Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
פרטי החוק | |
---|---|
סוג | חוק יסוד |
תאריך חקיקה עברי | י"א באדר ב' התשע"ד |
גוף מחוקק | הכנסת התשע עשרה |
תומכים | 68 |
מתנגדים | 0 |
עיקרי החוק | עיגון בחוק יסוד שאם תחליט הממשלה לוותר על שטחים בריבונות מדינת ישראל, הדבר יובא למשאל עם. |
נוסח מלא | ספר החוקים |
חוק-יסוד: משאל עם נחקק בכנסת התשע עשרה במטרה להסדיר בחוק יסוד עריכת משאל עם על כל הסכם מדיני במסגרתו תוותר מדינת ישראל על שטחים בריבונותה או כחלק מאישור של החלטה ממשלתית או הליך חקיקתי במסגרתו תבוצע נסיגה חד-צדדית משטחים שכאלה. תחולתו של החוק בעת חקיקתו היא על שטחי מדינת ישראל שבגבולות הקו הירוק וכן על מזרח ירושלים ורמת הגולן.
החוק אושר בכנסת ב-12 במרץ 2014 ברוב של 68 תומכים וללא מתנגדים, על רקע החלטת סיעות האופוזיציה להחרים את ההצבעה[1].
בשנת 1999, בעת כהונת הכנסת הארבע עשרה, אישרה הכנסת את חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל), התשנ"ט-1999[2] שזכה לכינוי "חוק שריון רמת הגולן", על פיו החלטת ממשלה לוותר על שטחים בריבונות המדינה, היינו - שטחים שבהם חל המשפט, השיפוט והמינהל של השלטון הישראלי (שטחי מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק, רמת הגולן ומזרח ירושלים ללא יהודה ושומרון ורצועת עזה)[א], תידרש לאישור של רוב מוחלט מחברי הכנסת (61 ח"כים או יותר) ואישור של רוב המשתתפים בהצבעה במשאל עם[ב]. בחוק נקבע עוד שהסעיף הנוגע לקיום משאל עם יחול רק כאשר יוסמך על ידי חוק יסוד שיחוקק בנושא ובכך נותר החוק עקר מהבחינה הזו.
במהלך כהונתה של הכנסת השבע עשרה הציעו חברי כנסת רבים תיקון לחוק זה[3], לפיו ועדת הבחירות המרכזית היא שתתקין תקנות לעניין עריכת משאל עם ויבוטל הצורך בהסמכת חוק יסוד. התיקון לחוק עבר בקריאה טרומית ב-16 במאי 2007, בניגוד לעמדת הממשלה המכהנת[4], והוא הועבר לוועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת חוקה, חוק ומשפט במטרה להכינו ולנסחו לקריאה ראשונה. ב-30 ביוני 2008 התיקון עבר גם בקריאה הראשונה ברוב גדול[5] והצעת החוק הוחזרה לוועדה לקראת הכנתה לקריאה שנייה ושלישית, אך זו לא הגיעה עד התפזרותה של הכנסת לקראת עריכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה.
ממשלת ישראל השלושים ושתיים, שקמה לאחר הבחירות, החליטה לתמוך בהחלת דין רציפות על הצעת החוק[6], והדיון בה בוועדה המשותפת נמשך גם במהלך כהונתה של הכנסת השמונה עשרה. לבסוף החליטה הממשלה לתמוך בהצעת החוק, וב-22 בנובמבר 2010 אישרה הכנסת את התיקון לחוק הקיים[7] שזכה לכינוי הנוסף "חוק משאל עם"[8], לפיו בטלה הדרישה לעיגון בחוק יסוד. כשלושה שבועות לאחר אישור התיקון בכנסת, הוגשה עתירה לבג"ץ נגד החלטת הכנסת[9] בטענה כי החוק במתכונתו החדשה פוגע בסדרי השלטון של מדינת ישראל ועוקף חוקי יסוד אחרים ועל כן אין זה ראוי להעבירו בחקיקה רגילה.
עם הקמתה של ממשלת ישראל השלושים ושלוש לאחר השבעתה של הכנסת התשע עשרה, ובמסגרת הסכם קואליציוני שנחתם בין סיעת השלטון הליכוד ביתנו לבין סיעת הבית היהודי[10], הוסכם לעגן את קיומם של משאלי העם בחוק יסוד, וזאת כדי למנוע אפשרות שבג"ץ יידרש לדון בשאלת החוקתיות של "חוק משאל העם" הקיים משנת 2010[11]. באופן הזה החל הליך חקיקתו של חוק היסוד החדש.
מטעם הממשלה הוגשה "הצעת חוק-יסוד: משאל עם" לכנסת לקריאה ראשונה[12], כשעוד לפניה הוגשה הצעת חוק פרטית זהה על ידי חברות הכנסת אורית סטרוק ואיילת שקד (מסיעת הבית היהודי) וחבר הכנסת יריב לוין (מסיעת הליכוד ביתנו). שתי הצעות החוק עברו בקריאה הראשונה ובקריאה הטרומית, בהתאמה, ב-31 ביולי 2013[13], והועברו לוועדה המשותפת של ועדת הכנסת ושל ועדת חוקה, חוק ומשפט למיזוגן ולהכנתן לקריאה שנייה ושלישית.
עם תום הדיונים בוועדה המשותפת הועברה הצעת החוק להצבעה בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת, שם זכתה לרוב של 68 תומכים וללא מתנגדים[14], על רקע החרמתן של סיעות האופוזיציה את ההצבעה ואת הדיון במליאה שקדם לה (וכן את הדיונים וההצבעות על שתי הצעות חוק שנויות במחלוקת אחרות שנדונו לפניה) לנוכח החלטת ועדת הכנסת, מספר ימים לפני כן, לקבוע סדרי דיון מיוחדים בהצעת החוק (ובשתי הצעות החוק האחרות) בהתבסס על סעיף 98 לתקנון הכנסת, ללא הסכמות בין הקואליציה לאופוזיציה[15].
בחוק 5 סעיפים:
חוקי־יסוד | ||
---|---|---|
חוקי־יסוד משוריינים | הממשלה • חופש העיסוק • ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי • משאל עם | |
חוקי־יסוד משוריינים־חלקית | הכנסת • משק המדינה • מקרקעי ישראל • ירושלים בירת ישראל | |
חוקי־יסוד לא־משוריינים | נשיא המדינה • הצבא • השפיטה • מבקר המדינה • כבוד האדם וחירותו |