במהלך אימון צלילה. הוא סיים את תפקידו בשנת 1997.[19]
לאחר תום כהונתו בשייטת הועלה לדרגת תת-אלוף, שב לזרוע היבשה ופיקד על אוגדת עזה[20] עד 1999. לאחר מכן, עד שנת 2001, שימש כמפקד עוצבת עידן (אוגדת שריון בפיקוד המרכז) לאחר שעבר הסבה לשריון. בין השנים 2001–2002 שימש ראש מטה במפקדת זרוע היבשה.
בשנת 2002 מונה למזכיר הצבאי של ראש ממשלת ישראל אריאל שרון והועלה לדרגת אלוף.[21][22] בתקופה כהונתו התרחשו האינתיפאדה השנייה וההכנות והביצוע של תוכנית ההתנתקות.
בסוף שנת 2005 מונה למפקד פיקוד הדרום. במסגרת תפקיד זה הוטל על גלנט להשלים את היערכות צה"ל סביב רצועת עזה ולהגביר את המאבק בהברחות דרך גבול ישראל–מצרים לאחר סיומה של תוכנית ההתנתקות. גלנט הגביר את שיתוף הפעולה בין פיקוד הדרום לחיל האוויר במאבק נגד ירי הקסאם על יישובי עוטף עזה וערים כמו שדרות ואשקלון. במהלך שירותו כמפקד הפיקוד נחטף בגזרת עוטף עזה החייל גלעד שליט. בעקבות כך יצאו כוחות צה"ל, בפיקוד גלנט, למבצע גשמי קיץ. גלנט טען באותה עת כי יש להגיב באופן התקפי על ירי הקסאמים. זאת בניגוד לעמדת שר הביטחון, עמיר פרץ.[23]
לאחר מלחמת לבנון השנייה פורסם כי שר הביטחון עמיר פרץ ביקש למנות את גלנט למפקד פיקוד הצפון במקום האלוף אודי אדם שהתפטר, אולם לבסוף מונה גדי איזנקוט, מועמדו של הרמטכ"ל דן חלוץ.[24] באותה שנה הובילו גלנט ומפקד אוגדת עזה, תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, בתמיכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי, קו התקפי אל מול החמאס שכלל פשיטות ומבצעים מיוחדים כנגד יעדי מחבלים[25] בשטח הרצועה, במטרה לפגוע בפעילי החמאס בשטחם ובמקביל לחזק את יכולתם וביטחונם העצמי של מפקדי השדה לפקד על כוחות בלחימה ובמערכה.[26] בתחילת 2008 פיקד גלנט על כוחות פיקוד הדרום במבצע חורף חם.[27]
בהמשך אותה שנה דחף גלנט לביצוע מבצע מיוחד לחטיפת אחמד ג'עברי, שנחשב למפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס, על ידי כוח מיחידה מובחרת.[28] הרמטכ"ל, אשכנזי, אישר את הפשיטה, וכמוהו גם השר ברק וראש הממשלה, אהוד אולמרט. גלנט פיקד על הפשיטה מתוך חדר המבצעים של השב"כ בתל אביב. הכוח הפושט התמקם בעמדות המתנה בעזה וארב לרכב בו נסע ג'עברי, אולם הלה פנה במפתיע ולא נסע בנתיב המתוכנן. הכוח שב לישראל מבלי להתגלות.[29]
בהמשך הוביל יחד עם תא"ל תמיר ומחליפו באוגדת עזה, תא"ל איל איזנברג, את ההכנות למבצע רחב יותר ברצועת עזה.[30] המהלך תוכנן כמהלך רב-שלבי, שאינו מחייב את הממשלה לצאת למבצע על בסיס ההנחה שמוכרחים למצות את התוכנית כולה ולבצעה עד תום.[31] על פי התכנונים פיקוד הדרום קיבל אחריות לניהול זירת המערכה ברצועת עזה הן באוויר והן ביבשה ובים, בעוד שהמטה הכללי היה אמון על העיסוק בתקשורת, העבודה אל מול הדרג המדיני, המוכנות להתלקחות זירה נוספת ופיקוד על מבצעים מיוחדים בהקשר לזירה הרחבה של המבצע.[31] בסוף 2008 ובתחילת 2009 פיקד גלנט על מבצע עופרת יצוקה, שנערך בעקבות ירי רקטות על יישובי עוטף עזה.[32]
כמפקד הפיקוד דחף גלנט להקמת יחידת רימון, שהוקמה באוגוסט 2010, משום שגרס כי לפיקוד הדרום נדרשת יחידה מיוחדת ללחימה ברצועת עזה ובחדירות המחבלים מחצי האי סיני בעומק הנגב.[33]
במהלך 2009 התמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל, ולאחר מינויו של בני גנץ לתפקיד, בחר להישאר כמפקד פיקוד הדרום ולא לכהן בתפקיד אחר במטכ"ל.[34][35]
ערכים מורחבים – הבור (ספר), פרשת הרפזבאוגוסט 2010 החלו ההכנות למינוי מחליפו של גבי אשכנזי בתפקיד הרמטכ"ל. גלנט היה לאחד המועמדים הבולטים, אך על הליך המינוי העיבה פרשת "מסמך הרפז", אשר תיאר קמפיין שיווקי, כביכול, שנועד לקדם את גלנט לתפקיד תוך הכפשת מועמדים אחרים. לאחר שחקירת משטרה העלתה ראיות לכך שהמסמך מזויף[36] התחדש הליך המינוי.
