FAIR and interactive data graphics from a scientific knowledge graph

המונח "קיפוד" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו קיפוד (פירושונים).

קיפודיים
קיפוד אירופי
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
אינפרא־מחלקה:	שיליניים
על־סדרה:	לאורסיאתריה
סדרה:	אוכלי חרקים
משפחה:	קיפודיים
שם מדעי
Erinaceidae ‏ולדהיים, 1814

קיפודיים (שם מדעי: Erinaceidae) היא משפחה מסדרת אוכלי החרקים במחלקת היונקים. בעבר נחשבה לסדרה עצמאית.

גודלם של הקיפודיים נע בין גודלו של עכבר לגודלה של ארנבת קטנה. לבני המשפחה עיניים ואוזניים בינוניות בגודלן. השיניים הקדמיות גדולות במספר מינים, אך לא בדומה לחדפיים. למיני הקיפודיים האמיתיים קוצים חדים, ולחלקם יכולת "התכדררות" בשעת סכנה, המגנה על החלקים הפגיעים בגופם. קיפודיים אלו יכולים "להתכדרר" הודות לשריר טבעתי שעוטף את גופם ומגמיש אותו. הוולדות נולדים עם קוצים רכים בצבע לבן וללא יכולת ראייה. בגיל שבועיים הקיפוד הצעיר מתחיל לראות, ובגיל חודש וחצי מפתח קוצים קשיחים. הקיפודים השעירים הם חסרי קוצים, אך בשעת סכנה מדיפים ריח חזק ומרתיע.

הקיפודיים חיים תחת בולי עץ או במאורות שהם חופרים בעצמם. הם ניזונים ממגוון רחב של מזונות, הכולל חסרי חוליות, זוחלים, פגרים, שורשים ופירות. הקיפודיים חסינים לרעלנים שונים הקיימים בטבע, ביניהם ארס נחשים.

הקיפודיים האמיתיים פעילים רק בשעות הלילה, מספר מינים מקיימים תרדמת חורף. הם הטרותרמיים, כלומר מורידים את טמפרטורת גופם בשעת מנוחה, אך בעיקרון הם בעלי דם חם. הקיפודיים השעירים פעילים אף בשעות היום. הקיפודיים מנהלים את חייהם על פני האדמה, אך ניתן לראותם מטפסים ושוחים בהצלחה יתרה.

הקיפודיים מסוגלים להתרבות פעמיים בשנה (שתי עונות רבייה). במרבית המינים, זהו הזמן היחיד בו הפריטים המבוגרים מנהלים התנהגות חברותית, כאשר ביתר הזמן הם יצורים סוליטריים. תוחלת חייו של קיפוד בטבע היא כשנתיים ובשבי כשש שנים בממוצע (שכן אז הוא מוגן מפני סכנות שונות)^[1].

מבין היונקים החיים בימינו, בני משפחה זו הם הדומים ביותר ליונקים הקדומים. מאובנים של משפחה זו מוכרים רק החל מתקופת האאוקן, בעוד שאבותיהם הקדמונים אוכלי החרקים "Adapisoricidae" ידועים מתקופת הקרטיקון. האמפכינוס היה מראשוני הקיפודים של הקנוזואיקון.

בישראל נפוצים המינים: קיפוד חולות מצוי, קיפוד מדבר וקיפוד מצוי.

הגדול בקיפודיים הוא קיפוד החולדה (Echinosorex gymnura) שמשקלו עד 1.4 ק"ג. הקטן ביותר הוא קיפוד שעיר קצר-זנב (אנ') (Hylomys suillus) ששוקל עד 60 גרם.

התרחבות השטחים העירוניים על חשבון שטחים פתוחים הובילו קיפודים רבים לפלוש לשטח העירוני ולהתרבות בו. בניגוד לסביבה הטבעית בה קיפודים חיים באופן יחידאי ונפגשים רק בעונת הרבייה, בעיר נאלצים הקיפודים להצטופף בשטחי מחיה קטנים ולהתגודד במקורות המזון המועטים.

