Search for LIMS content across all our Wiki Knowledge Bases.
Type a search term to find related articles by LIMS subject matter experts gathered from the most trusted and dynamic collaboration tools in the laboratory informatics industry.
ערך זה עוסק בקבוצת ילידים פולינזיים. אם התכוונתם לעם נוודים מחופיה הצפוניים של אפריקה, ראו מוּרים; אם התכוונתם לאימפריה המאורית בהודו והשושלת המאורית/מאוריינית, ראו האימפריה המאורית.
המונח "מאורי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו מאורי (פירושונים).
מאורים Māori
איש מאורי בלבוש ובתנועות ריקוד מסורתיות
אוכלוסייה
כ-1,170,303
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
ניו זילנדניו זילנד: 978,246 (מוצא, 2023) אוסטרליהאוסטרליה: 170,057 (מפקד 2021) בריטניהבריטניה: 8,000 ארצות הבריתארצות הברית: 3,500 קנדהקנדה: 2,500 מדינות אחרות: 8,000
המאורים (במאורית: Māori) הם קבוצת שבטים פולינזים שהתיישבו במאות ה-13 וה-14 באיים שמהווים כיום את שטחה של מדינת ניו זילנד. המאורים מדברים בשפה משלהם, ומתהדרים במיתולוגיה עשירה, בעבודות יד מובהקות, באמנויות הבמה ובתרבות לחימה מסורתית.
המאורים נחשבים כיום למיעוט ילידי בניו זילנד; קבוצה אתנית מקומית שהפכה למיעוט בארצה בעקבות הגירה של אוכלוסייה אחרת. הסכם ואיטנגי שנחתם בין מנהיגי המאורים לנציגי האימפריה הבריטית היה ניסיון להסדיר את היחסים בין הצדדים, ומעצב עד היום את זכויות המאורים בניו זילנד. האוכלוסייה המאורית האתנית בניו זילנד נאמדת כיום (נכון ליוני 2023) בכ-900,000 איש, שהם כ-17% מהאוכלוסייה.[1]
תרבות המאורי
לפי המסורת המאורית, שבע סירות קאנו הביאו את אבותיהם הקדמונים לניו זילנד במספר מסעות שיט שהתרחשו בין השנים 1250–1300 לספירה. בראשית דרכם, סיגלו אורח חיים שבטי שהתבסס על הארגון החברתי שהיה קיים בארץ מולדתם. במשך מאות שנים חיו המתיישבים הפולינזים בבידוד ופיתחו תרבות ייחודית הידועה בשם "מאורי".
המאורים מאמינים שהם צאצאיהם של לווייתנים, שהובילו אותם לאיים. הלווייתן גדול הסנפיר הוא חיה מקודשת עבורם, ובשנת 2024 פורסם שהם פועלים להקנות לו מעמד משפטי כדי להגן עליו בחקיקה.[2][3] כמו כן, מאמינים המאורים שאבותיהם חיים בנהר ואנגאנוי. במהלך השנים ניו זילנד חוקקה חוקים לשימור, המקנים למקומות מקודשים למאורים כמו נהרות, הרים ועוד מעמד משפטי מיוחד.[4]
הריקודים המסורתיים הם חלק מרכזי בתרבות המאורי, במיוחד ריקוד ההאקה. המאורים משתמשים בריקודיהם בהבעות פנים ייחודיות ולעיתים חריצת לשון.
המאורים משתמשים מאות שנים בדבש מאנוקה, שלו מייחסים פעילות אנטיבקטריאלית חזקה. הוא מיוצא לעולם למאכל ולשימוש חיצוני.
היסטוריה
עם הגעת האירופאים לניו זילנד במאה ה-17, חלו שינויים מרחיקי לכת באורח החיים של המאורים. הם אימצו בהדרגה היבטים רבים ממנהגיה של החברה המערבית ותרבותה. היחסים בין המאורים למתיישבים הלבנים היו בתחילה ידידותיים. בשנת 1840 נחתם הסכם ואיטנגי (Treaty of Waitangi) בין נציגי הממשל הבריטי בניו זילנד לבין מנהיגי השבטים המאורים מכל רחבי המדינה. הסכם זה נכתב בשתי גרסאות, אנגלית ומאורית, שהתפרשו בצורה שונה על ידי שני הצדדים. בגרסה האנגלית הוכרזה ניו זילנד כמושבה בריטית ובכך ניתנה למלכה ריבונות על האי וגם נקבעו זכויותיהם של המאורים ובעלותם על השטחים שבהם ישבו. בגרסה המאורית ניתנה למלכה משילות (Kawanatanga[5]) והבריטים יוכלו לקנות מהם שטחים. ההסכם כובד לזמן קצר ובשנת 1845 לאחר שהתגלו חוסר ההבנות החלה סדרת קרבות שנמשכה לסירוגין עד שנת 1872 (ראו להלן) בין המתיישבים האירופים (פקאהה Pakeha) לבין השבטים המאורים, בנוגע לשליטה על הקרקעות.