ב-5 בספטמבר 2010 אישרה ממשלת ישראל את המלצת שר הביטחון, אהוד ברק, למנות את גלנט לרמטכ"ל.[37]
למינוי התנגד השר מיכאל איתן,[38] עקב חשדות לעברות תכנון ובנייה הנוגעות לנחלת בני הזוג גלנט במושב עמיקם, שעלו בתחקיר של העיתונאי קלמן ליבסקינד, אך הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה (ועדת טירקל) לא מצאה בחשדות אלו די כדי לפסול את מינויו של גלנט לרמטכ"ל. התנועה הירוקה עתרה לבג"ץ[39] בדרישה שוועדת טירקל תדון מחדש בהתאמתו של גלנט לתפקיד, עקב החשדות בפרשת הקרקעות. בג"ץ דרש מהיועץ המשפטי "הסברים על הטעות שהוסיפה לנחלת גלנט במושב עמיקם שטחים על חשבון השטח הציבורי".[40] בעקבות פנייה של תנועת אומ"ץ[41] פתח מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בבדיקה.[42]
ב-27 בינואר 2011 פרסם המבקר את תמצית ממצאי בדיקתו,[43] ועל פיה פלש גלנט לשטח ציבורי ולא פינה אותו במשך ארבע שנים אף על פי שהובהר לו שעליו לפנותו. בנוסף קבע המבקר שגלנט חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד החלקה שפלש אליה ולשביל שסלל בשטח הציבורי. בעקבות כך הגיש לבג"ץ היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, חוות דעת שלפיה אף כי לא נמצא שיש מניעה משפטית לכך, הותרת ההחלטה בדבר מינויו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל עוררה קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירותה. עם זאת החלטה סופית בעניין זה מסורה לממשלה.[44] בעקבות זאת הודיעו ברק ונתניהו על ביטול המינוי.[45]
בהמשך 2011 פרש גלנט מצה"ל.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מנשה-אלונה אישרה בדצמבר 2012 תשריט מתוקן של נחלת גלנט בעמיקם,[46] שבו נגרע מהנחלה שטח של 350 מ"ר ששימש ככביש גישה לנחלה.[47][48]
בינואר 2012 מונה גלנט למנכ"ל חברת "נמקס אויל אנד גז (Nammax)", חברת חיפושי נפט וגז טבעי בשליטת בני שטיינמץ.[49] באפריל 2013 הודיע על כישלון קידוח "אפרודיטה 2" בשדה 'ישי' שהיה ב-42.5% בעלות של "נמקס"[50][51] גלנט פרש מתפקידו ביוני 2014.[52] בנובמבר 2013 מונה ליו"ר אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל.[53]
בינואר 2015, במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים, הצטרף גלנט למפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון, הוצב במקום השני ברשימה ונבחר לכנסת העשרים.[54] בממשלת ישראל ה-34 מונה לשר הבינוי והשיכון ולמשקיף בקבינט המדיני-ביטחוני. עתירה נגד מינוי זה נדחתה.[55] עם התפטרותו של שר הביטחון משה יעלון מהממשלה מונה גלנט לחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.
ב-2 בינואר 2019 התפטר מהכנסת. ב־9 בינואר הודיע על הצטרפותו לליכוד, והחל לכהן כשר העלייה והקליטה.[56] בפריימריז בליכוד הגיע במקום השישי, כך ששובץ במקום השביעי לרשימת הכנסת בבחירות לכנסת העשרים ואחת. הוא נבחר לכנסת העשרים ואחת ולכנסת העשרים ושתיים.
