Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
 | |
| לסקר-שילר בסביבות 1894, לאחר נישואיה לברטולד לסקר | |
| לידה |
11 בפברואר 1869 אלברפלד, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
22 בינואר 1945 (בגיל 75) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
| שם לידה |
Elisabeth Schüler |
| מדינה |
גרמניה, חסר אזרחות |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| אירועים משמעותיים |
Emigration from Nazi Germany 1933-1945 |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| בן זוג |
ברטולד לסקר גאורג לוין גוטפריד בן |
| פרסים והוקרה |
פרס קלייסט (1932) |
| אתר רשמי | |
| חתימה |
 |
  | |
אֶלְזֵה לַסְקֶר-שִׁילֶר (בגרמנית: Else Lasker-Schüler; 11 בפברואר 1869, אלברפלד (וופרטל) – 22 בינואר 1945, ירושלים) הייתה משוררת, סופרת וציירת יהודייה-גרמנייה. לסקר-שילר גדלה בבית מהמעמד הבינוני וניהלה סגנון חיים בוהמייני בברלין. הייתה אחת מהנשים הבודדות השייכות לזרם השירה האקספרסיוניסטי. הגאונות הפואטית שלה אפשרה לה ליצור שירים שבהם צליל, דימוי ומשמעות מאירים זה את זה ביכולת בלתי מוגבלת ליצור שילובי מילים חדשים[1]. לאחר שברחה מהמשטר הנאצי, בילתה את שנותיה האחרונות בעוני ובבדידות בירושלים.
אלזה שילר נולדה כבת הזקונים במשפחה בת שישה ילדים לז'נט לבית קיסינג ולאהרון שילר, בנקאי פרטי יהודי, באלברפלד (Elberfeld; כיום חלק מהעיר וופרטל). לאימה היה בהמשך תפקיד חשוב בשירתה של שילר, בעוד אביה שימש השראה לדמות הראשית במחזה שכתבה "Die Wupper".
בשנת 1894 נישאה שילר לרופא ברטולד לסקר (אחיו הגדול של אלוף העולם בשחמט עמנואל לסקר), ועברה לגור בברלין. שם פיתחה את כישורי הציור שלה. לאחר כשנה נטשה את בעלה ועברה לסגנון חיים בוהמייני. מאהבה הידוע היה יוהנס הולצמן, ממנו נולד בנה פאול[2] ב-24 באוגוסט 1899. בשנה זו החלו להופיע שיריה הראשונים. ספר שיריה המלא הראשון הופיע שלוש שנים אחר כך, בשנת 1902, בשם "סטיקס" (Styx).
ב-11 באפריל 1903 התגרשו בני הזוג לסקר-שילר באופן רשמי, וב-30 בנובמבר באותה שנה נישאה לסקר-שילר לגאורג לוין, בעל גלריה ומייסד כתב העת "דר שטורם" ('הסער'), לו העניקה לסקר את השם האנגרמי הרווארט ולדן. תחת שם זה התפרסם ולדן כאחת הדמויות הבולטות באקספרסיוניזם הגרמני.
בשנת 1906 הופיע ספר הפרוזה הראשון שלה, "ספר פטר הילֵה", הקרוי על שם אחד מחבריה הקרובים ביותר, שנפטר. בשנת 1907 הופיע אוסף הפרוזה "לילותיו של טינו מבגדד". בשנת 1909 פרסמה את המחזה "Die Wupper" (שם הנהר העובר בעיר הולדתה) שלא זכה להצגה על במה בשלב ראשון. עם פרסום אוסף שיריה "הפלאים שלי" בשנת 1911, הייתה לסקר-שילר לנציגה בולטת של האקספרסיוניזם הגרמני.