רבים מהקיפודים נמשכים אל תחנות האכלה של חתולים בגינות ציבוריות בה הציבור מפזר אוכל חתולים עשיר חלבון שאינו תואם את הדיאטה הטבעית של הקיפודים וכך בריאותם נפגעת. צירוף זה של בריאות לקויה וצפיפות היא הגורם העיקרי להופעת מחלת הגרב שגורמת לנשירת קוצי הקיפודים ולבסוף למוות^[2]. רשות הטבע והגנים נלחמת בתופעה זו בעזרת הסברה בקרב הציבור שלא לפזר אוכל חתולים על הקרקע באופן שיהיה נגיש לקיפודים אלא במקום שאינו מאפשר לקיפוד לטפס אליו. הקיפודים עלולים להפיץ לבני אדם את טפיל הגרדת, שהיא מחלה מידבקת מאד^[3].

במשפחה 21 מינים הנמצאים בשבעה סוגים. הם נפוצים באפריקה, באירופה, באסיה, בדרום-מזרח אסיה ובבורנאו. במשפחה שתי תת-משפחות: קיפודים אמיתיים וקיפודים שעירים.

• תת-משפחה קיפודים אמיתיים (Erinaceinae)
  • סוג קיפוד אפריקאי (Atelerix), בו 4 מינים, ביניהם קיפוד ארבע אצבעי
  • סוג קיפוד (Erinaceus), בו 4 מינים.
  • סוג קיפוד חולות (Hemiechinus), בו 2 מינים.
  • סוג קיפוד ערבתי (Mesechinus), בו 3 מינים.
  • סוג קיפוד אוזנן (Paraechinus), בו 4 מינים.
• תת-משפחה קיפודים שעירים (Galericinae)
  • סוג דינוגלריקס (Deinogalerix) - נכחד.
  • סוג גלריקס (Galerix) - נכחד.
  • סוג ומין יחיד קיפוד החולדה (Echinosorex gymnura).
  • סוג קיפוד שעיר (Hylomys), בו 4 מינים.
  • סוג ומין יחיד קיפוד האימן (Neohylomys hainanensis).
  • סוג ומין יחיד קיפוד חדפי (Neotetracus sinensis).
  • סוג קיפוד פיליפיני (Podogymnura), בו 2 מינים.

השם של הקיפוד מוזכר שלוש פעמים בתנ"ך, פעמיים בישעיהו ופעם במיכה. בכל הפעמים שבהם הוא מוזכר הוא מתואר כחיה שחיה באזורי חורבן או אגמי מים. היות שזה לא מתאים לקיפוד, הרבה חוקרים משערים שהקיפוד המוזכר בתנ"ך הוא קטופה מצויה^[4]. בספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ל' מוזכר שרץ שנקרא "אנקה", רש"י מפרש שזה שם לקיפוד, אם כי הרבה פרשנים חולקים עליו. בגמרא מוזכר בכמה מקומות ה"קופד", שהשתמשו בעורו כדי לשים אותו על עטיניהן של פרות כדי שעגלים לא יינקו. הרבה פרשנים סוברים שכאן אכן מדובר על מי שמכונה היום קיפוד^[5]. על פי זה ועוד מקורות, יש בלשנים המשערים שבעבר השם "קיפוד" נועד לתאר כל חיה בעלת צורה קוצנית, כמו הקטופה שצורת נוצותיה מזדקרות ומזכירות קוצים, וכמו הדורבן והקוצן וכדומה^[6]. לעומת זאת יש כאלה שמשערים ש"קיפוד" ו"קופד" אלה שני בעלי חיים שונים, ובגלל הדמיון בין השמות השתרשה הטעות שה"קופד" נקרא "קיפוד"^[7].

• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
  קיפוד בגינה ציבורית בישראל

מדיה וקבצים בנושא קיפודיים בוויקישיתוף

• קיפודיים, באתר ITIS (באנגלית)
• קיפודיים, באתר NCBI (באנגלית)
• קיפודיים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• קיפודיים, באתר GBIF (באנגלית)
• ארז ארליכמן, קרחת מסוכנת: הקיפודים מאבדים את הקוצים, באתר ynet, 28 בספטמבר 2014
• אילנה קוריאל, יותר מצוי, פחות חולות ומדברי: מפת הקיפודים בישראל, באתר ynet, 19 ביוני 2022