Infrastructure tools to support an effective radiation oncology learning health system

הרפובליקה ההלנית
Ελληνική Δημοκρατία

דגל סמל
הארכתאון, מקדש באקרופוליס באתונה
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	חירות או מוות
המנון לאומי	המנון לחירות
ממשל
משטר	דמוקרטיה פרלמנטרית
ראש המדינה	נשיא יוון
נשיא יוון	קתרינה סקלארופופולו
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת יוון
ראש ממשלת יוון	קיריאקוס מיצוטאקיס
שפה רשמית	יוונית
עיר בירה	אתונה 37°47′52″N 23°37′4″E / 37.79778°N 23.61778°E / 37.79778; 23.61778 (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	הפרלמנט ההלני
רשות שופטת	Court of Cassation
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
שטח יבשתי[2]	131,957 קמ"ר (98 בעולם)
אחוז שטח המים	0.86%
אזור זמן	UTC +2
היסטוריה
הקמה	מלחמת העצמאות היוונית
- עצמאות - תאריך	מהאימפריה העות'מאנית 25 במרץ 1821
ישות קודמת	ממלכת יוון ממלכת יוון
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3] (הערכה 1 בנובמבר 2024)	10,010,962 נפש (95 בעולם)
צפיפות	75.87 נפש לקמ"ר (137 בעולם)
דת	נצרות יוונית-אורתודוקסית
אוכלוסייה לפי גילאים[4] 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0–14 13.22% גילאי 15–24 10.35% גילאי 25–54 38.27% גילאי 55–64 14.22% גילאי 65 ומעלה 23.94%
כלכלה
תמ"ג[5] (2023)	238.21 מיליארד $ (55 בעולם)
תמ"ג לנפש	23,795$ (59 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[6] (2022)	0.893 (33 בעולם)
מדד ג'יני	33.1 (נכון ל־2019)
מטבע	אירו[1]‏ (EUR)
בנק מרכזי	בנק יוון
שונות
חגים לאומיים	תחילת שנה חדשה יום שני של פסחא אחד במאי חג עליית מרים יום האוחי יום ראשון של הפסחא Celebration of the Greek Revolution יום שישי הטוב חג ההתגלות Rosenmontag חג המולד
סיומת אינטרנט	gr
קידומת בין־לאומית	30
www.government.gov.gr
(למפת יוון מוגדלת)   אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון יוון (למפת יוון רגילה)   אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון יוון

יוון (ביוונית: ‏Ελλάδα^ⓘ‏^Ⓘ‏, תעתיק: אֵלַדַֿה) או הרפובליקה ההלנית (ביוונית: Ελληνική Δημοκρατία, תעתיק: אֵלִינִיקִי דִֿימוֹקְרַטִיַה) היא מדינה בדרום-מזרח אירופה, השוכנת בקצה הדרומי של חבל הבלקן לחוף הים התיכון. יש בה כ-3,000 איים, והיא גובלת בצפון עם בולגריה, אלבניה ומקדוניה הצפונית, במזרח עם טורקיה והים האגאי, במערב עם הים היוני ובדרום עם הים התיכון.

יוון העתיקה נחשבת בעיני היסטוריונים רבים כערש תרבות המערב.

בשנת 1981 הצטרפה יוון כחברה בקהילה האירופית, שהפכה בהמשך בשנת 1993 לאיחוד האירופי.

יוון הקדומה הורכבה משבטים שונים שהתפרשו באזור איטליה, יוון וטורקיה של ימינו. שבטים אלו הם אלו שהעניקו את שמם לחבל ארץ זה; תחילה היה זה חבל ארץ בו גרו שבט ה"הלנים" (Έλληνες) שכונה בהתאם בשם "הֶלאַס" (‎′Ελλάς),^[7] ובהדרגה הורחב כינוי זה לכל ארץ יוון. עמי המזרח לעומת זאת, שבאו תחילה במגע עם שבט ה"יוֹנִים" (Ἴωνες), העניקו את השם "יוון" לארץ זו, (ומכאן בא הכינוי יוון בשפה העברית,^[8] באכדית iaunāiu^[9] ובערבית 'איון'), ואילו עמי איטליה שנחשפו תחילה לשבט המערבי, ה"גרַאיקים" (Γραικοί), גזרו משם שבט זה את שם הארץ, ומכאן בא השם "Graecia" בלטינית, ובצורות דומות בשאר לשונות אירופה.^[10]