ב-17 במאי 2020 מונה, במסגרת ממשלת ישראל השלושים וחמש, לשר החינוך ולחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.[57]
בעקבות חישוב שגוי של ציוני בגרות רבים הודיע גלנט על הקמת ועדת בדיקה חיצונית לבחינת הכשלים בנושא.[58]
לקראת יום העצמאות תשפ"א נמנע מלאשר את המלצת ועדת פרס ישראל בתחום חקר המתמטיקה ומדעי המחשב לפרופ' עודד גולדרייך, בנימוק שגולדרייך חתם על פניה לפרלמנט הגרמני לבטל את ההכרה בתנועת ה-BDS כתנועה אנטישמית, לצד חתימה על עצומה הקוראת להחרים את אוניברסיטת אריאל.[59] ועדת הפרס עתרה לבג"ץ נגד החלטתו של גלנט ובפסק הדין, שניתן לאחר שהוחלף שר החינוך, ביטל בג"ץ את החלטתו של גלנט לדחות את המלצת הוועדה, והורה להשיב את בחינתה של המלצת הוועדה אל שרת החינוך, על מנת שתשוב ותשקול אם לאשר המלצה זו.[60]
במאי 2021 מונה לשר ההשכלה הגבוהה והמשלימה לאחר מספר חודשים שכיהן בתפקיד כממלא מקום.[61]
במרץ 2022 דורג בפַּרלמטר של "שקוף" כאחד מחמשת חברי הכנסת העצלים ביותר.[62]
ב-21 בנובמבר 2022 מונה ליו"ר הוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון.
ב-29 בדצמבר 2022 מונה גלנט לשר הביטחון בממשלת ישראל ה-37. עם כניסתו לתפקיד התמודד גלנט עם גל פיגועים והמשיך את מבצע שובר גלים לסיכול תאי טרור ביהודה ושומרון.[63] לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון מינה גלנט את האלוף (מיל') אייל זמיר.
ראשית כהונתו התאפיינה בחילוקי דעות מתוקשרים עם בצלאל סמוטריץ', שכיהן כשר במשרד הביטחון האמון על המתפ"ש, לגבי המדיניות ביהודה ושומרון ובעיקר בנוגע למאחזים בלתי-חוקיים.[64][65] במרץ 2023 חלה הסלמה בגבול ישראל–לבנון שכללה אירוע חדירת מחבל לישראל.[66]
כחלק מיעדיו במשרד הביטחון, הציב גלנט את קידום המוכנות הצבאית למלחמה רב-זירתית, והזהיר בפומבי מפני בואה. לפיכך, פעל לצד הרמטכ"ל הרצי הלוי להקצאת משאבים ותכנון אסטרטגיה שיסייעו בפיתוח הרב-שנתי של כוח ההכרעה הצבאי.[67]
זמן קצר לאחר השבעת הממשלה החלה מחאת אנשי מילואים, בהם טייסי קרב בחיל האוויר, כחלק מהמחאה נגד ממשלת ישראל על קידום הרפורמה המשפטית. במסגרת ההפגנות התארגנה קבוצת קצינים בעבר ובהווה להפסקת שירותם הצבאי. גלנט, בהענקת גיבוי לרמטכ"ל הלוי,[68] הביע את עמדתו נגד סרבנות משורות הצבא.
בהמשך, ניסה גלנט לשכנע את בכירי הממשלה לנהל משא ומתן לשם הגעה להסכמות בין הקואליציה לאופוזיציה במסגרת מתווה פשרה על חקיקה מרוככת, וזאת על מנת להימנע ממשבר בצה"ל. בשיחות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי אם לא תושג פשרה יתפטר מתפקידו.[69]
ב-25 במרץ קרא לעצירה מיידית של חקיקת הרפורמה המשפטית מתוך חשש לסכנה לביטחון המדינה.[70] למחרת, בתגובה לנאומו, הודיע ראש הממשלה נתניהו על כוונתו לפטרו מתפקידו.[71] ההכרזה על פיטוריו הובילה מאות אלפים מתושבי ישראל להפגין נגד פיטוריו בערב שלאחר מכן נודע בשם "ליל גלנט".[72][73] נוסף על כך, יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד הכריז על שביתה כללית במשק במחאה על פיטוריו של גלנט ובדרישה לעצור את חקיקת הרפורמה המשפטית.[74] מאוחר יותר נתניהו הודיע על השהיית הרפורמה המשפטית והשביתה הסתיימה. פיטורי גלנט לא יצאו לפועל, והוא המשיך לכהן בתפקידו.[75]
כעבור שבוע חלה הסלמה ביטחונית בכמה חזיתות, שכללה פיגועי טרור קטלניים, ירי רקטי מלבנון, סוריה ורצועת עזה וסדרת גיחות תגובה של חיל האוויר. במסיבת עיתונאים שערך ב-10 באפריל הצהיר נתניהו שגלנט ימשיך לכהן בתפקידו.[76] ב-9 במאי, שבוע לאחר ירי רקטי מעזה לעבר ישראל, פתח צה"ל במבצע מגן וחץ. המבצע החל בסיכול ממוקד של שלושה בכירי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ונוהל תוך ניסיון לבדל אותו מהחמאס ולהותיר אותו מחוץ למערכה.