מלחמות הקרקעות של ניו זילנד הייתה סדרה של קרבות בין שבטים מאורים שונים ובין המאורים למתיישבים האירופיים בניו זילנד בין 1845 ל-1872 שנסבו ברובם סביב השליטה על הקרקעות בניו זילנד.
במהלך הזמן, המאורים סירבו למכור את אדמותיהם. ב-1859 באזור ואיקאטו, התאגדו מספר צ’יפים ובחרו מלך מאורי. הם התנגדו למכירת אדמות והתיישבות אירופאית באזור “ממלכת ואיקאטו” ממש עד למאה העשרים. המתחים בין המאורים ל”פקהֶה” קיבלו צורה של קרבות ומלחמות של ממש בין השנים 1860–1865 והתנהלו בכל הארץ. הסכסוך הקשה ביותר היה בטאראנקי, שם מחצו חיילים בריטים חמושים את המאורים, אולם התקוממות נוספת החלה בחוף המזרחי עם התהוותה של תנועת הַאוּהַאוּ (Hauhau), המוכרת גם כ-Pai Mārire (אנ') – תנועה מאורית-דתית שחרתה על דִגלה את סילוק המתיישבים האירופאים. בהמשך למלחמות המאורים הממשלה החרימה שטחים גדולים של אדמה מאורית וחוקקה חוקים חדשים שהתירו מכירה פרטית של אדמות בניגוד להסכם המקורי. כל זה גרם למאורים לאבד את מרבית אדמתם במהלך המאה ה-19.
תוצאות המלחמה העיקריות היו הרג של 2,000 מאורים וכ-700 מתיישבים אירופאים. חלק מהמאורים הצטרפו למתיישבים מתוך תקווה שהדבר יפעל לטובתם בעתיד, וכך היה כשבשנת 1867 הוקצו למאורים ארבעה מושבים בפרלמנט הניו זילנדי. מלחמות הקרקעות הביאו לשטחים מוגבלים, מגפות ותחלואים אחרים שהגיעו עם המתיישבים האירופים וגרמו לתמותה גבוהה בקרב המאורים. האוכלוסייה המאורית קטנה בכ-30%–50%. רוב המאורים היו חייבים לקבל את המתיישבים ולשתף איתם פעולה או לאמץ גישה של התנגדות פאסיבית, כי למתיישבים האירופאים היה כוח צבאי גדול יותר. בסוף המאה ה-19, קיבלו המאורים את גורלם והמלחמות החלו לדעוך.
תנועת המלך
תנועת המלך היא התארגנות מאורית שהתגבשה בניו זילנד באמצע המאה ה-19 במטרה לאחד את השבטים המאורים השונים תחת מלך אחד שייצג את האינטרס המאורי כנגד המתיישבים והממשל הבריטי. המלך המאורי הראשון, פוטאטאו, הומלך בשנת 1856 ומאז מתקיימת שושלת מלוכה מאורית. למלך או למלכה המאורים אין סמכויות חוקיות והוא ייצוגי בלבד.
לאחר מלחמת הקרקעות
בסוף המאה ה-19, בסוף מלחמתם עם המתיישבים האירופים, היה מספר המאורים כ-100,000. בסוף המאה ה-19 כבר נחזה כי המאורים יתבוללו באוכלוסייה האירופית באי, ולאחר מכן ירד מספרם לכ-40,000.
בשנות ה־60 וה-70 של המאה ה-20, בעיקר הודות למאמצי מנהיגי המאורים, התגבשו המאורים כמיעוט עצמאי כלכלית בניו זילנד ואוכלוסייתם מונה כיום יותר מחצי מיליון נפש. המאורים משמרים את זהותם התרבותית בנפרד מכלל קהילת תושבי ניו זילנד. בה בעת הם שולחים נציגים לבית הנבחרים ומשתתפים בשאר נושאים לאומיים.