הרומאים, בזמן שלטונם על יוון, כינו פרובינקיה זו בשם "אַכַיאה". בתקופה הביזנטית ראו היוונים את עצמם כ"רומיים" (Ρωμαίοι), וכינו את ארצם בהתאם בשם "רומאניה", ובעקבות כך התקבל השם "רוּם" (رُومُ) ככינוי ליוון בקרב המוסלמים. במאה ה-19, עם הקמת מדינת יוון מחדש, חזרו היוונים לשמם הקדום "הלאס" (או: "אֶלאס").^[11]

ערך מורחב – היסטוריה של יוון

ההיסטוריה של יוון נמשכת אלפי שנים, ומתועדת מראשית האלף השני לפנה"ס. זו ההיסטוריה של התרבויות שצמחו וקמלו לחופי הים האגאי. ראשיתה בתרבות המינואית הכרתית; אחריה קמה התרבות המיקנית שצמחה בפלופונסוס – היא שאחראית להשמדת טרויה. לאחר קמילת התרבות המיקנית ירדה על יוון תקופת חושך תרבותית שנמשכה עד המאה ה-8 לפנה"ס, אז החלה התרבות היוונית להשתקם. התקופה הארכאית, החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, הביאה עמה את ראשית צמיחת ערי המדינה היווניות – הפוליס, שהמפורסמות בהן היו אתונה, ספרטה, קורינתוס דלפי ותבאי. בתקופה הקלאסית, החל מהמאה ה-5 לפנה"ס, הגיעו רובן לשיא מבחינה תרבותית ומדינית, אך מלחמות בלתי פוסקות הביאו לירידתן. את התרבות הקלאסית ירשה התרבות ההלניסטית, שהתפשטה ברחבי המזרח העתיק, החל מהמאה ה-3 לפנה"ס, עם מסע כיבושיו של אלכסנדר מוקדון, ממקדוניה.

יורשיו, הדיאדוכים חילקו ביניהם את שטחי כיבושיו העצומים לכמה ממלכות, שהתקיימו זו לצד זו, נלחמו זו בזו, עד שנכבשו על ידי רומא, וחדלו להתקיים סופית באמצע המאה הראשונה לפנה"ס. יוון הפכה לפרובינקיה רומית, אך התרבות היוונית נותרה דומיננטית באגן המזרחי של הים התיכון. כאשר חולקה האימפריה הרומית לשניים, במאה ה-4 לספירה, נותר החלק המזרחי שלה, המוכר כאימפריה הביזנטית טבוע באופי התרבות היוונית. האימפריה הביזנטית שרדה עד המאה ה-15, אז נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית.

העות'מאנים שלטו ביוון עד תחילת המאה ה-19. בשנת 1821 מרדו היוונים, ובשנת 1822 הכריזו על עצמאות. מלחמת העצמאות נמשכה עד שנת 1832 והסתיימה בניצחון היוונים. במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 התקיימה סדרת מלחמות בין היוונים לעות'מאנים. היוונים שאפו להגדיל את שטח מדינתם, על מנת לכלול את כל דוברי היוונית בתחומה. יוון הגיעה לגבולותיה הנוכחיים בשנת 1947, בתום מלחמת העולם השנייה. אחרי מלחמת העולם השנייה פרצה ביוון מלחמת אזרחים, שנמשכה עד 1949.

בשנת 1967 תפס הצבא את השלטון בהפיכה צבאית, וייסד את "משטר הקולונלים". בשנת 1973 ביטל המשטר החדש את המלוכה ביוון והכריז על "הרפובליקה ("דימוקרטיה") היוונית" תוך כדי המשך הרודנות. ב-1974 מימנה החונטה הצבאית הפיכה כושלת בקפריסין, דבר שגרם להפלתה. ב-1975 הוקמה רפובליקה דמוקרטית. יוון הצטרפה לקהילייה האירופית (שהפכה בהמשך לאיחוד האירופי) בשנת 1981, ושינתה את המטבע שלה לאירו בשנת 2001. מאז שנת 2009 נמצאת יוון במשבר כלכלי חמור. בשנת 2023 מראה הכלכלה היוונית סימני התאוששות.^[12]

ערכים מורחבים – פוליטיקה של יוון

חוקת 1975 מגדירה את יוון כ"רפובליקה פרלמנטרית" ומבטיחה לאזרחיה חירויות וזכויות אזרח שוות. החוקה קובעת כי ראש המדינה הוא נשיא, שנבחר על ידי הפרלמנט לקדנציה של חמש שנים ויכול להיבחר שוב לחמש שנים נוספות. מועצת המדינה (Συμβούλιο της Επικρατείας) עוזרת לו בניהול המדינה.