ביולי יצא צה"ל לפעולה ממוקדת לחיסול תאי טרור בתוך ג'נין, מבצע בית וגן, לאחר שהעיר הוציאה מתוכה עשרות פיגועי טרור מאז תחילת השנה.
בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ־6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[77] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־251[78] אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,609[79] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55[80] שוטרים ו־10[81] אנשי שירות הביטחון הכללי. בעקבות זאת פתח צה"ל במלחמת חרבות ברזל. ישראל פינתה 29 יישובים בעוטף עזה מיושביהם, ותושבי 22 יישובים בצפון ישראל קיבלו המלצה מהרשויות להתפנות, בעקבות חשש שארגון הטרור חזבאללה יעצים גם הוא את תקיפותיו. במלחמה נהרגו יותר מ-40,000 מתושבי רצועת עזה,[82] בהם מעל עשרת אלפים מחבלים, נגרם הרס נרחב ביותר למבנים ולתשתיות ברצועה,[83] ומאות אלפים מתושבי הרצועה נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתגורר במחנות אוהלים.
ב-15 במאי 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל, כינס גלנט מסיבת עיתונאים בה הטיח ביקורת בראש הממשלה נתניהו על כך שהוא דוחה את ההתעסקות בשאלת "היום שאחרי" ברצועת עזה. שר הביטחון קרא לראש הממשלה להודיע שישראל לא תשלוט בעזה, והביע את התנגדותו לממשל צבאי ברצועה. דבריו עוררו ביקורת בקרב גורמים בקואליציה ובאופוזיציה, וזכו לתמיכת יו״ר המחנה הממלכתי בני גנץ.[84]
במאי 2024 התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג הגיש בקשה לצו מעצר נגד גלנט בגין חשדות לשורת פשעים נגד האנושות ובהם הרעבת אוכלוסייה כאמצעי מלחמה הריגה מכוונת ורצח, תקיפות מכוונות נגד אוכלוסייה אזרחית, וכן השמדה או רצח לרבות בהקשר של הרעבה. הבקשה הוגשה גם כלפי בנימין נתניהו, ובמקביל להגשת בקשה לצווי מעצר גם עבור יחיא סנוואר, אסמעיל הנייה ומוחמד דף.[85]
ב-5 בנובמבר 2024 הודיע ראש הממשלה נתניהו לגלנט על סיום כהונתו כשר הביטחון. ישראל כ"ץ מונה להחליפו בתפקיד.[86] הודעת הפיטורים הובילה למחאה של אזרחים ישראלים רבים המכונה ליל גלנט 2.
גלנט הוא תושב מושב עמיקם.[87] אחותו הצעירה היא הסופרת יעל איכילוב. נשוי לקלודין (לבית אלנקווה), שאותה הכיר במהלך שירותו הצבאי בחיל הים. קלודין גלנט השתחררה מצה"ל בדרגת סגן-אלוף. גלנט הוא אב לבן ולשתי בנות.[88] בנו מיכאל שירת כקצין בשייטת 13.
יואב גלנט, באתר הכנסת 
יואב גלנט, ברשת החברתית פייסבוק
יואב גלנט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
יואב גלנט, סרטונים בערוץ היוטיוב
נחום ברנע, אילו הייתי שר ביטחון, באתר "ידיעות אחרונות", 20 בספטמבר 2018 חן מענית, התובע בבית הדין הפלילי בהאג הגיש בקשה לצווי מעצר לנתניהו ולסינוואר, באתר הארץ, 20 במאי 2024
LIMS forum content by LIMS forum members is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License. Based on a work at www.limsforum.com.