בני הזוג ולדן ולסקר-שילר נפרדו בשנת 1910, והתגרשו רשמית בשנת 1912. ללא פרנסה משלה, נתמכה לסקר-שילר בידי חברים, במיוחד בידי העיתונאי והפובליציסט היהודי-אוסטרי קרל קראוס. עוד בשנת 1912 פגשה לסקר-שילר את המשורר והמסאי גוטפריד בן. נקשרה ביניהם חברות אמיצה והם הפכו לנאהבים[2]. את הרגשתה בנוגע ליחסים אלה ביטאה לסקר-שילר במספר רב של שירי אהבה שהקדישה לו, ונענתה בשירי תגובה מצד בן[2]. מותו של בנה בשנת 1927 הביא אותה למשבר עמוק.
בשנת 1932 הוענק לה פרס קלייסט היוקרתי וזכתה לפופולריות רבה. עם עליית הנאצים לשלטון, פרסומה והיותה יהודייה הביאו להתקפות ואיומים על חיה ולכן נאלצה להגר ב-19 באפריל 1933 לציריך. מציריך נסעה פעמיים, ב-1934[א] וב-1937[3], לארץ ישראל. בשנת 1938 נשללה אזרחותה הגרמנית, ובשנה שלאחר מכן נסעה בפעם השלישית לארץ ישראל, והתגוררה בירושלים. פריצת מלחמת העולם השנייה מנעה ממנה לשוב לשווייץ.
ימיה בירושלים היו קשים ומלווי סבל ושברון לב[4], אם כי מעיין יצירתה לא פסק. בשנות הארבעים בירושלים חיתה כקבצנית. הייתה מגיעה כל יום לבית הקפה זיכל שהיה ברחוב המלך ג'ורג' שם הייתה יושבת בפינתה שותה קפה ומאפה ומבקשת מאחד הלקוחות של בית הקפה שישלם עבורה.
לאחר התקף לב נפטרה, וללוויתה הגיעו כמאה איש, ביניהם ש"י עגנון, אולם לא נכחו נציגים מטעם הממסד הציוני ואגודת הסופרים. לסקר־שילר נקברה בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים[5]. בתקופת ירושלים המחולקת נהרסה מצבתה. לאחר איחוד ירושלים נאספו עצמותיה לקבר אחים, ועל מקום קברה הונחה מצבה חדשה.
לאחר מותה התפרסמה מאד בעיקר בגרמניה, חוקרי הספרות הגרמנית הכתירו אותה בתארים כמו "המשוררת הלאומית" "המשוררת הגאונית".
ארכיונה מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים[6]
לסקר-שילר הותירה אחריה יצירה לירית ענפה, שלושה מחזות, פרוזה בדמות של סקיצות וסיפורים קצרים וכן ציורים, מכתבים ומסמכים רבים.
במהלך חייה הופיעו שיריה בכתבי עת שונים, ביניהם כתב העת "Der Sturm" של בעלה השני וכתב העת "Die Fackel", שהוציא לאור קרל קראוס, כמו גם בשורה של ספרי שיריה שערכה ואף איירה בעצמה, בהם:
המחזה הראשון והחשוב ביותר שלה, "Die Wupper", העטור בסממני מחאה חברתית עזה, נכתב בשנת 1908, פורסם בשנת 1909 אך הוצג לראשונה בתיאטרון הגרמני בברלין ב-27 באפריל 1919. עם זאת, בראש ובראשונה הייתה לסקר-שילר משוררת, שנהוג לשייכה לזרם האקספרסיוניסטי של השירה הגרמנית. שירתה שיקפה הן את אופייה יוצא הדופן והן את גורלה הטראגי. על כך כתבה גיטה אבינור:
שירתה של אלזה לסקר-שילר משקפת את המשוררת: התפרצות בלתי מרוסנת ועדינות רבה, אנושיות ואמונה. הרס חייה הפרטיים והרס העולם לתוכו נולדה מעטים יגון ההולך וכבד על שירתה.