ראש הממשלה והקבינט הם בעלי הכוח הפוליטי העיקרי ביוון, ואילו לנשיא יש סמכות מוגבלת ברשות המבצעת ותפקידים סמליים.

הפרלמנט היווני (ביוונית: Βουλή των Ελλήνων, בתעתיק: Vouli ton Ellinon) מורכב מבית אחד בעל 300 חברים אשר נבחרים אחת לארבע שנים בבחירות כלליות. מתוך 300 הצירים, 250 נבחרים בבחירות אזוריות, עם מספר משתנה של נציגים בכל מחוז בחירה. מספר הנציגים משתנה ממחוז למחוז, שמונה מחוזות דלי-אוכלוסין בוחרים נציג יחיד, ולעומתם מחוז אתונה A בוחר 42 נציגים. במחוזות רבי-נציגים נעשית הבחירה בשיטה היחסית, ובמחוזות בעלי נציג אחד – בשיטה הרובנית. אחוז החסימה עומד על 3% מהקולות הכשרים.

50 הצירים הנותרים נבחרים בבחירות לאומיות בשיטת טופס כללי, ולכן כולם נבחרים מטעם המפלגה הגדולה ביותר – וזאת מתוך מטרה לייצב את המערכת הפוליטית ולחזק את המשילוּת.

מאז כינון החוקה ועד בחירות 2012, שנערכו בצלו של משבר כלכלי קשה, הייתה המערכת הפוליטית ביוון דו-מפלגתית מיסודה, ועל השלטון התמודדו התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית (פּאסוֹק) הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת הדמוקרטיה החדשה מן המרכז-ימין. בדרך-כלל הצליחה אחת משתי המפלגות הגדולות להגיע לרוב מוחלט בפרלמנט. בבחירות שנערכו במאי 2012, הגיעה לראשונה מפלגה אחרת אל המקום השני – "קואליציית השמאל הרדיקלי", הידועה בכינוי סיריזה, ומפלגת הימין הקיצוני השחר הזהוב נכנסה לראשונה לפרלמנט.

בינואר 2015, רשמה "קואליציית השמאל הרדיקלי" ניצחון מוחץ והיסטורי בבחירות הכלליות. יו"ר המפלגה, אלכסיס ציפראס, הבטיח בלילה שאחרי הניצחון, כי "אחרי חמש שנים של צעדי צנע וקיצוצים קשים שפגעו מאוד באיכות החיים של היוונים, תם עידן "ההשפלה והסבל" שכפו על יוון האיחוד האירופי וקרן המטבע הבין-לאומית".^[13] יום לאחר הבחירות, הקימה "קואליציית השמאל הרדיקלי" קואליציה עם המפלגה השמרנית "היוונים העצמאים" וציפראס הושבע כראש ממשלה.

בשנת 2019, לאחר, הבחירות לפרלמנט היווני שהתקיימו ל-7 ביולי 2019. זכתה דמוקרטיה חדשה ל-39.85% מהקולות, אשר הקנו לה 158 מקומות בפרלמנט היווני. יממה לאחר מכן, מיצוטאקיס הושבע כראש ממשלת יוון.^[14]

ערך מורחב – הכוחות המזוינים של יוון

הכוחות המזוינים של יוון (ביוונית: Eλληνικές Ένοπλες Δυνάμεις, Ellinikés Énoples Dynámis) מורכבים מצבא יוון הכולל עתודות המשמר הלאומי, הצי היווני וחיל האוויר היווני.

לשנת הכספים 2018 הוערך תקציב ההגנה ב־4.3 מיליארד אירו במחירים קבועים לשנת 2010 או 4.1 מיליארד אירו במחירים שוטפים, שווה ערך ל-2.27% מהתמ"ג.^[15]

ביוון קיים גיוס חובה לגברים מגיל 18 למשך 9 חודשים. נשים יכולות לשרת בצבא יוון בהתנדבות, אך אינן חייבות בגיוס.

מספר אנשי הצבא, נכון ל-2022, נאמד בכ-125,000: 90,000 בצבא, 15,000 בצי, 20,000 בחיל האוויר. בנוסף כ-35,000 משרתים במשמר הלאומי.^[16]

ציוד הכוחות הצבאיים של יוון מורכב ברובו משילוב של כלי נשק מיובאים מאירופה וארצות הברית, וכן ממספר מצומצם של מערכות מתוצרת מקומית, במיוחד ספינות ימיות; גרמניה היא הספקית המובילה של מערכות נשק ליוון מאז 2010, ואחריה צרפת וארצות הברית; התעשייה הביטחונית של יוון מסוגלת לייצר ספינות ימי ותתי מערכות נלוות (הערכת 2019)^[16]

יוון חברה באיחוד האירופי ובנאט"ו ומשתתפת בעיקר בפעולות שמירת שלום. פעולות כאלה הן ISAF באפגניסטן, EUFOR בבוסניה והרצגובינה, צ'אד ו-KFOR בקוסובו.

ערך מורחב – מחוזות יוון

יוון מורכבת מ-13 אזורים מנהלתים, הנקראים מחוזות, או פריפריות, שמחולקים חלוקה משנית, החל משנת 2011, ל-74 יחידות אזוריות (περιφερειακές ενότητες). חלוקה זאת החליפה את החלוקה הישנה ל-51 מחוזות משנה ("נומוס" ביחיד, "נומוי" ברבים). היחידות האזוריות מחולקות ל-350 רשויות מוניציפליות, המהוות את היחידות המנהלתיות הבסיסיות של יוון.

מזרח מקדוניה ותראקיה דרמה אברוס קוולה רודופי קסנתי תסוס מרכז מקדוניה כלקידיקי אימאתיה קילקיס פלה פיאריה סרה סלוניקי מערב מקדוניה פלורינה גרוונה קסטוריה קוזני

אפירוס ארטה יואנינה פרוזה תספוריטקון תסליה קרדיצה לריסה מגנסיה טריקלה האיים הספורדיים מרכז יוון אביה אבריטניה פוקיס פתיאוטיס בויאוטיה

מערב יוון אכאיה אטוליה-אקארנאניה אליס אטיקה האיים מערב אטיקה מזרח אטיקה פיראוס צפון אתונה מערב אתונה מרכז אתונה דרום אתונה פלופונסוס ארקאדיה ארגוליס קורינתוס לאקוניה מסיניה

מחוז כרתים חאניה אירקליון לסיטי רתימנון האיים היוניים קורפו קפלוניה לפקדה זקינתוס איתקה צפון הים האגאי כיוס לסבוס סאמוס למנוס איקריה

דרום הים האגאי אנדרוס סירוס קיאה-קתנוס טינוס מלוס מיקונוס נקסוס פארוס תירה קלימנוס קרפאתוס קוס רודוס

בנוסף קיים מחוז אוטונומי, הר אתוס, שמהווה מדינת נזירים תחת ריבונות יוונית.

ערך מורחב – כלכלת יוון

יוון היא מדינת רווחה שבה מגזר ציבורי רחב התורם כ-50% מהתל"ג. תיירות היא ענף חשוב מאוד בכלכלת המדינה, עם נתח גדול בתל"ג והכנסת מטבע חוץ.

בשנת 2001 הצטרפה יוון לגוש האירו ומאז ההילך החוקי בה הוא האירו (במקום הדרכמה שהייתה נהוגה עד אז). יוון הייתה בין הנהנות העיקריות מהכניסה לאיחוד האירופי והעזרה שהיא קיבלה מהאיחוד מגיעה לכדי 2.6% מהתוצר הלאומי הגולמי. התל"ג גדל בשיעור שנתי של 4% בממוצע בשנים 2003 עד 2007, בין היתר כתוצאה מהשקעות ממשלתיות הקשורות לאירוח אולימפיאדת אתונה (2004).

צי הסוחר היווני הוא הגדול בעולם, וענף הספנות הוא ענף מרכזי במשק היווני. חברת התעופה הלאומית של יוון היא אג'יאן איירליינס.

ערך מורחב – משבר החוב של יוון

למצוקה הכלכלית החמורה אליה נקלעה יוון בסופו של העשור הראשון של המאה ה-21 חברו מספר גורמים: המשבר הכלכלי העולמי שהתפרץ ב-2008, חשיפת העובדה כי ממשלת יוון מתנהלת לאורך שנים במצב שבו מדי שנה ההוצאות התקציביות שלה עולות על הכנסותיה ממסים, ובנוסף, הגרעון שהלך ותפח מומן על ידי נטילת הלוואות מבנקים בעולם – בעיקר בגרמניה. השילוב של הגורמים הללו יחד עם משבר החוב האירופי הוביל את יוון לסף חדלות-פירעון במהלך 2010, בדומה לשאר מדינות ה-PIIGS (פורטוגל, אירלנד, איטליה וספרד).