— גיטה אבינור, "הפורטת על הפסנתר הכחול", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 84–86, בעמ' 85
בירושלים כתבה לסקר-שילר את קובץ שיריה האחרון, "פסנתרי הכחול", שרבים סבורים כי הוא הבשל והטוב מבין קובצי השירים שלה. כמו כן כתבה את יצירתה האחרונה, המחזה הסנסציוני "אניואני" המגיב לאימי השואה תוך שילוב דמויות תנ"כיות כמו: המלך דוד והמלך שלמה, עם דמויות מיתולוגיות, כמו: פאוסט ומפיסטו, חברים יהודים כמו: מקס ריינהרץ וגרשון סוויט, והמנהיגים הנאצים, כמו: היטלר, גרינג, גבלס, הימלר, ועוד[7].
לשירת האהבה תפקיד חשוב בשירתה, אבל בין שיריה יש גם שירים דתיים מאוד, מעין תפילות. עבודתה המאוחרת עשירה במוטיבים תנ"כיים ומזרחיים. לסקר-שילר הייתה ליברלית מאוד ביחסה לצורה הפואטית, וכן לא נרתעה מחידושים והמצאות לשוניות. תאוריה המילוליים נחשבים כבעלי כוח חזותי רב וכתיבתה מלווה פעמים רבות בעיטורים וציורים. קריאת שיריה על ידה לוותה תמיד באביזרי רקע, תלבושות ותכשיטים וכן תנועה וצליל.
ערך מורחב – דר קראללסקר-שילר יזמה וניהלה במשך כמה שנים - ראשית שנת 1942 ועד סוף 1944 - סלון ספרותי בירושלים שנקרא "דר קראל". בסלון התקיימו קריאות בספרות והרצאות בנושאי פילוסופיה ודת על ידה ועל ידי אנשי רוח ירושלמים ממוצא גרמני[4].
בבית ברחוב מוֹץ (Motzstrasse) ברובע שנברג בברלין, שבו התגוררה בשנים 1924–1933, ניצב לוח לזכרה. מאוחר יותר, שונה שמו של חלק קטן מן הרחוב לרחוב אלזה לסקר-שילר. בעיר הולדתה וופרטל קרוי על שמה בית ספר תיכון מקיף. ברחוב קטרין 4 בברלין, בבית דירות שבו גרה עם ולדן בין 1910 ל-1912, נקבע לזוג שלט הנצחה, אך בהמשך נהרס הבית. גם במינכן רחוב על שמה.
ביער ירושלים ליד "יד קנדי", על שפת המדרון הפונה לפרוזדור ירושלים, ניצב במשך עשר שנים הפסל "מלאך לירושלים" לזכרה של לסקר-שילר, צופה לנוף שער פרוזדור ירושלים. את הפסל יצר הפסל הגרמני הורסט מייסטר, בהשראת השורה "בכל המחוזות חיפשתי כרך שבשער לו עומד מלאך..." הלקוחה משיר שחיברה. את הפסל פיסל מארד, חלקו בטכניקה של יציקה וחלקו בהדבקה. הפסל הוצב ביער ירושלים על ידי קרן קיימת לישראל בשנת 1997, בעזרת תרומתו של אלמוט גריצמן מייסטר מגרמניה. הוא נגנב בחודש יוני 2007, כנראה על ידי גנבי מתכות, ולא שוחזר.
בירושלים נקרא על שמה רחוב "אלזה" בשכונת ניות.
ההרכב הקאמרי "אנסמבל אלזה", בו מנגנים מוזיקאים ישראלים וגרמנים, קרוי על שמה.
ביום 7 בפברואר 2020, כובד זכרהּ בשרבוט גוגל[8].
אתר האינטרנט הרשמי של אלזה לסקר-שילר (בגרמנית)
אלזה לסקר-שילר, ברשת החברתית Goodreads
לינה ברוך, הבט אל תוך פני המנודדות, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2018 אביבה קרינסקי, אלזה לסקר־שילר, מלכת האקספרסיוניזם הגרמני, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2015
אלזה לסקר-שילר (1869-1945), דף שער בספרייה הלאומית אביבה קרינסקי, אלזה לסקר-שילר הכריזה על עצמה "אני יוסף" בפרוזה שלה ובשיריה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2023
LIMS forum content by LIMS forum members is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial-ShareAlike 4.0 International License. Based on a work at www.limsforum.com.