ביוני 2010 שרי האוצר של המדינות החברות בגוש האירו אישרו ליוון סיוע כספי מידי מדינותיהם בהיקף של 80 מיליארד אירו, ומידי קרן המטבע הבין-לאומית, בהיקף של 30 מיליארד אירו. הסיוע הותנה בכך שיוון תממש תוכנית קיצוצים נרחבת. יוון הפריטה נכסים בשווי 50 מיליארד אירו וביצעה קיצוצים בשווי 28 מיליארד אירו כחלק מתוכנית הצנע, שגררה הפגנות רבות ביוון. האיחוד האירופי אישר את תוכנית הצנע של יוון והעניק לה סיוע כלכלי. ביולי 2011 מנהיגי גוש האירו הסכימו על חבילת סיוע נוספת ליוון, בהיקף של כ-109 מיליארד אירו. ב-20 באוקטובר 2011 אישר הפרלמנט של יוון צעדי צנע נוספים, שעוררו הפגנות אלימות ביוון. במסגרת התוכנית יקוצצו תקציבי משרדי הממשלה, יועלו מסים, יופחתו משכורות ופנסיות, יוצאו לחופשה בתשלום מופחת כ-30 אלף עובדי מדינה ויינתנו אישורים מיוחדים לפירוק התאגדויות העובדים המאוגדים בהסכמי עבודה קולקטיביים. ב-27 באוקטובר החליטו מנהיגי גוש האירו להגדיל את היקף קרן החילוץ האירופית לכטריליון אירו. כמו כן, הוחלט לקצץ לפחות 40% מהחוב של יוון. ב-6 בדצמבר אישר הפרלמנט היווני את תוכנית הצנע ברוב של 258 תומכים מול 41 מתנגדים.

ב-10 בפברואר 2012 אישרה ממשלת יוון חבילת קיצוצים נוספת לאחר ששרי האוצר של גוש האירו התנו את העברת חבילת חילוץ נוספת בסך 130 מיליארד אירו בהעמקת היקף תוכנית הצנע. במסגרת התוכנית יופחת שכר המינימום במדינה ב-22% ויפוטרו 150 אלף עובדים במגזר הציבורי עד שנת 2015.^[17] בתגובה להחלטה התפטרו שישה שרים וחודשו ההפגנות במדינה.^[18] ב-12 בפברואר אישר הפרלמנט היווני את הקיצוצים ברוב של 199 מול 74 מתנגדים; 43 מחברי הקואליציה נמנעו או התנגדו וכתוצאה מכך סולקו מהקואליציה. מחוץ לבניין הפרלמנט התקיימה הפגנה בהשתתפות כ-100,000 איש.^[19] במהומות אלימות שהתחוללו נפצעו עשרות בני אדם ועשרות בתי עסק הוצתו ופשטו את הרגל.

ערך מורחב – גאוגרפיה של יוון

המדינה מורכבת מאיים רבים, חלק יבשתי גדול בדרום חצי האי בלקן וחצי האי פלופונסוס אשר מופרד על ידי תעלת קורינתוס מהיבשת. אורך החופים ביוון הוא 14,880 קילומטר ואורך הגבול היבשתי כ-1,160 קילומטר.

כ-80% משטח המדינה הררי ויבש. רק 26% מהקרקע ניתנת לעיבוד חקלאי. ביוון המערבית יש הרבה ימות ואזורים לחים. פינדוס, רכס ההרים במרכז יוון מתנשא לגובה ממוצע של כ-2,650 מטר והנקודה הגבוהה ביותר בו, היא הר אולימפוס: 2,917 מטר מעל פני הים.

האקלים ביוון הוא ים תיכוני טיפוסי. בחורף יורד שלג בהרים גבוהים ולעיתים אפילו באתונה.

הצמחייה ביוון הדרומית והמרכזית היא מטיפוס ים-תיכוני מזרחי, הדומה לזו של ארץ ישראל (מיהודה צפונה). ביוון הצפונית ועל המורדות הגבוהים של ההרים היא מתקרבת לטיפוס המרכז-אירופי. כיום עוסקים הרבה בייעור ההרים החשופים. ביוון חיים בעלי חיים ים תיכוניים ואירופיים, דוגמת עינחש עדינה, ובים של יוון יש גם שוניות אלמוגים וגם חופים פתוחים עם בעלי חיים ים-תיכוניים, כמו כלב הים הנזירי המצוי.

ערך מורחב – דמוגרפיה של יוון

אוכלוסיית יוון מונה נכון לסוף 2019 כ-10.72 מיליון תושבים. עד לשנים האחרונות עלתה אוכלוסיית יוון בעקביות למרות ילודה נמוכה, בשל כניסה למדינה של עשרות אלפי מהגרים מדי שנה. החל מהעשור השני של המאה ה-21, ועל רקע המשבר הכלכלי המתמשך ביוון, צניחה בילודה, ומעבר להגירה שלילית מסתמנת מגמה של ירידה באוכלוסייה. (למעט עלייה במספרם של פליטים הרואים ביוון תחנת מעבר לאירופה).

לאחר מלחמת העולם השנייה ולאחר התייצבות גבולות המדינה החלה יוון בעריכת מפקדים מדי 10 שנים. ב-1951 מנתה יוון 7.63 מיליון תושבים, ב-1961 8.39 מיליון, וב-1971 8.77 מיליון. במפקד של 2011 נמנו 10.82 מיליוני תושבים.^[20]

לאורך שנות השישים והשבעים של המאה ה-20 נע שיעור הפריון של אוכלוסיית יוון בערכים שבין 2.2 ל-2.5, שיעור נמוך ביחס לעולם אך עדיין מעל שיעור התחלופה, שאפשר צמיחה איטית אך יציבה של האוכלוסייה. משנות השמונים חלה ירידה חדה בשיעור הפריון של נשות יוון. ב-1990 הוא ירד לפחות מ-1.4, והוסיף לרדת בשנות ה-90. ב-1990 נרשמו ביוון כ-102,000 לידות, לעומת כ-94,000 מקרי מוות, והריבוי הטבעי באותה שנה ירד ל-8,077 נפש בלבד. אוכלוסיית יוון הוסיפה לגדול, בעיקר בשל הגירה חיובית מסיבית לתוך המדינה.

ב-1996 השתווה לראשונה מספר הלידות והמיתות, ושיעור הריבוי הטבעי ירד לאפס. ב-2000 ירד שיעור הפריון ל-1.26. מספר הלידות באותה שנה היה 103,274, והתמותה 105,270. למרות הריבוי הטבעי השלילי, אוכלוסיית יוון גדלה מדי שנה בשל הגירה חיובית של עשרות אלפי מהגרים שהחלה עוד בשנות התשעים לאחר קריסת ברית המועצות. עיקר המהגרים הם מ: אלבניה, גאורגיה, רוסיה ובולגריה. תרמה לכך האווירה הכלכלית החיובית ששררה לאחר כניסת יוון לגוש האירו ב-2001. בשנים 2004–2009 חל שיפור מסוים גם בילודה. שיעור הפריון ב-2008–2009 הגיע ל-1.55, ומספר הלידות עלה לרמה של 118,000. בשנים האלו נרשם שוב ריבוי טבעי חיובי קטן.

החל מ-2010 חל מפנה. על רקע המשבר הכלכלי החמור, שנגרם בשל חובות כבדים של יוון, נרשמה ירידה בשיעור הפריון (2012: 1.34) שהביאה לצניחה במספר הלידות ל-94,134 (2013), בעוד שבתמותה נרשמת עלייה עקבית. אך מצד שני, החלו להגיע מהגרים גם ממדינות מוסלמיות כגון: מצרים, סוריה, בנגלדש ופקיסטן. ב-2013 נרשם צמצום טבעי של האוכלוסייה בגודל של 17,660 והמגמה נמשכת. ב-2011, לראשונה מאז 2002, ירדה אוכלוסיית יוון אל פחות מ-11 מיליון בני אדם. המשבר הכלכלי המתמשך (26.6 אחוזי אבטלה בתחילת 2015) ממשיך להעיק גם על רמת הילודה, הנמוכה ממילא. נכון ל-2021 הריבוי הטבעי ביוון שלילי ושיעור הפריון לאישה עומד על 1.27. תוחלת החיים היא 81.2 שנה. (78.6 לגברים ו-83.7 לנשים).

נכון ל-2015, 87.6% מהיוונים הם נוצרים אורתודוקסים, 6.1% חסרי דת, 5.3% מוסלמים (אשר מתגוררים בתראקיה). המוסלמים הם המיעוט היחיד שמוכר באופן רשמי. 0.8% מוגדרים כ"אחרים" וכוללים יהודים ועוד.

ערך מורחב – יהדות יוון

יהדות יוון היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר, וראשיתה בתקופה ההלניסטית. תחת שלטון ביזנטיון סבלה הקהילה מגבלות ורדיפות, ואולם שלטון העות'מאנים שהחל במאה ה-15 הביא ברכה לקהילה, ויהודים רבים שגורשו בגירוש ספרד התיישבו ביוון. המגורשים נעשו ליסוד הדומיננטי בקהילה, שנהגה ברובה לפי מנהגי יהדות ספרד, ואולם באיים ובמקומות נוספים נשמרו קהילות של יהודים רומניוטים, ששמרו על מנהגים דתיים קדומים ודיברו בניב ייחודי של יוונית, יווניטיקה. קהילה גדולה וחשובה במיוחד התפתחה בעיר הנמל סלוניקי.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו ביוון כ-80,000 יהודים (כשני שלישים מהם בסלוניקי) אשר למעלה מ-60,000 מהם נספו בשואה. כיום מונה הקהילה כ-5,300 איש, מתוכם כ-3,500 באתונה ו-1,000 בסלוניקי.

ערך מורחב – תרבות יוון העתיקה

יוון העתיקה היא ערש התרבות המערבית. בה צמחו הפילוסופים הגדולים, המחזאים, המדענים והאומנות. יצירות כמו האיליאדה ואדיפוס, וכתביהם של הפילוסופים היוונים אפלטון, אריסטו וסוקרטס עדיין נלמדים כיום בכל העולם, ומהווים את הבסיס לחשיבה המערבית.

כיום, מרבית האוכלוסייה ביוון הם יוונים אורתודוקסים, והדבר בולט גם בחיי היום יום. פסטיבלים דתיים נחגגים ברוב פאר והדר, וגם ניתן למצוא כנסיות בכל מקום ונרות זיכרון היכן שאנשים נהרגו בתאונות.

היוונים ידועים באהבתם לחגיגות הכוללות מוזיקה, ריקודים ואוכל. המוזיקה היוונית הייחודית הצמיחה כוכבים רבים, בהם גליקריה, דלראס, אריס סאן, ננה מושקורי, ונגליס ודמיס רוסוס. המטבח היווני מושפע מהמטבח הטורקי ומהטבע. בין המאכלים האופייניים למטבח היווני ניתן למנות סופלקי, צזיקי, סלט יווני, יוגורט, גבינת פטה, שמן זית והמשקה החריף אוזו. בעבר נהגו היוונים לשבור צלחות בשמחות, אולם כיום מנהג זה הוחלף בזריקת עלי כותרת.

ערך מורחב – יוונית

יוונית היא לשון הודו-אירופאית המדוברת בחלק הדרומי של חצי האי הבלקני, ובאיים סביבו. השפה מדוברת בפי עשרה מיליון איש. שפה זאת מבוססת על היוונית העתיקה שהייתה נפוצה במדינות הים התיכון. הכתב היווני מקורו בכתב הכנעני הקדום.

האדריכלות של יוון העתיקה היא הבסיס לרוב ההתפתחות האדריכלית באירופה מאז. היוונים המציאו את הגג הדו שיפועי, ושכללו את שיטת הבנייה על עמודים בדלים (בודדים). שלושת סגנונות העמודים הנפוצים ביותר הם: הסגנון הדורי (ללא בסיס), הסגנון היוני עם כותרת מסולסלת, והסגנון הקורינתי עם כותרת בצורת עלים. קיימות דוגמאות רבות לאדריכלות יוון העתיקה, אך המבנה הבולט ביותר הוא האקרופוליס באתונה.

ערך מורחב – ספורט ביוון העתיקה

בעיר אולימפיה שביוון נערכו המשחקים האולימפיים העתיקים. מרוץ המרתון קרוי על שם העיר העתיקה מרתון ביוון. ביוון התקיימו המשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים בשנת 1896 ופעם נוספת בשנת 2004. מועדוני הספורט המובילים במדינה הם פנאתינאיקוס ואולימפיאקוס.

תאריך	שם עברי	שם מקומי		הערות
1 בינואר	סילבסטר	Πρωτοχρονιά		ידוע גם כיום בזיליוס הקדוש, פרט לשנה החדשה
6 בינואר	חג ההתגלות	Θεοφάνεια		חג הטבילה של ישו
משתנה	יום שני הנקי	Καθαρά Δευτέρα
25 במרץ	יום העצמאות של יוון	Εικοστή Πέμπτη Μαρτιου		נחגג גם כחג הבשורה
משתנה	פסחא	Κυριακή του Πάσχα
1 במאי	אחד במאי (יום הפועלים)	Εργατική Πρωτομαγιά
משתנה	פנטקוסט	Πεντηκοστή
15 באוגוסט	חג עליית מרים השמיימה	Η Κοίμηση της Θεοτόκου
28 באוקטובר	יום ה"לא"	Ημέρα του Όχι	Το Όχι	יום זיכרון לסירוב יוון לאולטימטום של איטליה ב-1940
25 בדצמבר	חג המולד	Χριστούγεννα
26 בדצמבר	יום התהילה לאם האלוהים	Σύναξις Ὑπεραγίας Θεοτόκου Μαρίας

• פילוסופיה יוונית
• מוזיקה יוונית
• מיתולוגיה יוונית
• פוליס

• אתר האינטרנט הרשמי של יוון (ביוונית מודרנית)
• מידע פוליטי-חברתי על יוון, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• כתבות על יעדי טיול ביוון, באתר GoTravel
• יניב דוידסון, מאתונה, דרך הפלופונס לאי הידרה: טיול ביוון לפני שכל התיירים מציפים, באתר הארץ, 29 במאי 2024
• מפות עתיקות של יוון (עם גישה לסריקות), אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
• יוון, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• סקירה על ענף הספנות היווני (באנגלית)
• יוון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אוהד ארידן, רגעים יפים ביוון, בלוג צילום, באתר הארץ, 16 בינואר 2022
• יוון, דף שער בספרייה הלאומית

יוון – תבניות ניווט

מחוזות יוון אטיקה • אפירוס • דרום הים האגאי • האיים היוניים • כרתים • מזרח מקדוניה ותראקיה • מערב יוון • מערב מקדוניה • מרכז יוון • מרכז מקדוניה • פלופונסוס • צפון הים האגאי • תסליה נפות ויחידות משנה • אזורים גאוגרפיים מדינות אירופה מדינות ריבוניות אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן 1 • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה 2 • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • גאורגיה 1 • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה 1 • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן 1 • קפריסין 2 • קרואטיה • רומניה • רוסיה 1 • שוודיה • שווייץ חבלי ארץ "לא מוכרים" אבחזיה • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה • קוסובו • צפון קפריסין 2 שטחים תלויים אולנד • אקרוטירי ודקליה 2 • איי פארו • גיברלטר • גגאוזיה • גרנזי • יאן מאיין • ג'רזי • האי מאן • סבאלברד הערות 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות. מדינות האיחוד האירופי מדינות מייסדות איטליה • בלגיה • גרמניה[1] • הולנד • לוקסמבורג • צרפת מדינות נוספות אוסטריה • אירלנד • אסטוניה • בולגריה • דנמרק • הונגריה • יוון • לטביה • ליטא • מלטה • סלובניה • סלובקיה • ספרד • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • קפריסין • קרואטיה • רומניה • שוודיה פרשו מהאיחוד לאחר חברות בו הממלכה המאוחדת מועמדות להצטרפות אלבניה • טורקיה • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • סרביה [1] המדינה המייסדת הייתה גרמניה המערבית. גרמניה המזרחית צורפה בעקבות איחוד המדינות בשנת 1990. מדינות הבלקן אלבניה • בוסניה והרצגובינה • בולגריה • טורקיה • יוון • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • סלובניה • סרביה • קוסובו • קרואטיה • רומניה מדינות ואזורים לחופי הים התיכון מדינות ריבוניות איטליה • אלבניה • אלג'יריה • בוסניה והרצגובינה • טורקיה • יוון • ישראל • לבנון • לוב • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מצרים • מרוקו • סוריה • סלובניה • ספרד • צרפת • קפריסין • קרואטיה • תוניסיה טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת אקרוטירי ודקליה • גיברלטר טריטוריות לא עצמאיות הרשות הפלסטינית • צפון קפריסין הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי אוסטריה • אוסטרליה • איטליה • איסלנד • אירלנד • אסטוניה • ארצות הברית • בלגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • טורקיה • יוון • יפן • ישראל • לטביה • ליטא • לוקסמבורג • מקסיקו • נורווגיה • ניו זילנד • סלובניה • סלובקיה • ספרד • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • צ'ילה • צ'כיה • קולומביה • קוסטה ריקה • קוריאה הדרומית • קנדה • שוודיה • שווייץ